השלישייה הפותחת: ציון לשבח
"רק בישראל" מריצה את לימור לראשות הממשלה. מזמן לא ראינו על המסך המקומי כל כך הרבה סאטירה במסווה של תוכנית בידור תמימה לכל המשפחה. תענוג.
ציון לגנאי
מני פאר משעמם אותי. חוזרת שנית: מני פאר משעמם אותי. ולקברניטי ערוץ 10, ליבי איתכם על ההשקעה האדירה בטוק שואו המפוספס הזה, שיורדת לטמיון.
בייב השבוע
קיאנו ריבס לוקח השבוע את התואר בהליכה, אחרי "אהבה בין הכרמים" הגדוש יצרים, ששודר בערוץ הסרטים. הופעה כובשת וסקסית.
אליסון ג'אני - מציאות מול דמיון
מה יש לומר. טוענים שהמציאות עולה על כל דמיון, אבל אם להתייחס לסידרת הטלוויזיה האמריקאית המהוקצעת "הבית הלבן" בערוץ 3, הדמיון הוא העולה על כל מציאות. קחו למשל את סי.ג'יי קרג, דוברת הבית הלבן בסידרה, אשה חזקה, מבריקה, פוליטיקאית מתוחכמת, היודעת לסובב את כל העולם על האצבע הקטנה, ועוד נשאר לה עודף. הכל כדי להגן על הבוס שלה, הנשיא האמריקאי. במציאות, למרבה הצער, מדובר בדרך כלל בדוברים שהם גברים קשוחים - וגם אם הכריזמה שלהם שופעת, היא לא בהכרח כובשת כמו זו של סי.ג'יי. השחקנית אליסון ג'אני, המגלמת את הדוברת הערמומית, מביאה למסך דמות נשית בלתי מקובלת. זו לא האשה הקטנה ליד הגברים. זו גם לא הסופרוומן הדורסת גברים עבור הקריירה. בסי.ג'יי מתקיים שילוב יוצא דופן של יופי, ברק, ביטחון עצמי, נשיות רכה ופגיעות. זה הופך אותה לאחת הדמויות המרתקות על המסך ולטיפוס מרשים למדי. בכל הקשור ל"הבית הלבן" לפחות, זו ללא ספק הדמות עם מגוון ההפתעות הנרחב ביותר.
החיים זה לא הכל. ממה כולם מתלהבים?
הסיטקום הישראלי של ערוץ 2, "החיים זה לא הכל", בכיכובו של אבי קושניר, זוכה מכל עבר לתשבחות ניכרות של הביקורת, ואני אינני מבינה ממה כולם מתלהבים. הרי אם היינו מפרמטים את הקומדיה הזו לאנגלית, מלבישים עליה שחקנים אמריקאים ומקרינים אותה כעוד סידרה מיני רבות בערוץ 3, אותם מבקרים היו מזדרזים לקטול אותה במילים הכי מושחזות שיש בשפה העברית. משום מה, העובדה שהסידרה הזו מדברת ומשוחקת בעברית, ולכאורה מתארת איזו נימה מקומית של גבריות צברית אותנטית, שינתה את התמונה. מתברר שגם הקהל מתחיל להתחבר אליה. אני לא. בעיני אלו הן אותן סצינות שיגרתיות המבוססות על בדיחות מאולצות, שלא מעלות בדל של חיוך. אין בה משהו נועז, חכם, מטלטל. הכל על מי מנוחות, ובעיקר לא מצחיק. בהחלט לא ברור לי ממה כולם מתלהבים.
אביגיל אשת חיל - צעד בכיוון הנכון
הערוץ הראשון משדר בשבוע האחרון תוכנית שמבחינת הלוק שלה, לא היתה מביישת ערוצים מסחריים מושקעים ומשווקים כהלכה. "אביגיל אשת חיל", עוד לפני שנדון בתוכנה, היא צעד נוסף בכיוון הנכון של הערוץ הראשון, בדרך להיות ערוץ אטרקטיבי מבחינה חזותית. אם נזכרים בהיסטוריה הארוכה של רוממה, לא מדובר בדבר זניח. אביגיל אריאלי מנחה את התוכנית בנונשלנטיות. היא שולטת היטב בנעשה באולפן, מראיינת בקלילות, לא דעתנית מי יודע מה, אבל זורמת עם מה שיש לאורחים שלה להציע. האולפן, כאמור, יפהפה, וההפקה מושקעת ונאותה למדי. העצות השונות בתוכנית מתמקדות בנושאים שבינו לבינה וגם בעיסקי הבית והמטבח, באופנה ופנאי, כך שנדמה שהערוץ הראשון מבקש ללכוד את הקהל הנשי שנמצא מרבית שעות היום בבית. היה ראוי אם התוכנית היתה מרחיבה את השורות גם לנושאי קריירה ופוזלת גם לקהל הגברי. שש וחצי בערב היא בהחלט שעה שיש לה מה להציע לכל הקהלים, לא רק לעקרות הבית.