עכשיו או לעולם לא

עשור מאז שיחק את ז'אן ולז'אן בגרסה האמריקנית של "עלובי החיים", גילה דודו פישר שברודוויי לא מחכה לו. אבל זה לא מנע ממנו להודיע לבני משפחתו שהוא חייב לנסות עוד פעם אחת אחרונה. פישר שכבר שר מול מלכת בריטניה והנשיא קלינטון, מעלה עכשיו בניו יורק מופע יחיד צנוע, שכולל שירי נשמה, מחרוזות ממחזות זמר ואפילו להיט של הרד הוט צ'ילי פפרס. מעניין מה האתגר הבא

ההחלטה נפלה בבית משפחת פישר בערב שבת. כבכל ערב שבת, תיבלו דודו, אשתו טובה ושלושת ילדיהם, את הארוחה בעדכונים שוטפים. ברגע שהבן הבכור, אופיר, סיים לספר חוויות מהשירות בפלוגה בשייטת, הטיל דודו את הפצצה. "פתחתי בכך שאני עומד להיות בן חמישים, ושבשבילי זה עכשיו או לעולם לא. אמרתי להם, ש'אני מרוויח יפה ונוסע להופיע ברחבי העולם, אבל אם אתם לא רוצים להגיע למצב שבעוד שבע שנים תגלו שאתם חיים עם האדם הכי אומלל, צריך שינוי'. קיימנו דיון, כל אחד אמר מה הוא חושב ואחר כך ערכנו הצבעה.

"אשתי בכתה, היא לא ידעה מה לעשות, יש לה בן אחד שמשרת בשייטת ובן שני שמשרת ביחידת 'דובדבן', אבל אני הרגשתי שאם לא אעשה זאת עכשיו, זה כבר לא יקרה לעולם. אז הנה אני פה, עם מופע יחיד".

דודו פישר כובש בשנית את עולם התיאטרון של ניו יורק. אמנם הפעם, בשונה מלפני תשע שנים, הוא לא עושה זאת תחת החסות היוקרתית של ברודוויי ומסתפק בהעלאת מופע היחיד שלו "Something Old, Something New" (משהו ישן, משהו חדש), במסגרת אוף ברודוויי, באולם התיאטרון מזר בלואר איסט סייד.

את השנה בה גילם את ז'אן ולז'אן ב"עלובי החיים", שומר פישר עמוק בזיכרון. הוא למד בחודשים האחרונים שברודוויי לא ממש חיכתה לו ושאת דרכו בחזרה למרכז הבמה הוא ייאלץ לפלס מחדש, בעבודה קשה.

 

תקוות גדולות

 

"משהו ישן, משהו חדש" הוא מופע מוזיקלי מרהיב בן מאה דקות, שמציג את פישר במיטבו. המופע הוא מעין מראה לשאיפותיו של פישר לשנים הקרובות: לצד שירים בעלי ניחוח יהודי מובהק, שמהווים את הסמל המסחרי של מי שהחל את דרכו כחזן בלהקת הרבנות הצבאית, מזמר פישר שיר של להקת הרוק רד הוט צ'ילי פפרז, מבצע מחרוזת מסובכת במיוחד של שירי מחזות זמר ולבסוף מספק אזכור בודד ל"עלובי החיים", אולי כדי לרמוז לקהל מאיפה הוא בא ולאן מועדות פניו.

"משהו ישן, משהו חדש", הגם שהוא מהווה נקודת ציון מרשימה בקריירה המצליחה ממילא של פישר, הוא לא יותר ממקפצה נוספת, שאמורה להשיב את פישר אל מרכז עולם המיוזיקלס הניו יורקי. הפקה של המחזמר "משה ועשרת הדברות", שתורגם מצרפתית לאנגלית, צפויה להיפתח בברודוויי בעונה הבאה. פישר, בנחישות של שחקן שזה עתה סיים את בית הספר למשחק, מתכוון להסתער על התפקיד הראשי.

"ישראל מאוד מוגבלת באפשרויות שהיא מציעה", הוא אומר. "הייתי חזן אלמוני, שזכה לפרסום רק בגיל 36, שנחשב בעסק לגיל מאוחר. עשיתי את 'עלובי החיים' ותוכניות יחיד והגעתי לשלב שלא היה לי לאן ללכת. בישראל אף אחד לא משקיע בהפקות בגלל הטרור. אז לפני שנתיים הבנתי שאם לא אעשה שום דבר, כך אגמור את חיי. התחלתי לחשוב על שהייה ממושכת יותר באמריקה, כדי להיות קרוב לביזנס".

פישר ארז מזוודות, נפרד מנחום בייטל, מנהלו האישי בישראל, והמריא לניו יורק. את הניכור והקור של חדר בבית מלון הוא המיר בדירה ששכר באפר איסט סייד, את הפרנסה מצא בהופעות בפני קהילות יהודיות, ואת הבירה שלגם עם חבריו בישראל הוא החליף בכוסית קוקטייל, בה הוא אוחז בכל אירועי הסמול טוק שהוא משתתף בהם בניו יורק. "נחום, המנהל שלי בישראל, אמר לי שכדי להצליח באמריקה אני חייב לחשוב כמו אמריקאי".

 

מסלון היופי לעלובי החיים

 

ריצ'רד ג'יי אלכסנדר הוא האיש שיזם וביים את "משהו ישן, משהו חדש". מאחורי אלכסנדר עומדות הצלחות הענק של ריקי מרטין, מופע הפרידה של ברברה סטרייסנד ומחזות זמר רבים. אל פישר התוודע ריצ'רד לפני עשר שנים דרך בתיה ועליזה, שתי ישראליות לשעבר, המנהלות סלון יופי יוקרתי בלוס אנג'לס. בין פרנץ' מניקור למריטת גבה, הוא שמע ברקע את שירי המחזמר "עלובי החיים", שאת גרסת ברודוויי שלו ביים בעצמו, רק בהבדל אחד: שפת השירים נשמעה שונה ומיוחדת באוזניו. אלכסנדר התעניין מי הוא הזמר בעל קול הטנור המופלא, שמבצע בכשרון את שירי המחזמר שלו. השתיים הראו לו את דיסק שירי המופע "עלובי החיים", שעלה אז בישראל בהשתתפות פישר, ריטה, ריקי גל וכוכבים אחרים. אלכסנדר

התקשר לקמרון מקינטוש, מפיק האימפריה שנקראת "עלובי החיים", והשאר היסטוריה.

פישר לוהק לתפקיד הראשי בגרסת המחזה בברודוויי, כיהודי דתי, התנה השתתפותו בהצגה בדרישה שלא להשתתף בהופעות שמתקיימות בשבת או בחגים. ריצ 'רד נדהם לגלות את גדודי המעריצים שחיכו לפישר בתום כל הופעה מחוץ לאולם התיאטרון. "אנשים נהגו לחכות לו שעות מחוץ לאולם", הוא מספר. "היתה אפילו משאית של חב"דניקים, שהגיעה בקביעות מדי יום, וכשההופעה היתה מסתיימת הם היו מתחילים לשיר שירי משיח. או מיי גוד, לא היה לי דבר כזה אפילו עם ריקי מרטין".

כשהמסך ירד על פישר בתפקיד ז'אן ולז'אן, הוא נאלץ לחזור לחיים האפורים של תל אביב . אבל מרגע שגמלה בלבו ההחלטה לשוב לברודוויי, לא יכול היה פישר לקוות לטוב יותר מאשר מפגש נוסף עם אלכסנדר.

"בדיוק כשהייתי זקוק לנס, מצאתי את ריצ'רד", מספר פישר. "לפני שנה וחצי נפגשנו במסעדה בעיר. אמרתי לו שאני מתוסכל כיוון שאני לא מלוהק לעבודות בגלל שאני דתי ולא יכול להופיע בשבתות. שיתפתי אותו ברעיון להופיע במסגרת

התיאטרון היידי. ריצ'רד כמעט התעלף. הוא שאל אותי: 'אתה בא לפה כדי לשיר ביידיש? תשיר יידיש בישראל'.

"היו לי ברזומה כבר שתי הפקות עם ביקורות טובות, 'עלובי החיים' בברודוויי ו'לעולם לא ביום שישי', באוף ברודוויי. ריצ'רד אמר שזה הזמן לצאת במופע יחיד והציע לעבוד איתי, ואז הגיע תורי להתעלף".

 

'תלמד את קדיש'

 

עם כל הכבוד לדודו פישר, למה להפיק מופע לשחקן לא מפורסם במיוחד בברודוויי?

אלכסנדר: "אין פה עניין של פרסום או הצלחה, אני מאמין באנשים שעושים הכי טוב את מה שהם עושים. ברברה סטרייסנד וריקי מרטין עושים, כל אחד בנפרד, את הכי טוב בתחומם. דודו הוא הטופ בתחומו, אף אחד בעולם לא שר כמוהו. רוב הזמרים נובחים כמו כלבים כשהם נדרשים להגיע לטונים גבוהים, אבל דודו עושה זאת בהרבה כשרון. לא משנה כמה אני טוב כבמאי, זה לא שווה שום דבר אם האמן לא יודע לשיר.

"דודו לא משחק משחקי כבוד של שחקן אמריקאי, וזה משהו שאני אוהב ומעריך. אחרי שברנדט פיטרס ראתה את המופע היא ביקשה ממני למסור לו שהיא נהנתה, אז אמרתי לה, 'לא, תתקשרי את לדודו ותדברי איתו'. אתה מבין מה זה משחקי כבוד של שחקנים אמריקנים? ולדודו אין את זה, הוא אדם פשוט וטוב".

פישר : "התחלנו לעבוד רק זמן קצר לפני מועד העלאת המופע. הייתי היסטרי, התקשרתי מדי יום לריצ'רד ואמרתי לו, 'תן לי ללמוד שיר אחד, אני לא דובר אנגלית ברמה של שפת'. הוא אמר לי 'אל תדאג, יהיה בסדר'. התקשרתי למחרת ואמרתי לו 'ריצ'רד, אתה לא מבין, אני בא ממדינת עולם שלישי, אני לא דובר אנגלית, תן לי לעבוד על שיר אחד' , אז הוא אמר לי, 'תלמד את קדיש' , זה השיר שיפתח את המופע. הייתי בהלם , אבל כך זה היה".

 

האלביס של הדתיים

 

"משהו ישן , משהו חדש " עלה על בימת תיאטרון מזר בחודש אוקטובר. מועד הסיום המתוכנן של המופע נקבע ל- 8 בדצמבר, למרות שכבר עכשיו ברור שהמחזמר ימשיך לסיבוב הופעות ברחבי ארצות הברית. הביקורות היללו ושיבחו. ה"ניו יורק טיימס" תיאר את פישר כמי ש"יכול לגרום לקהל שלו להזיל דמעה, לחוש מחנק בגרון, ולהעלות חיוך ולצחוק". מאז עלייתו, מציג המופע בפני אולמות מלאים.

הרכב הנוכחים משתנה מדי יום: באמצע השבוע ממלאות ישישות יהודיות את המושבים, עם צחוקן הצרוד ופרוות המינק היקרות שלהן. במוצאי שבת וביום ראשון בערב נוהרים לאולם, שאירח בעבר הפקות רבות עם צביון יהודי, תיירים ומקומיים שנמנים על אוהדיו של פישר מתקופת הזוהר בברודוויי.

זר שייקלע למופע יקבל שעטנז מגוון של שירי נשמה יהודיים מבית אמא, בעיקר נולד בפולין או ברוסיה. לצד "אבא, האם אתה שומע אותי", של ברברה סטרייסנד ומחרוזת שירים ממחזות זמר של גרשווין, אלביס פרסלי ואנדרו לויד וובר, נשמעים שירים כמו "אלוקי נשמה" שמסלקים כל ספק שקהל היעד העיקרי של פישר היה ונשאר יהודי.

אבל הוא כמובן לא יודה בכך בפה מלא. "אנחנו לא פונים לקהל יעד מסוים, אלא יוצרים מופע שפתוח לקהל הרחב. עובדה היא שלא שילבנו הרבה עברית, אלא סיפורים מהבית וסיפורים מפה, כדי שיצא מעניין". אלכסנדר מוסיף: "אתה מתאר לעצמך קהל שראה את דודו בהופעות קודמות צופה במופע הזה, רוקד ושר את הרד הוט צ'ילי פפרז?"

הרעב להצלחה של פישר אינו יודע גבולות. כבר מגיל צעיר הוא סומן כהבטחה, כשזכה ב- 1979 במקום הראשון בפסטיבל הזמר החסידי. העיתונים הציגו אותו כ"האלביס פרסלי של הדתיים" עיתונאית ששאלה את הכוכב החדש מה הוא רוצה להיות כשיהיה גדול, קיבלה תשובה מנומקת: "אני לא רוצה להגיע לגיל חמישים, כשההישג הגדול של חיי הוא זכייה בפסטיבל הזמר החסידי".

מאז נוספו עוד מאות קטעי עיתונות שמתעדים קריירה מפוארת. מלבד תפקיד ז'אן ולז'אן בקאמרי, בווסט אנד ובברודוויי, הקליט פישר יותר מעשרים אלבומים, כולל ביצוע של תפקיד משה בדיבוב לעברית של הסרט "נסיך מצרים" . בין יושבי הקהל שהאזין לשיריו נמנים ביל קלינטון ומלכת אנגליה, ובין התזמורות שזכו ללוות אותו נמנות אלה של סידני, בודפסט ומוסקבה.

אולם דווקא בגיל בו הוא אמור להתרווח על כורסה וליהנות מהפירות, פישר מפלס את דרכו לקראת שיא אמנותי נוסף. "אני לא רוצה שהדובדבן בקצפת של הקריירה שלי יהיה 'עלובי החיים'".

זה לעולם לא נגמר. בעוד חמש שנים אתה עשוי לחשוק בדובדבן אחר.

"יכול להיות שהתשוקה הזו תיעלם, אבל בינתיים היא עדיין קיימת".

אשתך לא התייאשה ממך?

"היא התייאשה מזמן. כשהתחתנתי איתה הייתי חזן וזמר חסידי, ועכשיו אני בשואו ביזנס. אשתי יודעת שהקריירה שלי נמצאת מעל הכל, ושהיא בלתי מוגבלת. היא גם יודעת שאי אפשר לעצור אותי ולכן אנחנו ביחד כל כך הרבה שנים".

קשה לך לחיות כיהודי במקום זר ?

"מבחינת עניינים כמו שמירת כשרות אני מורגל מנסיעותי הרבות בעולם. העניין הקשה יותר זה הלבד, כשאני עושה קידוש בערב שבת עם סנדביץ' סלמי וסודה. למזלי, יש היום אינטרנט, אני מתכתב עם אשתי ואנחנו מדברים אחרי הופעות. אני מתגעגע מאוד לחברי הרבים בישראל. החברויות פה שונות, אנשים מזמינים אותך לכל מיני מקומות בגלל שאתה דודו פישר. אם אתה רוצה לבקר חבר, אתה צריך להתקשר ולקבוע זמן מראש. אבל זאת ההקרבה שאני צריך לעשות ואני אעשה הכל כדי להצליח".