נאש קונטרול

יזמיו של "ישראל פלוס" עומדים לידו ביום השקתו כישישות צבועות-שיער ונרגשות ליד סלוט-מאשין בקזינו לאס-וגאסי, בידן כוס ריקה לאיסוף ערימת המזומנים המובטחת לנשור. רענן שקד על השקתו של ערוץ חמדני שאינו מתחשב באינטרס של צופיו

השקת הערוץ הרוסי "ישראל פלוס" היא ניצחונה הוודאי של כלכלת השוק על כל תודעה חברתית או תרבותית אחרת; מימושו היעיל למזומנים של הז'יטון המגולם באוכלוסיית-הענק דוברת הרוסית בישראל – על חשבון האינטרס הישיר, גם אם מוכחש, של אותה אוכלוסיה – לשבור את מחיצות הגטו התרבותי בו היא נתונה, לעיתים מבחירה. "ישראל פלוס" מדברת לרוסים ברוסית. זהו חטאה הקדמון: שפה היא הכל כאשר אתה מנסה להשתלב בארץ חדשה, ויוצאי חבר העמים נאחזים בשפתם, לעיתים, מתוך רפלקס היסטרי של מי שלופתים גדר ומסרבים להרפות. הם מיליון איש; הם יכולים להרשות לעצמם להינעל בתוך עצמם. "ישראל פלוס" רק תעזור להם.

צביעותם של יזמי "ישראל פלוס" כה גדולה, עד שהם משלבים בשידוריהם תוכנית בשם "עברית קטן" המבקשת ללמד מילים וביטויים בעברית, תוך הבטחה (באתר האינטרנט של התחנה) כי עבור צופי התוכנית, "השפה העברית תפסיק בקרוב להוות בעיה". זו כבר יותר מציניות; זו צינוביצ'יות, התחזות.

יזמיו של "ישראל פלוס" עומדים לידו ביום השקתו כישישות צבועות-שיער ונרגשות ליד סלוט-מאשין בקזינו לאס-וגאסי, בידן כוס ריקה לאיסוף ערימת המזומנים המובטחת לנשור. זה לא יכול להיכשל; לא עם מיליון צופים פוטנציאליים. לא עם לוח משדרים הנבנה על ערימת שעשועונים, היכרויות, אקטואליה, בידור, בישול – הסחורה הרגילה והצפויה מערוץ מסחרי במישרה מלאה. לא עם אולפן היי-טקי, רב מפלסי, מושקע וצבעוני, שחגג אתמול, אם הבנתי נכון, את הערוץ עצמו, דן בעצמו, ביקש מעוברים ושבים לדקלם את סיסמתו כמו מדובר היה במיפגן "היי גיא" נוסף (מצד שני, יתכן שהם הכריזו שם מלחמה אטומית על ישראל. אין לי מושג. תרגום לעברית לא היה). כן, המנחים נראו אינטילגנטים, קולחים, לא ילדים, לא סופי צדקה. אני מניח כי קהל היעד הראשון של הערוץ, הכיבוש ללא תנאי, הוא שיכבת הגילאים המעט מבוגרת יותר, הדור הראשון לעליה, מי שעבורם דלתות הגטו נעולות לתמיד. זה תמיד הדור הראשון שהופך אבוד; השני אמור לאחוז במפתחות למכונית – שפת הארץ החדשה – ולתת גז, אבל גם אתם ראיתם מספיק צעירים רוסים נעולים בתוך חבורותיהם ההרמטיות. "ישראל פלוס" לא ייתן להם, בהכרח, את סוג התרבות אותו הם מחפשים, אבל יעשה את זה בשפתם.

בכלל, נדמה שהשקת "ישראל פלוס" היא הנפת דגל לבן בכל הקשור להשתלבותם ללא מחיצות של העולים בחברה הישראלית, מעין הרמת ידיים, הודאה באין-מה-לעשות, אז שיהיה; שלפחות מישהו יעשה מזה כסף. ומישהו יעשה. זה סביר בעידן הכבלים לכל פועל. אם ישנה נישה, מישהו יפרוש עליה חסות. וכאן מדובר בהרבה יותר מנישה.

מותר, עדיין, להצטער. בעיקר עבור מי שיהפכו לצרכניו הכבדים של הערוץ. "ישראל פלוס" הוא מועדון סגור לקהל צופים שכרטיס-מועדון-בבקשה הוא הדבר האחרון לו הוא זקוק; לא, הקהל המסוים הזה זקוק לכרטיס בכיוון ההפוך – כרטיס יציאה למרחב הישראלי הפתוח. "ישראל פלוס" סוגר בפניו את הדלת.