קישקע בלילה

יהיה מתכון לצ'ולנט, אני מודיע מראש, כדי שלא תהיינה אכזבות. ישנן כל כך הרבה גרסאות וחוקים ותקנות, שכל אחד מוזמן לתת את הוריאציה שלו ומה שאני אתן היא הגרסה, שנראית לי, הבסיסית ביותר

צ'ולנט מתבשל בלילה. גם אם יתבשל במשך אותו פרק זמן ביום, לא יהיה לו טעם דומה, כי רק בלילה היציקה הזאת יכולה להפוך לתערובת טעמים נפלאה. ובלילה, כשכל האנשים ישנים, יש אנשים שלא ישנים. הם מנצלים את הזמן הרבה יותר טוב: הם מטיילים לאמבטיה. מטיילים וחוזרים. הם מנסים, כמו בסרטי הריגול הטובים ביותר, לא להתקל באף אחד בדרך ולא להשאיר סימנים אחריהם. למעשה, כל מטרת הביקורים הליליים שלהם בחדר האמבטיה היא לא להשאיר. לא סימנים ולא משהו אחר...

"אני לא יודעת מה אני אעשה לכם!" היתה אמא שלי אומרת בבוקר יום שבת. היא לא צועקת, אז לא היו צעקות, אבל היא היתה אומרת. במשך השנים היא עברה לאנחות ובסוף היא פשוט ויתרה: אבא שלי ואני היינו מטיילים בלילות, בסביבות שתים-שלוש לפנות בוקר ו"דוגמים" מהקישקע.

הקישקע הוא גולת הכותרת של החמין האשכנזי. מונח על גבי מצע של בשר, גריסים, שעועית לבנה, תפוחי אדמה ועצמות רגל, במחיצתן של כמה ביצים שחומות להגשה יחד עם הצ'ולנט. כל העניין הזה היה מתבשל לאיטו בסיר אלומיניום בגודל של גיגית כביסה על גבי פתיליה, באמבטיה. החוכמה היתה להשאיר את האש נמוכה, אבל שלא תפייח ושלא תכבה. האש פייחה – לרוב – מה שנתן למקלחות של ימי נעורי ארומה של קרטושקעס, אבל לעולם לא היתה כבית. תמיד היה מי שדאג לה...

כמו לגנבים הגדולים, ובניגוד לעמיתי המכובד, לי היתה אתיקה: הייתי "מטפל" רק בחלקים שיצאו מקישקע מפוצצת. איכשהו, תמיד כשהייתי מרים את המכסה, היה ממתין לי שם לוקש אחד מפוצץ. לי ורק לי.

"למה את מכניסה כל כך מעט קישקע?", הייתי מיתמם בארוחת הצהריים של שבת.

"מעט?", אימי היתה כמעט בוכה: "היו שם שלוש או ארבע חבילות מאירנשטיין ועכשיו יש שם חור בגודל של אלסקה. אני לא מרשה לך יותר, אתה שומע?!"

"אז תגידי גם לאבא. פגשתי אותו הלילה "מוסיף מים", הייתי מלשין ללא בושה ומוריד קצת את הלחץ ממני.

לרבנות הורי לא הגיעו. הסיר הוחלף במרוצת השנים בקסרול ברזל גדול, שחור ומסיבי. הפתיליה פינתה מקומה לבישול איטי ב"בילט אין", אבל אני מוכרח להודות שהטעם, על אף הכל – נשאר אלוהי.

 

צ'ולנט

 

אצלנו לא מפרידים בין חלקי התבשיל. יש כאלה ששמים את הגריסים בחיתול או את השעועית בנפרד. חבל על הזמן ועל הטעם. שמים הכל בשכבות ומפוזר ככל האפשר. הכלל היחיד הוא קישקע למעלה וביצים לצידה, שיהיה נח להגיע.

 

חומרים (לשישה אנשים לפחות)

 

300 גרם שעועית לבנה – מושרית לילה קודם

200 גרם גריסים (שליש שקית בערך)

6-7 תפוחי אדמה – מקולפים וחצויים

4 בצלים בינוניים- קלופים

600 גרם בשר בקר – כמו לצלי

3-4 עצמות רגל

3 כפות שמן

כפית מלח

פלפל שחור

עלה דפנה או שניים

ביצים לפי מספר הסועדים

קישקע – שלוש חבילות. אפשר להניח את הקישקע קפואה, אפשר לחורר פה ושם. אם למישהו יש טריק למניעת ההתפוצצות – אשמח לדעת, או אולי בעצם לא.

 

הכנה:

 

1. בסיר כבד מתאים, מניחים את עצמות הבשר, מעליהן ולצידן הבשר (חתוך לקוביות)

מפזרים את השעועית פנימה ומערבבים. רצוי שהעצמות תשארנה בתחתית.

2. מוסיפים תוך פיזור את יתר המרכיבים, את הקישקע והביצים מניחים בסוף למעלה, כאמור.

3. מכסים במים כך שיגיעו לפחות לגובה ¾ מהסיר ומביאים לרתיחה.

4. מנמיכים את הלהבה למינימום או מכניסים לתנור לחום נמוך מאוד (כ100- מעלות צלזיוס) – מכוסה, למשך הלילה. רצוי לבדוק אם יש צורך להוסיף מים. לא מערבבים.

יש מי שמוסיפים מעט קפה כדי להשחים את הביצים, קליפות בצל וכל מיני "אביזרים" אחרים. אפשר להחליף את הקישקע בקוגל של קמח, שהוא בעצם מילוי של קישקע בלי הקישקע. מגישים עם מלפפונים חמוצים, לפת כבושה וכרוב חמוץ.