מפלגת העבודה המליכה עליה אתמול את עמרם מצנע ברוב גדול יותר מזה שזכה לו אהוד ברק. העובדה הזו מדהימה במיוחד מפני שברק היה ביום בחירתו ליו"ר אקס רמטכ"ל ואקס שר, נער הזהב של יצחק רבין ואדם שנהנה מעיתונות מעריצה ומתרפסת. על מצנע, לעומת זאת, אפילו מי שבחרו בו אינם יודעים לומר הרבה – או לפחות כך הם טוענים בסקרים.
ברק היה תקווה גדולה לניצחון בבחירות: מצנע, לפי אותם סקרים, יוביל את המפלגה, במקרה הטוב, להפסד קצת יותר קטן. היריב העיקרי של ברק היה יוסי ביילין, בריצת מאה חסרת סיכוי; זה של מצנע היה יו"ר המפלגה המכהן, איש המנגנון רב העוצמה. ועדיין מצנע ניצח, ברוב מכריע עוד יותר.
היום רשאי מצנע, במלוא הצדק, להישען לאחור וליהנות מהישגו. ממחר, חובה עליו להבין את משמעותו האמיתית של ההישג. זה אומר, קודם כל, להביט באופן מפוקח בציבור ששם אותו בכיסא שבו ישבו בן גוריון, אשכול, רבין ופרס. כמעט 70% מהגוף הבוחר של העבודה הם בני ארבעים ומעלה (המהווים 33% בלבד מכלל הציבור הישראלי), ו 30% מבוגרים מגיל שישים (לעומת 13% מהציבור הכללי). לקיבוצים יש בו משקל גדול פי עשרה משיעורם באוכלוסייה.
קואליציה של ישראל של פעם, בגיל ובמעמד וברלבנטיות, היא זו שהמליכה את ראש עיריית חיפה על מפלגת העבודה. משקלה בציבור הישראלי, לפי אותם סקרים, עומד על משהו כמו אחד מכל שישה מצביעים. אם לא יצליח מצנע לחצות ולהרחיב את גבולותיה, יודה פואד בן אליעזר ב 29 בינואר למזלו הטוב, שמנע ממנו להיות מזוהה עם ההתרסקות הגדולה של מה שהיתה פעם מפלגת השלטון הלא מעורערת.
הבעיה מחריפה עוד יותר כשמכניסים את האלמנט העדתי – זה שכולם אינם מכירים בקיומו אבל הוא קיים, ועוד איך. מבלי שמצנע אשם בכך, הדחתו של המזרחי הראשון שהיה ליו"ר העבודה, בלי שתינתן לו ההזדמנות להתמודד על ראשות הממשלה, מנציחה ומחזקת את כל הסטריאוטיפים הרודפים את העבודה כבר שנים.
נכון, בליכוד יש פחות חברי כנסת מזרחים, אבל על הליכוד לא רובץ הנטל הזה. נכון, בליכוד עוד לא כיהן מזרחי בראש, אבל על הליכוד אין חובת הוכחה. העבודה, מנגד, הגשימה אתמול את מה ששמעו בן אליעזר, שלמה בן-עמי ויוצאים בולטים אחרים של עדות המזרח כבר שנים: כשרגע האמת יגיע, הם – הקיבוצניקים, הגוורדיה הוותיקה, ישראל הראשונה – פשוט לא ייתנו לכם את הבכורה.
איך יכול מצנע להתמודד עם הנטל הזה? על ידי שינוי, מהיום ומייד, של סדר היום שעליו נסבו הבחירות האלה. התגוששות על כן או לא מדברים עם ערפאת ודיבורים חסרי תכלית על גדר הפרדה ישאירו את הכדור במגרש שבו הליכוד של שרון או נתניהו מנצחים בגדול, בוודאי בתנאי קואליציית הייאוש שהותיר ברק. רק יציאה מוחלטת מן המעטפת והבטחה להתמודד עם הדברים החשובים באמת עשויות למנוע ממצנע את הקריסה.
ישראל מתקרבת בצעדי ענק למצב של מדינת עולם שלישי בכל הנוגע לחינוך, לכלכלה, למצבה של מערכת הבריאות. הביטחוניזם, השסעים בחברה, העובדה שחלק קטן יחסית מהציבור נושא בנטל והפערים האדירים בין עניים לעשירים, הם הסכנה האמיתית שכל אזרח חש.
אם יש למצנע משהו אמיתי לומר בדברים האלה, כדאי שישמיע אותו עכשיו. אם הוא בונה על הרוב המכריע שנתן לו הגוף הלא ממש רלבנטי שהלך אתמול לקלפיות, ועל דיבורים על פינוי התנחלויות, כדאי לו לנצור את מחזות השמחה מאמש: הם לא ישובו על עצמם בבחירות הכלליות.