מפד"ל – התפלגי!

התפלגי נא, מפד"ל יקרה. תני לקולות הימין הקיצוני בתוכך לחבור לאיחוד הלאומי, ולקולות הימין המתון לחבור למימ"ד שנטשה

פניהם של מצביעי מפד"ל קלאסיים מכורכמות בזמן האחרון. "אין למי להצביע", אני שומעת בסביבתי שוב ושוב. הנחתתו של יושב ראש חדש למפלגה והקולות שנשמעים בדבר רשימות מוכתבות גורמים לאותם מצביעים לשקול ברצינות, לראשונה בחייהם, להצביע למפלגה אחרת, או לא להצביע בכלל. השיא, כמובן, הוא הכיוון החדש המסתמן: להתאחד עם גוש הימין הגדול ולהיבלע בתוכו. הליכוד, כך נדמה, עומד להרוויח המון חברים חדשים כתוצאה מהמהלכים הפוליטיים הלא חכמים שנקטו פרנסי המפלגה.

כל זה מביא אותי למסקנה בלתי נמנעת: כדי להציל את רעיון הציונות הדתית צריכה המפלגה הדתית לאומית להתפלג. התפלגי נא, מפד"ל יקרה. אדרבא. תני לקולות הימין הקיצוני בתוכך לחבור לאיחוד הלאומי ולבטא כך ביושר את עצמם ואת משנתם. תני לקולות הימין המתון לחבור למימ"ד שנטשה, סוף סוף, נכון להבוקר, את רעיון ההליכה המשותפת עם מפלגת העבודה. יחד אתם השמיעי בקול צלול את קולה של הציונות הדתית המקורית. קול המשלב תורה עם דרך ארץ, מדע עם אמונה, פתיחות ודמוקרטיה עם רעיונות יהודיים עתיקים.

אמת, ארץ ישראל היא כוכבת לא קטנה במשנת הציונות הדתית, ובמידה רבה של צדק. בלעדיה היינו גרסה עלובה של ציונות וירטואלית, מרחפת מעל אוגנדה. אבל ארץ ישראל אינה הכוכבת היחידה. מי שלא למד את לקח השברים החברתיים שעברו על הארץ בשלושים השנה האחרונות, וממשיך להעמיד באטימות לב ונגד המוסר הטבעי את כל התורה כולה על קדושת הארץ, בלי שיוסיף ואף יקדים לה את קדושת האדם - לא יכול לייצג עוד ציבור עצום שחי ונושם סדר עדיפויות אחר.

לו היה זמן, לו היה שכל, הייתה המפד"ל יכולה לעקוף את השבר וללכת, כמה פשוט, לפריימריז. כמו שמקובל היום בעולם דמוקרטי ונאור, פשוט לתת לקהל לבחור את מצביעיו. כמו גדולים. הרעיון הגאוני והפשוט הזה, לו היה אפשרי, היה מצליח למפות אחת ולתמיד את משקלם של שני המחנות החיים זה בצד זה במפלגה אחת כבר שנים רבות. אבל מה שפשוט ומובן בכל ציבור אחר, נחשב מופרך אצל מנהיגי הציונות הדתית. במפד"ל, במועצת יש"ע ובמקומות אחרים מן הסוג הזה עוד לא הפנימו את רוח הזמן. הם, כמובן, יודעים יותר טוב מכולם מה טוב בשביל הציבור הנבער.

החלטתה של מימ"ד ללכת לבד היא החלטה חשובה. לכאורה נוצר חלון הזדמנויות לצרף אליה למחנה אחד את פורשי המפד"ל. לצורך החתונה החדשה – ישנה, יתבקשו נציגי שני המחנות להתגמש קמעא, כמו בכל נישואין מוצלחים. שאלת "מי בראש" תהיה כמובן אחת השאלות המכריעות. הרב מלכיאור, המזוהה עם ההצטרפות למפלגת העבודה, יצטרך לכאורה לפנות את מקומו לדמויות מרכזיות יותר. גם אנשי המפד"ל הפורשים ייאלצו לכלכל בתבונה את בחירותיהם, ולא לשכוח, למשל, את הייצוג הנשי.

לציונות הדתית, למרות כל הבוץ שנדבק בה, יש מה לתרום לשילוב הבלתי אפשרי שמנסה ישראל ליצור פה במחצית המאה האחרונה בין עולם ישן לחדש, בין יהדות לבין מודרנה.

אם תיבלע המפד"ל על כרעיה ועל קרבה בתוך גוש ימין קיצוני, יקיץ הקץ על הסיכוי שרעיונותיה העמוקים והמורכבים יהדהדו פה ברצינות.