עבור ישראלים רבים ניו יורק מתחילה ונגמרת במנהטן. גשר ברוקלין, המחבר את מנהטן לרובע הענק, נראה כמוביל לשום מקום, למין עיר שינה, לויין מגורים נספח למנהטן המיועד למי שלא יכול להרשות לעצמו את הדבר האמיתי.
כמובן שיחס כזה מעליב לא מעט ברוקלינאים גאים, שרואים בשכונתם לא רק מקום בו נולדו, על חוף הים של קוני איילנד, לא רק נקניקיות הפרנקפורטר של NATHAN'S, אלא גם אתר תיירות בפני עצמו. אגב, הנקניקיות בקיוסק, שנפתח כבר ב-1916, נותרו טעימות וזולות עד היום.
השם המקורי של ברוקלין, כפי שניתן למקום ב-1646 על ידי חברת 'הודו המערבית' ההולנדית, היה BREUCKELEN. עד 1800 התגוררו בברוקלין רק 4,500 תושבים. לא מעט עבדים משוחררים אימצו את המקום ובתחילת מלחמת האזרחים האמריקנית זו כבר היתה העיר השלישית בגודלה בארצות הברית.
עם תושביה המפורסמים של ברוקלין נמנים המשורר וולט ויטמן, הסופר טרומן קפוטה, המחזאי ארתור מילר והרבה אחרים. בגלל המהגרים האירופים שוחרי התרבות הוקמו במקום מהר מאוד מוסדות תרבותיים מפוארים, כמו התזמורת הפילהרמונית והאקדמיה למוסיקה. קבוצת הבייסבול המקומית, ה'דודג'רס', גאוות ברוקלין, יצרה לא מעט אגדות ספורט שהפכו למיתוס אמריקני.
הפארק הראשון בברוקלין, PROSPECT PARK, פתח שעריו לציבור כבר בשנות ה-80 של המאה ה-19, אז החל גם גל המהגרים הגדול ממזרח ומדרום אירופה. ב-1883 נפתח למעבר גשר ברוקלין, ובסוף אותה מאה צורפה ברוקלין כרובע נוסף לניו יורק, כשמספר תושביה עובר את המיליון.
עם תחילת המאה ה-20 החלו לזרום גם מהגרים אפרו-אמריקאים, שהפכו לסלאמס כמה משכונותיה של ברוקלין, בייחוד בתקופת המשבר הכלכלי שהחל ב-1929. היום מגיעה האוכלוסיה המתגוררת ברובע ל-2.5 מיליון תושבים, סינתיזה בלתי אפשרית כמעט בין יהודים חרדים, אפרו-אמריקנים ופורטו-ריקנים.
עם הקמת גשר ברוקלין ומיסוד שירות החשמליות שחיבר אותה עם מנהטן, החלה ברוקלין לשמש בתחילת המאה ה-20 כיעד למהגרים יהודים עניים, בעיקר ממזרח אירופה. אלה נדדו לכאן מהלואר איסט סייד. אליהם הצטרפו מהגרים אחרים, שמצאו עבודה במפעלים שהוקמו באזור.
אגב, בערך מחצית מתושבי ברוקלין הם יהודים, כך שבקלות אפשר להגיד שזאת העיר היהודית הגדולה בעולם.