לאוס למתחילים (2)

בעקבות הפסטיבל הבודהיסטי הקדוש ביותר בלאוס שנפתח בשבוע שעבר ממשיכים לירז ונימרוד את מסעם מבירת המדינה לעבר תאיילנד. בדרך הם לומדים על שיטה חדשה של שימור נופים, וזה עובד

 

 

לפרק הקודם של 'לאוס למתחילים' לחצו כאן

 

תשע שעות נסיעה מואנג ויינג צפונה ומזרחה (אחרי שפונים בפו קום שמאלה) מגיעים לעיירה פונשבן ממנה יוצאים לסייר במישור הכדים המסתורי, בו פזורים אלפי כדי אבן ענקיים שאין יודעים מי בנה אותם ולמה שימשו. אזור זה הופצץ על ידי האמריקנים בכבדות במהלך מלחמת ויטנאם וגרורותיה ועתיר בנפלים מסוכנים שעדיין מפילים קורבנות בגוף ובנפש. רבים עדיין חיים במחנות פליטים של הצלב האדום והאו"ם – זכר למלחמה ההיא - לכן אמריקנים לא תמיד מתקבלים פה בברכה.

תשע שעות אורך גם המסלול מואנג ויינג צפונה ומערבה (שמאלה בפו קום) אל לואנג פראבאנג בירת המחוז בעל שם זהה ועיר שהוכרזה ב-1995 כאתר שימור מורשת עולמי של אונסק"ו, בזכות השילוב שהשתמר בה בין הבנייה הקולוניאלית הצרפתית והארכיטקטורה המקומית, בעיקר באזור הנמל שעל המקונג.

העיר היתה ממלכה עצמאית (מואנג) עד בואם של הצרפתים בסוף המאה ה-19. ארמון המלך מהווה כיום מוזיאון טוב לתולדות לאוס והעיר, שבה מקדשים ומנזרים בודהיסטים לרוב: אטרקציה מרכזית מתרחשת ברחובות לואנג פראבאנג מדי בוקר עם אור ראשון כשמאות נזירים יוצאים מהמנזרים בטורים ארוכים, מגיחים בשקט וסדר מופתי מן האפלולית - טור מכל מנזר כשזקן הנזירים מוביל והצעיר בהם מאסף - לבושים בחלוקים כתומים. בידיהם קערת האוכל איתה הם חולפים על פני ה"קייטרינג המקומי": נשות העיר המשכימות קום ומכינות עבורם אורז מהביל ופירות, שיהוו את תפריטם למשך היום.

למרות שתרומת מזון לנזירים מקובלת בכל רחבי העולם הבודהיסטי, הריבוי של המנזרים בשטח כה קטן יוצר בכל יום מחזה צבעוני ומרתק של עשרות טורים כתומים שמצליחים לגרום לתיירים המערביים לקום ממיטותיהם עם צפרירי הבוקר הראשונים.

לאוס מפורסמת בכך שנתיבי התחבורה העיקריים שלה הם הנהרות החורצים אותה לאורכה ולרוחבה ומתנקזים למקונג האדיר. מסביב ללואנג פראבאנג חיים מיעוטים אתניים רבים וניתן לבקר גם בכפריהם באמצעות שיט. כשעה בסירה מנמל לואנג פראבאנג צפונה עד מפגש המקונג עם נהר או מביא את המבקר למערות 'פאק או' בהם הוצפנו מאות צלמי בודהא מחשש כובשים ובוזזים. גם כאן יזכה המטייל לנוף מרשים של מצוקים קרסטיים מרשימים ובהן מערות לרוב.

מדרום ללואנג פראבאנג ישנם שני מפלים יפהפיים אליהם ניתן להגיע באופנוע או טוק טוק ואף להתרחץ בהם: מפל קסה המדורג מרהיב ביופיו, ובבריכות הטורקיז שנוצרו במפלוניו. מפל קואנג סי המרוחק יותר הוא דוגמא מוחשית לעוצמתו של הטבע בלאוס.

 

דרך חלקלקה ומסוכנת ולא פעם חסומה

 

רבים מהמטיילים בוחרים לחזור מלואנג פראבאנג היישר למעבר הגבול עם תאילנד בשיט על המקונג: האופציות הפופולאריות הן מסע של יומיים ב'סלואו בואט' (מעבורת נהר גדולה ואיטית) או שש שעות של אדרנלין צרוף בסירת ה'ספיד בואט' המהירה. הנסיעה בסירה המהירה מסוכנת בחודשים מרץ-יולי כשמפלס הנהר יורד וסלעים מבצבצים מעל פני המים עשויים להפוך את הסירה.

כך או כך, מי שיעשה את הדרך היבשתית אל הגבול, יזכה לעבור באזור הצפון מערבי של לאוס, הסמוך לגבולותיה עם סין ומיאנמאר (בורמה) ויזכה לראות את אנשי המיעוטים באזור השונים במראם, מנהגיהם ותלבושתם משאר המדינה. חיים פה בין היתר שבטי האקהה, הלאהו והלאנטן המתפרנסים עדיין בעיקר מציד וחקלאות ביעור יערות.

בלואנג נאם טה, הבירה המחוזית, נמצאים משרדי שמורת הביוספירה נאם הא, ומהעיירה ניתן לצאת לטרקים בשמורה: ה'ביוספירה' היא מונח חדש יחסית בשימור טבע לפיו שימור הטבע אינו יכול לבוא על חשבון האוכלוסיה המקומית ולכן מעבירים את האחריות לידיהם, תוך עידודם להתפרנס מתיירות אקולוגית. ציד מופרז או ביעור יתר של היערות, יפגע בביקורי התיירים, וכך כשלשימור הטבע יש קשר ישיר לפרנסתם יבינו המקומיים את חשיבותו, ירוויחו ממנו ולא ייאלצו לוותר על אורח חייהם המסורתי. כעשרים שמורות כאלה קיימות היום בלאוס, עשור מאז תחילת הפרויקט.

מלואנג נאם טה, ומואנג סינג הסמוכה ניתן לצאת לטרקים בשמורה ולבקר את הכפריים. בטרקים עם המדריכים המקומיים טועמים מהמטבח של בני השבטים ולנים בכפריהם. אזור השימור נאם הא הוא אחד המקלטים האחרונים באזור לטיגריס של דרום מזרח אסיה, לפילים ולמיני ציפורים, קופים ואנטילופות. את הדרך לעיירת הגבול יואיי סאי (בירת מחוז בוקאו) ניתן לעשות בראפטינג של שלושה ימים או תשע שעות אינטנסיביות ב'פיק אפ' (טויוטה היילקס שהוסבה להסעת נוסעים, שאליהן כדאי להתייחס כאל טיול ג'יפים) בשישה דולר, מאחר והדרך בוצית עם שלל מעברי מים המאתגרים את נהג הפיק אפ ואת סבלנות הנוסעים. יש לקחת בחשבון שבעונה הגשומה (יולי-ספטמבר) הדרך חלקלקה ומסוכנת, ולא פעם חסומה.

ביואיי סאי, "הסביון של המקונג" יש מעגן סירות ממנו עוברים לצידו השני של הנהר לתאילנד (שלוש דקות), או מפליגים לאורכו ללואנג פראבאנג. למי שיש זמן וסבלנות, יואיי סאי היא עיירה נעימה ובה בתי המידות של המתעשרים החדשים של לאוס (מאז הופרטה הכלכלה בשנות ה-90) וגם לא מעט בתי נופש של תאילנדים אמידים המנצלים את המחירים הזולים בלאוס. בסביבת העיירה כפרים של שבטים תאים וכן שבט המארברי ההולך ונכחד, ושווה להישאר ולהסתובב באזור על אופניים או ברגל.

בצידו התאילנדי של הגבול נמצאת צ'יאנג קונג ומלבדה יש מעברי גבול בנונג קאי, נאחון פאנום, מוקדהאן וצ'ונג מק. בין לאוס וקמבודיה ישנו מעבר בואן קאם, שני מעברים בין ויטנאם ולאוס (קאו טראו ולאו באו) ומעבר בוטן בגבול סין.

 

כדאי לדעת

 

העונה האידיאלית לביקור בלאוס היא בין נובמבר לינואר - אז הנוף ירוק ומלא מים ומזג האוויר נעים, בתקופה זו נערכים חגים רבים והדרכים במצב הסביר ביותר. עם זאת יש לזכור כי זוהי מדינת מתפתחת עם שירותים רפואיים מפגרים ותנאי סניטציה ירודים. יש להיזהר בשתיית מים ואכילת מזון שאינו מבושל ולהתייעץ עם רופא לגבי חיסונים נדרשים ו/או כדורי מלאריה.

המקום הטוב והזול לעשות ויזה ללאוס הוא בתאילנד (כ-18 דולר לשבועיים או 25 דולר לחודש ותוקף הויזה מיום הכניסה). לאורך ציר התיירות הראשי לא צפויה לישראלים בעיית שפה. בין תושבי לאוס יש דוברי צרפתית ורוסית, והדור הצעיר לומד בהמוניו אנגלית.