יונדאי קופה - יונדאי, רק אחרת

הקהל המקומי מתקשה להאמין שמכונית הקופה האגרסיבית למראה באה מאותו בית שהביא לנו אקסנט. גם אנחנו מתקשים

מבט ראשון בקופה החדשה של יונדאי הזכיר לנו תלמידת תיכון היוצאת לראשונה לבילוי בעיר הגדולה. יותר מדי איפור, ליפסטיק רועש, לק מזעזע, חולצה רעשנית ומחשוף גדול. חצאיות לרוב, ספוילרים, צבעים רעשניים. ותגובות הקהל בהתאם. אניני טעם נרתעים מיד, כאילו-מבינים מצביעים על צמד קנים גדולים שאינם יותר מציפוי לצינור פליטה רגיל, או על כונסי אוויר מזויפים בדפנות. אבל בפריפריה היא גוררת התלהבות ומבטים. וכולם שואלים – "זאת באמת יונדאי?"

 

מעט היסטוריה

 

לאורך השנים ניסתה יונדאי להציע "מכוניות לנהג", אך ללא הצלחה. כך עם הקופה הקודמת והנאה לכשעצמה, שהפתיעה עם יכולת דינמית נאה וחווית נהיגה מהנה. וכמו קודמתה, גם המכונית הנוכחית מבוססת על פלטפורמה משפחתית, האלנטרה במקרה זה. כמו הישנה, גם זו זכתה לסיוע מדווח מפורשה. אך בניגוד אליה, הצעירה מנסה ללכת צעד קדימה.

זה מתבטא במראה מוחצן יותר, ברמת ציוד ובעיקר בהיצע מנועים הכולל כעת גם שישה צילינדרים גדול בנפח 2.7 ליטר והמוכר של יונדאי. זה משודך בארץ לתיבה אוטומטית, ולכן התמקדנו דווקא בגרסת ה-2.0 ליטר הידנית, והזולה משמעותית - 150,000 שקלים לעומת 170,000.

ראשית, מי שבאמת יחפש יונדאי מהנה לנהיגה יבחר בתפעול ידני לתיבה. שנית, הסכום הנדרש עבור האוטומטית מרחיק קהל גדול שבשום אופן לא ירכוש מכונית מתוצרת קוריאנית בעלות שכזו. ובכל מקרה, לפחות "על הנייר" הבדל הביצועים לא גדול. אגב, באירופה מוצעת גם גרסת 1.6 ליטר מוזלת.

 

נראית קופה

 

האגדה מספרת כי לפני שנים מספר נתלו תמונות של פרארי 456 ברחבי משרדי יונדאי. מדי יום, בהפסקת הצהרים, הורה הנשיא לצוות המעצבים להתייחד עמן. וכן, יש דמיון, אלא שהקווים הקוריאנים פחות הרמוניים ומעודנים. למעשה, לא נופתע לשמוע כי גם תמונות של מכוניות שרירים אמריקניות עיטרו את חדרי האוכל.

סיפור זה אינו מפתיע. אחד משווקי היעד החשובים ליונדאי עם הקופה הוא ארה"ב. ולכן לא הסתפקו שם בצללית נמוכה עם שמשות קטנות וצרות, אלא רתמו את כל ה"שטיקים" המוכרים כדי להוסיף ניחוח ספורטיבי. ובסופו של דבר, גם מי שלא אוהב את המראה (אני אהבתי…) יסכים שהיא מהווה שינוי מרענן לעומת מרבית יצירות יונדאי.

ואגב, גם התהייה המקובלת - האם יש כאן הצדקה לתואר קופה? – אינה רלוונטית. זו אכן קופה לכל דבר ועניין, וזו הכוונה. מדובר בשגרירה קוריאנית המספרת לכולם שביונדאי יודעים גם לעשות דברים אחרים: באירופה מחדדים את הנקודה ומשכנעים את הקהל בעזרת האמירה "תתכונן לרצות אחת". הקופה משתלבת כאן היטב.

 

דרושים נמוכים

 

כבר בעת ההידחקות למושב הנהג מובן כי גם בפנים נעשה מאמץ ליצור תחושה של מכונית ספורט. זה מתחיל בתנוחת ישיבה נמוכה, ממשיך בשפע מחוונים על קונסולה מרכזית, בורר הילוכים נאה ונוח, דוושות אלומיניום מחוררות, ריפוד נאה וקווים היוצרים אווירה אינטימית, שלא לומר צפופה.

ואכן, ברגע הראשון התחושה היא ספורטיבית למהדרין. אם כי, לאחר מספר שניות מתגלה תנוחת הנהיגה כנמוכה מדי ביחס למחוונים הנאים ולשמשה הצרה, ופוגעת קשות בראות. וזו בעיה, כי כיוון הגובה לא ממש יעיל. וגם אם הוא ניתן לשינוי, זה לא עוזר. שכן הגג הנפתח "מקרב" את התקרה לפדחת.

לאחר מכן מגיע זמן בחינת שלושת המחוונים במרכז הקונסולה. וחיש קל מתגלה כי מדובר בתוצר לוואי של וועדת קישוט קוריאנית. בעברית - חסרי ערך. קשה לזכור מכונית אחרת עם מד מומנט-מנוע, ומד צריכת דלק בוודאי לא חייב להיות כאן. המחוון ההגיוני היחיד שם הוא זה האחראי לטעינה. זהו. לא עדיפים היו מחווני לחץ/חום שמן למשל? גם הפלסטיקה בסביבת הנהג, כמו פתחי אוורור מרכזיים, אינה מלהיבה. האיכות סבירה, אבל אפילו ביונדאי ראינו כבר דברים מזמינים יותר למגע.

מאחור? מדבקות התראה המזהירות (בצדק) מפני סגירת דלת אחורית על ראשי היושבים(!), מסבירה מה חושבים ביונדאי על המרחב בירכתי הקופה. אם לפנים היא צפופה, מאחור היא פשוט קלסטרופובית. לעומת זאת, תא המטען גדול מאוד (418 ליטר) ונוח להעמסה.

 

הצליל והתנופה

 

עם 2,000 סמ"ק המשחררים 138 סוסים לגלגלים, קשה לרגש מישהו בזמנים מודרניים. פעם, לפני עשור או שניים, זה נחשב הספק נאה. היום זה פחות מהספק משפחתית ממוצעת, ואפילו מספר קומפקטיות. שלא להזכיר סופר-מיני ספורטיביות. זה חבל, ולכן איש אינו מצפה לביצועים עוצרי נשימה. וזה גם פחות או יותר מה שתקבלו.

בזכות המפלט הכפול, פס הקול שמלווה את היונדאי מתגלה כספורטיבי למדי ותורם לתחושה טובה ולאשליה. לשמחתנו, יונדאי עמדה בפיתוי ולא ציידה את הקופה בתיבה ארוכה במיוחד. יחסי ההעברה סבירים ואף קצרים, ולכן התגובות הראשונות למצערת טובות.

בעיר ניתן לייצר קצב זריז ולהילחם בכבוד במיאוצי רמזור של שישי בערב, אך מחוץ לעיר המצב משתנה. המנוע מתעורר לחיים רק מעל 4,000 סל"ד, ולכן יש לעבוד עם הבורר הנעים כדי לשמור את יחידת הכוח קרוב לקו האדום. ואז כמובן המנוע די רועש. אלא שבמהירויות גבוהות מעפילים על הטון הספורטיבי גם רעשי רוח וצמיגים מטרידים. ולכן, רגל כבדה וסחיטת מצערת תכופה יקרבו אותך אל איזור ה-6 ק"מ לליטר. וזה הרבה.

 

אחיזה?

 

נכון, הקופה אינה כליל השלמות בתחום ההתנהגות. אבל, היא עדיין ממוקמת הרחק לפני כל יונדאי אחרת המשווקת בארץ. אחיזת הכביש אינה יוצאת דופן, וריסון תת-ההיגוי אינו מושלם, אך היא מתקשרת עם הנהג ומגיבה היטב. בתחילת הדרך מפתיע לגלות שרגל כבדה מציתה מאבקי כוח בין הגה לצמיגים. בהילוכים נמוכים ופניות חדות קל גם לייצר החלקות כוח.

אלא שבמצבים שגרתיים יותר, אין מספיק כוח והקופה מסתפקת בתת-היגוי מתון וסביר. עם הרבה רצון, הקרבה והרפיה מהדוושה, ניתן בכל זאת לייצר פסיעת ישבן סמלית מאחור. תגובות המכונית לפקודות ההגה המהיר טובות יחסית, וגם האינפורמציה שעוברת דרכו מגיעה לנהג בקלות. מערכת הבלימה אינה מציעה פעולה נחושה במיוחד, אבל מבצעת מלאכה סבירה ואינה מאבדת יכולת תחת עומס מתמשך.

התלונה היחידה כאן נוגעת לנסיעה על כביש משובש, בו ההגה מאבד משקל בצורה מוזרה ופתאומית, ולעיתים מחליט על מצב "מלחמה" בנהג. זה פוגע מאוד בביטחון וביכולת לפתח קצב מהיר. כאן בולט גם ריסון תנודות גוף לא מושלם, אם כי זוויות הגלגול קטנות מהצפוי.

גם בעיר מתנהגת היונדאי כמכונית ספורט, כאשר צמיגים רחבים (205/55) על חישוקי "16 דואגים לדווח על כל מהמורה. עם זאת, יש תחושה מרוסנת למדי מכיוון המתלים ולא הרגשת ריסוק לתוך הבורות. מי שכן מופרע מהשיבושים הם חלקי מרכב ופלסטיקה המשמיעים במכונית המבחן גניחות מיותרות.

 

הרהורי סיכום

 

מכוניות קופה גובות כמעט תמיד פרמיה כבדה עבור סגנון ומראה. הן יקרות יותר, אך לא תמיד מפצות על-כך ביכולת, ביצועים, ציוד או שימושיות. וה-CLK של מרצדס היא דוגמה טובה. מה שהן אמורות להעניק זה מראה ייחודי, רושם חיצוני ותחושה של משהו שונה.

לצערנו, בחינת שוק הרכב המקומי מגלה כי מכוניות קופה בהישג יד פשוט נעלמו. כי בהיצע המצומצם של כלים ספורטיביים במחיר נמוך מ-200,000 שקלים, כל המכוניות הן גרסאות לדגמים רגילים ושימושיים. קופה אמיתית עם סגנון ומראה שונה אינה קיימת בהיצע של אף יבואן. ואנחנו לא מדברים על המגאן, שיצורה ממילא הופסק.

כל זה אומר שמול יונדאי קופה אין אף מתחרה אמיתית. נכון, היא אינה מציעה חווית נהיגה ספורטיבית כמו סובארו אימפרזה מוגדשת, רנו קליאו ספורט, הונדה סיוויק טייפ-R, ודומותיהן. היא לבטח גם פחות שימושית מהן. אבל כמו שאמרנו, מדובר באחד המאפיינים של מכוניות קופה.

מצד שני, היא אינה נראית נגזרת של מכונית אפרורית ושגרתית, מושכת עיניים ומוכרת אשליה. כך שבסופו של דבר השאלה היא האם אתם אוהבים את המראה והאשליה ומסתדרים עם ממדי תא הנוסעים. לנו ברור שהקופה נראית טוב, מהנה לנהיגה יותר מכל יונדאי אחרת ומציגה אישיות שעשויה לכבוש.

אין לכן ספק שבאולם התצוגה גאים בה, ועושים בה שימוש מוצדק לצורכי תדמית. רכישה היא כבר סיפור אחר לגמרי. ומבחינתנו, שמורה לאלה המחפשים את הפוזה ומוכנים לוותר על שימושיות, ביצועים ויכולת דינמית גבוהה במיוחד. תמורת המחיר הנדרש, זו אינה רכישה מוטעית. זאת אומרת, אם אתם מחפשים את הפוזה…