יש הפתעות בחיים, כמו שלמדה הזמרת הצעירה זהר עטר, בעבר סולנית להקת "גאיה". כשפנו אליה לפני מספר חודשים בהצעה להשתתף בהפקה מוסיקלית חדשה, לא טרחה לברר במה מדובר. "מצטערת, אני תפוסה במשהו אחר", אמרה את האמת, ובינה לבין עצמה חשבה משהו כמו "אם זה אמור להיות שלי, זה יחזור".
בדיוק ביום שבו סיימה את עבודתה כמוכרת במחלקת התופים של חנות המוסיקה "כלי זמר", פנו אליה שוב ממשרדו של שלמה צח. רוצים אותה בדחיפות, ממש בדקה ה-90, להופיע בלהיט העבר "איש חסיד היה", בהפקת "התיאטרון העברי". התברר שהזמרת שנבחרה אז, כשעטר סירבה, נאלצה לפרוש מסיבות אישיות. "ראיתי בזה אות משמיים. פעמיים לא מחמיצים הזדמנות כזאת", אומרת עטר.
עטר, 25, לא היתה אפילו בגדר חלום כשההצגה המקורית, מאת דן אלמגור ובבימוי יוסי יזרעאלי, הועלתה לראשונה לאחר מלחמת ששת הימים. "אבל מאחר שבאתי מבית מסורתי, החומר הזה לא זר לי", היא אומרת. "כשהגעתי לשם, הדבר הראשון שנתקלתי בו היה חיוך רחב של גדי צדקה, הבמאי והמפיק, והוא ואשתו פנינה, המשתתפת איתו בהצגה, נתנו לי הרגשה של מישהי מהמשפחה, לא איזו אאוטסיידרית שהצטרפה ברגע האחרון. גם המשתתפים האחרים קיבלו אותי בלבביות ובחיבוק גדול. קרה שם משהו שאני לא זוכרת מאיזשהו אודישן קודם לכן. הם התחילו לשיר משירי ההצגה, ובאופן טבעי שרתי איתם. עם מצב הרוח שהתפתח שם התחלתי לשיר גם את 'יחד לב אל לב' של 'גאיה', והפעם הם הצטרפו אלי. עברנו למרוקאית והיה ממש כיף".
- מרוקאית?
"בטח, זה יצא לי באופן טבעי. נזכרתי בסיפורי רבנים וחסידים, ששמעתי במשפחה יוצאת מרוקו שלי. הרשיתי לעצמי לסלסל קצת ולהיעזר בתוף הפלמנקו שהבאתי איתי. נראה לי שהרקע האתני שלי עוזר, כי הרי לא משנה מנין באים הסיפורים והשירים, העיקר הנשמה היהודית".
- איך יוצא קול כזה מרבע עוף שכמוך?
"זאת שאלה שמלווה אותי מנעורים. בלהקה צבאית היו אומרים עלי, 'תשלח אחורה את הרוד סטיוארט הזאת!'. הקול הזה לא צץ אצלי פתאום. בלי ספק השפיעה העובדה שאני באה מבית שבו תמיד ניגנו ושרו".
עטר היא בתם של מרים, גננת לשעבר, ושל משה, חייט חובש כיפה סרוגה, בעל מתפרה במאה שערים, ששר ומנגן בגיטרה באירועים משפחתיים ורואה בבתו את הגשמת חלומותיו. היא הבכורה בין ארבעה, שנדבקו ממנה בחיידק המוסיקלי. אחת מהם, אורית, השתחררה זה עתה מלהקה צבאית. "עכשיו, כשעשיתי אצלם שבת אחרי שהם ראו את ההצגה, שרנו גם שרים ממנה", היא מספרת.
עטר פצחה בהופעות בגיל שמונה, כזמרת של להקת ריקודי העם "הורה אפרוחים", והתבאסה כשהלהקה יצאה להופיע בחו"ל והיא נשארה בבית ("ההורים לא הירשו לי, הייתי קטנה מדי"). כשלמדה בתיכון "רנה קאסן" עברה לשיר בלהקת הנוער הייצוגית "מעורב ירושלמי", איתה גם הופיעה בטלוויזיה. בצבא שירתה בלהקת חיל החינוך, שם החליפה את ליאת אחירון והופיעה עם טל מוסרי ואחרים בתוכנית שביים שמואל הספרי והלחין מיכה שטרית. כשהשתחררה, גויסה להופעות בקהילות היהודיות מאוסטרליה ועד קנדה, במסגרת חגיגות היובל למדינה.
כשחזרה מנדודיה ניסתה להקים בירושלים להקה משלה, לביצוע גירסאות כיסוי לשירים מוכרים, "אבל מהר מאוד הגעתי למסקנה שמשם אי אפשר לנהל קריירה של זמרת". היא עברה לגבעתיים ופגשה באקראי את ישי גזית, נגן בס, ירושלמי כמותה ("כנערה הייתי מקליטה פרסומות באולפן שלו"). עטר: "חמש שנים לא ראיתי אותו. התיישבנו בבית קפה בשינקין ודיברנו, וישי סיפר לי על להקת 'גאיה' שבה הוא מנגן. לא בדיוק ידעתי במה מדובר, והוא הזמין אותי אליו הביתה לשמוע את החומר של 'גאיה', שמצא חן בעיני. ישר אמר שנראה לו שצבע הקול שלי יתאים להם. תוך יומיים מצאתי את עצמי בגן חיים, אצל מנהיג הלהקה, גילי ליבר, ובת זוגו איילת, המפיקה אותה. כמו שקרה לי עכשיו, ב'איש חסיד היה', ישר התקבלתי למשפחה במקום דין דין אביב שעזבה.
"השנתיים שלי שם היו בשבילי בית ספר ענקי. חרשתי עם הלהקה את כל הארץ. לא פעם גרתי ברכב של 'גאיה' יותר מאשר בבית. היה מורל גבוה, עם קהל מגוון ומופע אנרגטי וסוחף. אצל גילי אין דבר כזה שקהל יושב ומקשיב ברשמיות, הוא דואג להפעיל ולהלהיב אותו. למרות שהיה לי שם כיף, כעבור זמן הרגשתי צורך לצאת לדרך עצמאית משלי. זה לא פשוט, במיוחד בתקופה הנוכחית שכולנו עוברים בארץ, אבל אני טיפוס שלא פוחד להסתכן ולעזוב דברים".
מ"גאיה" יצאה אל הלא נודע. היא החלה להקליט סקיצות שירים שכתבה לאלבום הבכורה שלה, כשאיתה המעבד והמפיק רן אביב, שעבד עם עפרה חזה באחרית ימיה, והמוסיקאי אמן כלי ההקשה נעם חן. "החלום שלי הוא להוציא החוצה מוסיקה שבאה ממני", היא מצהירה.
יש לה עתיד
לוליק, ממשתתפי הגירסה הראשונה של "איש חסיד היה", משתמש בסופרלטיבים כדי לתאר את התפעלותו מזהר עטר. "נשקף לה עתיד גדול. היא זמרת נהדרת, מלאת נוכחות, המעניקה לקהל את אוצרות קולה המשובח והיפה להפליא. עוד נשמע עליה כעל זמרת מהשורה הראשונה".