מצנע מול ברק

יש צורך במידה מבורכת של סקפטיות בבואנו לשפוט את עמרם מצנע, ההצנחה החדשה מבית מפלגת העבודה. החבורות שלנו מהמוצנח הצבאי הקודם, אהוד ברק, עדיין טריות. אז האם מצנע הוא "ברק ב'" - או מודל משופר?

מאז שהחל עמרם מצנע להמריא בדרכו לראשות מפלגת העבודה, עולה שוב ושוב ההשוואה לאהוד ברק. ואכן, על פניו: גנרל, זה מקרוב בא, למרות היותו חבר מפלגה הוא "מוצנח" אליה מבחוץ, "גונב" אותה לשמיניה, מקרין ריחוק וקור, אמיץ ואמביציוזי. "עוד לא התאוששנו מהקודם שבא בלי ניסיון", אמר לו חיים רמון בעימות. המחשבה המצמררת, שצפוי לי עוד אהוד ברק, שלחה אותי מיד לקיים בירור מקיף. אז האמנם? התשובה היא, כנראה, שממש לא. להלן ההבדלים.

 

תשע שנות צינון באזרחות

 

אהוד ברק השתחרר מהרמטכ"לות ותוך מינימום זמן (המינימום של טרום-מופז) היה שר פנים ושר חוץ, יו"ר העבודה וראש ממשלה. עובד לבד, מקבל החלטות לבד, תמיד מסביר לאחרים מה נכון - אם הוא בכלל מדבר אתם.

גם כשמצנע הגיע לעיריית חיפה לקדנציה ראשונה זה היה "הגנרל הגיע לעיר". הוא הביא אתו את אנשי הביצוע שלו מהצבא - שנקראו בחיפה "החונטה של מצנע". היו לו יעדים ומטרות להשיג כאן ועכשיו, ושהמועצה והדמוקרטיה האלה לא יעכבו אותו. אבל עד הקדנציה השניה הוא כבר למד לשמוע, להתייעץ ולשתף אחרים בתהליכים ובהחלטות.

 

החיים האמיתיים ואורך נשימה

 

ראש עיר זה לא יותר קטן מראש ממשלה. זאת עבודה שמתעסקים בה בביוב, בכבישים, בחינוך, בחנייה, בארנונה, ברווחה, ובחיפה גם ביהודים, ערבים, באהאים, עולים, עשירים, עניים, וגם בקואליציות ובתככים. עבודה מורכבת, סיזיפית משהו, שבה אתה מתעסק בהמון פרטים קטנים ואנשים פרטיים. עבודה שאהוד ברק לא היה עושה "גם לא תחת איומי אקדח", אומר אחד מהמוני אלה שחשבו שאהוד יכול.

 

מגע אנושי

 

פקודים של מצנע אומרים שכבר בצבא הוא דאג לאנשים, הכיר אותם אישית, היה לו אכפת. אנשי ה"חונטה" שלו מחיפה מוערכים היום כאנשי מקצוע מעולים ובעיקר - הם עדיין עובדים אתו, אחרי תשע שנים. מי שעדיין עובד עם ברק - שיקום.

 

אחריות

 

רבים נסעו בשנתיים האחרונות לחיפה להפציר במצנע להתמודד על הנהגת המפלגה, ונענו בשלילה. לא אחד ולא שניים - שאינם נמנים על מחנהו - יודעים לומר בוודאות שאילו היתה בעבודה אופציה אחרת שתציל את המפלגה, הוא היה מוחל בשמחה על התענוג.

האחריות היחידה שיש לברק כלפי המפלגה היא אחריותו לקריסתה המוחצת. מעבר לזה, אילו היתה לו אחריות - הוא לא היה מהמר בקמפ דיויד על הכל-או-כלום. ודאי לא היה גורם לנו לשלם את המחיר הנורא שגובה המנטרה "הצענו הכל וחשפנו את פרצופו האמיתי של האין-פרטנר", תמורת ניסיון להציל את הדימוי שלו. בעיני עצמו, בעיקר.

 

ערבים

 

בזמן שברק כראש ממשלה התעלם מדו"ח הוועדה שקבעה שיש לטפל בדחיפות באפלייתם לרעה של ערביי ישראל, מצנע כראש עיריית חיפה השקיע בשכונות הערביות בתשתיות ובחינוך כמו באלה היהודיות. אמנם הוא לא עשה אפלייה מתקנת, שנדרשת כדי לתקן את פער האפלייה בת 50 השנה, אומר עו"ד איימן עודה, נציג חד"ש במועצת העיר, אבל הוא התייחס לערבים באופן שיוויוני.

באוקטובר 2000, כשתחת ממשלת ברק המשטרה ירתה באזרחים ערבים והרגה 13 מהם - מצנע ירד לכביש בחיפה ונעמד בין המפגינים הערבים לבין המשטרה, תובע מאלה לא להתפרע ומאלה לא לירות. נאמן לאותה גישה של התייחסות בגובה העיניים, מצנע אומר כבר עכשיו שאם יהיה צורך, הוא ידבר גם עם ערפאת. ברק, צריך להזכיר, התפנה לראיס רק כשאסד האב זרק אותו - וגם אז, מתוך התנשאות אדירה, תוך אי-כיבוד ההסכמים אתו.

 

נשים

 

בחיפה יש מועצת נשים חזקה ופעילה, מקלט לנשים מוכות מהטובים בארץ, מרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית גדול ועוד לא מעט ארגונים ופעילויות שכולם כוללים דוברות רוסית וערבית, שזכו לתקצוב וסיוע ניכרים מהעיריה - וגם כמה נשים בתפקידים בכירים. חברת הכנסת יעל דיין תומכת במצנע אחרי נסיון בשיתוף פעולה בתחומים האלה. אצל אהוד ברק, נשים היו בקושי הבטחת בחירות שלא קוימה.

 

יושר

 

שמאלני או לא, מצנע הודיע יום למחרת בחירתו ליו"ר העבודה כי אם יבחר יפנה מיד את ההתנחלויות בעזה, ותוך שנה את רוב הגדה. נדמה שזאת הפעם הראשונה שמנהיג של מפלגה מרכזית בישראל אומר את מה שהוא באמת מתכוון אליו. ככה שאם הוא יבחר וינסה לעשות את הדברים האלה - הקואליציה שלו לא תוכל להגיד שלא לילד הזה פיללנו. עובדה, שהדבר היחיד שברק הבטיח וקיים - היציאה מלבנון - עבר בהצלחה רבה. יש כאלה שאפילו זוכרים לו את ההישג החשוב הזה.

 

סיכום: בלי ראש בקיר

 

לא שמצנע הוא קדוש. עם הערבים הוא גם נפל בארגון סולחה בעייתית והעלבות - וגם התנצלות. נשים, עולים ומזרחיים - אנחנו עוד מחכות לראות שאנחנו רלוונטיות ברשימה שלו ובתפקידים בכירים. משנה ברורה בקשר למיתון המעמיק, האבטלה האימתנית והרווחה המחפירה עוד אין לו. חמור מכך: תפיסתו הכלכלית-חברתית היא ימנית מהסוג שמשלב אמונה שבעלי ההון הם "הלב הפועם שמזרים דם בעורקיה של הכלכלה" עם קשרים אישיים איתם וקבלת תרומות מהם (כבר בחיפה קראו לו החבר של הקבלנים), ומצד שני מלחמות חורמה בירוקים. אבל יש לו יכולת ללמוד, וצניעות ופרופורציות, מה שעושה את כל ההבדל. ומשום שהטראומה של אהוד ברק עוד מנהלת את חיינו כאן - יש לקוות שהוא ידע ללמוד מהטעויות הספציפיות של האיש האנליטי הקודם.

באופן בסיסי, יש קרבה רעיונית בין ברק ומצנע, שניהם רביניסטים. סביר שהם רואים כמעט את אותו פתרון. "הם רצים באותו כיוון", הסביר מי שאכל מאותו מסטינג, "רק שמצנע לא עם הראש בקיר". הלוואי.