על בבונים לבנים ושחורים

אני, בבון לבן (כמאמר דרור ניסן) ומערבי בור (כמאמר יעל משאלי), אצביע שינוי. אתן את קולי על-פי אמונתי למפלגה שנאבקת על ערכי הליברליזם

במאמר דליל-תוכן ועתיר גידופים ("להקה של בבונים לבנים מוכי משטמה" וכו') כותב דרור ניסן: "למעמד הבינוני האשכנזי, הסובלני, אסור להתפתות אחר התבשילים המבחילים שקודחים עבורו לפיד ושות'". דרור ניסן, מציע לכם, אחי הווזווזים (בעולם הדימויים של מר ניסן אני בבון לבן) כתחליף לשינוי את ש"ס שהיא, כידוע לכל, מפלגה סובלנית, המקבלת באהבה את השונה, האחר, ואת כמיהתו לכדורגל בשבת.

במשך שנים רבות, היו החרדים הספרדים מקופחים. למעט חריגים, הם לא הוכנסו לישיבות האשכנזיות הגדולות, זכו ללעג ולקלס מהחרדים האשכנזים ולא היו ברי חיתון. מה לא ניסו? הם החליפו את לבושם, שינו את גינוניהם, למדו יידיש, אך מאומה לא עזר. רק יצירת כוח פוליטי בשם ש"ס שינתה במידת מה את העניין. עכשיו, כידוע, כאשר ש"ס מתעמרת בחילונים, זוכים סוף סוף החרדים הספרדים לעדנה והערכה מצד חבריהם האשכנזים. ובדרך, על מנת לשמן את גלגלי עצמה, ש"ס מצמיחה עוני שיהיה תלוי פוליטית בש"ס, כי הרי ש"ס עוזרת לעניים. הנה, עובדה: יש יותר עניים!

 

החברים של יעל משאלי

 

יעל משאלי, לעומת זאת, בחרה להציג במאמרה את חבריה. "בין בוחרי שינוי... ממוצא אירופי, אמריקני ורוסי, מצאתי חבר (שעונה על כל המאפיינים) שהיה מספיק ישר כדי להגיד לי שהצביע להם ויצביע להם כי 'הם על הכיפק'". אותו אדם אינו בעל תבונה מספקת להצביע על בסיס רעיונות, אידיאלים או תפיסת עולם. הוא יצביע יחד עם שאר האירופים והמערביים המסואבים, כי הרי הם כולם, ביחד, רוצים רק לשנוא ולדכא. על-פי משנתה של גברת משאלי, מצביעי שינוי הם גם בורים ביהדות. אולי היא מתכוונת רק לאותו חבר שלה המצביע שינוי? מצביעי שינוי שאני מכיר בקיאים למדי ביהדות (כמה מהם שומרי מצוות). אבל אולי בגלל זה הם מצביעים שינוי.

 

מיהו דמוקרט?

 

במשך חמישים שנות המדינה היהודית, בודדה עצמה החברה החרדית מן החברה החילונית. המעט שנשאר משותף בין שתי החברות הללו היא השפה העברית. על כן בחרתי לצטט את הערך "דמוקרט" מתוך מילון אבן-שושן: "אדם הרואה את האחרים בחברה כשווים לו בזכיותיהם ואינו שואף להתנשא ולהטיל עליהם את מרותו".

משפט זה מייצג בצורה הטובה ביותר את מה שראיתי ושמעתי במפלגת שינוי. מאחר ששינוי נאבקת למען ערכי הליברליזם, שהם אבני היסוד לקיומה של דמוקרטיה, ומאחר שמאבק זה כולל, למרבה הצער, גם מאבק בערכים הלא-ליברליים והלא-דמוקרטיים שהמפלגות הדתיות מטיפות להם, קמים להם דמגוגים, מפזרים ערפל, וצועקים קיפוח ובורות. אבל העובדות מדברות בעד עצמן. לא יעל משאלי ולא דרור ניסן (השד העדתי התורן) יכולים להסתיר אותן.

 

איש על-פי אמונתו יצביע

 

מי שמאמין שיש לפטור נערים בני שמונה עשרה בעלי אמונה מסוימת משירות צבאי, בעוד האחרים צועדים אל מול האש – זכותו להאמין. מי שמאמין שניתן לקיים מדינה שבה כשישית מהאוכלוסייה משתייכת למגזר המטיף להימנעות מפעילות יצרנית, השתתפות בשוק העבודה ותשלום מס הכנסה – זכותו להאמין. מי שמאמין שרבנים הם בעלי התפקיד המתאימים לנהל את ענייני המדינה, כולל הצבעות בוועדות הכספים, חוץ וביטחון – זכותו להאמין. מי שמאמין שהחינוך הנכון לילדי ישראל בשנת 2002 צריך לכלול יותר סוגיות תלמודיות אבל לא אנגלית, מתמטיקה ומחשבים – זכותו להאמין.

מי שמאמין שילד חילוני זכאי להקצבה נמוכה פי שניים מילד שכיפה לראשו - שיצביע מפד"ל. מי שחושב שהטיפול בעוני כרוך בעידוד ילודה במשפחות דלות אמצעים חייב, על פי מצפונו, להצביע ש"ס. מי שרוצה שעשירית מהמזון שמגודל בארץ ייזרק לפח (כי אין כוהנים טהורים), יצביע "יהדות התורה". אבל מי שלא מאמין בכל אלה – זכותו להילחם ולהצביע עבור שינוי.

 

שנאה מנומקת

 

באיזו נקודה עובר דיון ענייני בנושאים פוליטיים לפסים בהם האחר הוא "בבון לבן"? מתי דעתו השונה של היריב הפוליטי בענייני חינוך והקצאת משאבים הופכת אותו ל"כוח הלבן"? מדוע בוחרים כל אותם דוברים-בשם-עצמם לפנות לביטויי שנאה כה גסים ולכנות בהם את מאות אלפי תומכיה של מפלגה בעלת דעה שונה, הפועלת בכדי לקדם את רעיונותיה הלגיטימיים. הרי השנאה היא נימוק כל-כך לא משכנע.

 

ארז אפשטיין, מהנדס