חינה במחיר חתונה

יותר ויותר כלות, לאו דווקא מזרחיות, עורכות טקס חינה לפני חתונתן בעלות של אלפי עד עשרות אלפי שקלים, מה מסמל הטקס? איפה משיגים כפתן? כמה אורחים להזמין? ואיך לצמצם את הנזק

פתאום בכל הארץ עושים חינות. אנשים, שעד לפני כמה שנים בקושי ידעו מה זה חינה, וכאלה שכבר כמעט הספיקו לשכוח, מקיימים כיום את הטקס כהילכתו. פעם היו מציינים את החינה בטקס ביתי וצנוע, אם בכלל, היום מסתכלים בעין עקומה על כלה שלא עושה חגיגת חינה לפני ליל כלולותיה. עד כדי כך זה הפך בון טון, שבהרבה מקרים מסיבת החינה מאפילה על החתונה, שנעשית כמעט מיותרת.

 

החינות הפכו לתחרות

 

"אין ספק שהחינות קיבלו תאוצה לא רגילה בשנים האחרונות", אומרת שושנה (שם בדוי) מאשדוד, שכמו רבות מהעובדות בתעשייה החינות אינה מוכנה לחשוף את שמה, מחשש משלטונות מס ההכנסה.

שושנה עוסקת כבר שש שנים בהשכרת תלבושות ואביזרים נלווים לחינות. "לצערי, החינות הפכו לעניין תחרותי, כל אשה אומרת לעצמה, אם בת אחותי עשתה, אז למה לא הבת שלי. אנשים רוצים לעשות חינה כיד המלך ולהזמין את כל העולם ואשתו, הבעיה היא שזה לא עסק זול, בטח לא היום. יש היום חינות עם מאות איש באולם, וזה אומר לא רק תלבושות, אלא אוכל, תקליטן או להקה ומה לא. אנשים נכנסים להוצאות, ואת התוצאות אני רואה אחר כך, כשמגיע יום התשלום, והאמא של הכלה נטפלת לכל פסיק שהיה כביכול לא בסדר, כדי להוריד כמה מאות שקלים מהמחיר".

 

אז כמה זה עולה לנו?

 

התשובה לכך מורכבת בערך כמו התשובה לשאלה כמה עולה חתונה. בחשבון גס במיוחד חינה בבית לכ- 100 מוזמנים תעלה בין 7,500 לעשרת אלפים שקל. המחיר כולל שכירת תלבושות לכלה, לחתן ולמשפחה הקרובה ביותר (בין 1,200 ל- 2,000 שקל), כעשרה מגשים מעורבים של עוגיות זולות כמו שבקייה ופזואלוס, העשויות בעיקר קמח ומים, ושל עוגיות יקרות יותר, עם שוקולד, אגוזים, שקדים, קוקוס וכיוצא באלה (מגש במשקל של 1.2 ק"ג עולה בין 105 ל- 120 שקל), אוכל ושתייה במידה סבירה (כ- 4,000 שקל), ותקליטן (כ- 1,200 שקל).

אם בוחרים לחגוג את החינה באולם, עם כ- 300 מוזמנים, להקה חיה, אוהל מרוקאי, אפיריון מפואר לחתן ולכלה ותלבושות מסיפורי אלף לילה ולילה, המחיר יקפוץ לפי עשרה וגם הרבה יותר.

 

כפתן תוצרת בית

 

אבל אפשר בהחלט לצמצם את עלות הטקס, קובעת עובדת ותיקה בתעשיית החינות: "מה שחשוב זה שהכלה תהיה יפה בחינה. בשביל זה לא צריך אולם ומאות אנשים. מספיק להזמין 50-60 בני משפחה וחברים קרובים הביתה, להלביש יפה את הכלה והחתן, להזמין כמה מגשים של עוגיות מרוקאיות, עוד קצת אוכל ושתייה ותקליטן, ולעשות שמח מכל הלב".

גם בהוצאות על הכפתן (בגד מרוקאי) ניתן לחסוך. אם פעם לבשו בחינות רק כפתנים אותנטיים ממרוקו, כיום התלבושות נתפרות ברוב המקרים על ידי התופרות מבדים שנקנים בחנויות באיזור. "אין בית מרוקאי שאין בו כפתן, ואם הכיס לא מרשה, אז לא חייבים לשכור כפתנים בשביל כולם", אומרת שושנה.

 

תרופה נגד מחלות

 

אם בדור הקודם החינה היתה מזוהה בעיקר עם נשים מסורתיות בעדות המזרח, מרוקאיות, תימניות, הודיות, עיראקיות ופרסיות, כיום חוגגות אותה גם כלות אשכנזיות, לרוב כאלה שחתנן המיועד הוא מעדות המזרח. וגם להיפך – חתנים אשכנזיים חוגגים חינה כהלכתה עם משפחת הכלה, שהיא ממוצא מזרחי. למרות הקאמבק המרשים של החינה, ניתן לומר במידה רבה של בטחון, שרוב הכלות המיועדות לא ממש יודעות מה מסמלת החינה ומה מקורותיה.

אז למי שלא יודעת – חינה הוא שמו של צמח פרסי בעל פריחה עדינה, אדומה או ורדרדה, המשמש בתחומי הקוסמטיקה והרפואה העממית. בעבר נהגו להיעזר בו לעצירת דימומים, לטיפול בכאבי ראש, בצהבת, במחלות עור ועוד כיוצא באלה מרעין בישין. לפי הסיפורים, בעבר הרחוק גם השתמשו בצמח החינה להורדת החום אצל חולים, על ידי טחינת העלים, הוספת מים, והנחת העיסה על העור. משערים שבשל עליו הירוקים, המפיקים חומר אדום בעל סגולות רפואיות, ראו הקדמונים בחינה צמח קסום, שיש בכוחו להגן, להביא מזל, שפע ופרנסה למשפחה.

על פי האמונה שרווחה בתרבויות עתיקות רבות, אנשים פגיעים יותר בתקופות מעבר, וכך צמח החינה נכנס לשימוש כאחד מסמלי ההגנה. זוג שעומד להינשא בהחלט זקוק להגנה, עריכת טקס החינה, זמן קצר לפני החתונה, נועדה להרגיע את הרוחות ולבקש עתיד מזהיר לבני הזוג.

במרוקו, היה נהוג להזמין את הכלה להתארח אצל משפחת הבעל לפני החתונה. כדי להפוך את הביקור למשמעותי, ציידו בני משפחת הבעל את הכלה במתנות, ובעיקר בציורי חינה שעיטרו את כפו ידיה ורגליה. העיטורים ייצגו יציבות, והגוון והעומק של הצבע בטקס החינה וזמן עמידותו נחשבו למבשרים על יציבותו של קשר הנישואים העתידי.