כפר קסום הוא עין כרם. מקום שמשלב סגנונות בנייה שונים בחיקו של הר, מהגבוהים בהרי יהודה. כמו תושבי הכפר, בני עמים ודתות שונים, גם ההר החובק את הכפר נושא כמה שמות: עבור היהודים זה הר אורה, הצלבנים כינו אותו "מונטנה" וערביי המקום קראו לו "ראס א-ראב" – ראש האלוהים.
בעין כרם ביקרתי פעמים רבות, עוד בטרם הפך למוקד של מסעדות גדושות בשבתות. כל עונה ואפיוניה בכפר, אבל הבתים עומדים שם "ירוקי עד". ולא פחות מרתקים הסיפורים שמאחוריהם.
ד"ר משה עמירב, ראש החוג למינהל ומדיניות ציבורית במכללת בית ברל ותושב הכפר, הוציא לפני כמה שנים ספר ("עין כרם - כפר האלוהים") ובו הוא מספר את תולדות הכפר מימי הרומאים ועד ימינו, וכן מתעד את בתי הכפר הציוריים וסיפורי תושביהם בעבר ובהווה.
כך הגעתי אל הסיפור המרתק על "בית היהודיה" - ביתם של אלגרה היהודיה ובעלה הערבי-נוצרי, ג'ברא רחיל. הבית קיים, תושביו המקוריים כבר לא שם.
אלגרה וג'ברא על הסוס
בעין כרם (כיום שכונה של ירושלים) היו בזמנו שבעה בתי כנסת, אחד מהם נקרא "תקוותנו". בית זה במקור היה ביתם של אלגרה וג'ברא. כיום הוא משמש משכנו של מוזיאון התנ"ך, עליו נספר בהמשך.
סיפור אהבתם של היהודיה והערבי-נוצרי היה מהסיפורים הבלתי אפשריים של שנות ה-20 המאוחרות בירושלים. עמירב מספר בספרו, כי אלגרה היתה בת למשפחת בֵלוֹ משכונת מחנה יהודה. אביה, נחום, היה הקברן הראשי של ירושלים.
ג'ברא, בן למשפחה אמידה מעין כרם, פגש באלגרה והתאהב בה מיד. הוא חיזר אחריה בנחישות רבה, והיא, למרות התנגדות הוריה, נענתה לו. מעדויות שאסף עמירב, בני הזוג היו מאד נועזים, בפרט לאותם ימים, וג'באר היה מגיע רכוב על סוסתו הלבנה למחנה יהודה, אוסף את אלגרה, והשניים היו יוצאים בגלוי לרכיבה ברחוב יפו, רחובה הראשי של ירושלים.
התנגדות המשפחה לא עזרה. יום אחד, מספר עמירב, נעלמו אלגרה וג'ברא כאילו בלעה אותם האדמה. רק אחרי כמה חודשים נודע לשתי המשפחות, זו במחנה יהודה וזו בעין כרם, כי אלגרה וג'ברא נישאו בחשאי בבית לחם והם גרים שם.
עם היוודע הדבר, קרע אביה של אלגרה קריעה בדש מעילו, שם אפר על ראשו וישב שבעה. אלגרה נחשבה למתה בעיני בני משפחתה.
גם לעין כרם לא יכלה אלגרה לעבור, אלא אם תתנצר. וכך היה. היא עשתה זאת בכנסיית סן ז'וזף בבית לחם ואחרי שנתיים, ב-1930, עברו בני הזוג לגור בעין כרם. ג'ברא מונה לספק הבשר הראשי של הצבא הבריטי בירושלים.
בני הזוג רחיל גרו בבית אבן עתיק במרכז הכפר. תושבים המקום קראו לבית "בית היהודיה". לאחרונה שופץ הבית, ברחוב האחיות 13, והפך למוזיאון התנ"ך.
אחד מבני משפחתה של אלגרה, שמעון בלו סיפר לד"ר עמירב כי בשנת 1945 מת נחום בלו. יום לאחר מכן, אחרי נתק ארוך ממשפחתה, הופיעה אלגרה עם שלושת ילדיה בבית אביה, וביקשה להצטרף לאבלים. אולם אמה של אלגרה, שרה, גירשה אותה מהבית. אלגרה, סיפר בן משפחתה, יצאה מהבית, התיישבה עם ילדיה ליד גדר הבית ובכתה שעה ארוכה.
יוסוף ריחל, אחד משמונת ילדיהם של אלגרה וג'ברא, תושב מזרח ירושלים סיפר ל-ynet כי אחרי מלחמת השחרור עזבה משפחתו את עין כרם, שלדבריו שני שלישים מאדמתו היתה שייכת לה, ועברה למזרח ירושלים. רוב הילדים נפוצו ברחבי העולם. ג'ברא מת בירושלים ב-1971, אלגרה מתה באתונה לפני כ-15 שנה.
מ'בית היהודיה' לבית התנ"ך
כיום שוכן בבית המרכז לחקר מקורות התנ"ך שבראשו עומד חנניה פינטו. מדובר במרכז מבקרים שמנסה להמחיש את ימי התנ"ך, בין השאר באמצעות שיחזור כלים חקלאיים. לדברי פינטו, המרכז שקיים כבר ארבע שנים, סובל קשות מהמשבר בתיירות ולכן בעת האחרונה הוא נעזר בסיוע של קרן נוצרית אמריקנית WBC Foundation (World of Bible Center) אשר פועלת ברחבי העולם במטרה לקרב בין נוצרים, מוסלמים ויהודים, ולמען השלום. בין השאר היא מארגנת סיורים וסדנאות בארצות כמו ירדן, ישראל, מצרים, איטליה, יוון, טורקיה, סוריה, לבנון ותימן. בסיורים ובסדנאות עוסקים בהיסטוריה, התרבות והארכיאולוגיה של ימי התנ"ך. ביוזמת ד"ר עמירב הוצג על הבית שלט ובו סיפור אהבתם של אלגרה וג'ברא.
במרכז בעין כרם ניתן לבקר בתיאום מראש בטלפון: 6430196-02