מפל בהר נקיק

רוחה של מנהיגת שבט לוחמנית, שפקדה על גברים ואסרה גמלים למלחמה, עוד מרחפת כאן; טיול אל מפל באמצע השממה ממנו מתחיל את דרכו נחל אבוב

רק משום שבאופן רשמי מתחיל עתה החורף, נמשך הכל אל הדרום, ששם הרי חם ושמש נצחית זורחת עליו, כאילו עומד הנגב בהיפוך מוחלט לארץ הכפור וגשמי הזלעפות של השרון ויהודה והגליל. ועל אף האירוניה שבאמירה הזו, שכן אין גן עדן חורפי בנגב כשם שאין אימה ארקטית בצפון הארץ, וחרבוני הקיץ נמשכים אל תוך החורף ולא מיטיבים עם הנגב, הרי שבכל זאת תוקף אותי מעין געגוע אל הנופים הקשוחים של הר הנגב ואל צוקיו החשופים ומישוריו צחיחי הרוח.

במדרון של גבעות עטורות חצץ, אפורות ודהויות או חומות ומטילות שיממון, אלה הגולשות במתינות מערד דרומה ומעט אף מזרחה, אפשר למצוא פה ושם גבעות שסימני דרכים עתיקות אשר נשרטו בהן בעבר נכבשו בינתיים לנתיבי גלגלים מלבינים. פה ושם מונחים גלי אבנים על ראשי הגבעות, סדורים במפולת של דורות, והן עדות למגדלי צופים ולמוצבי חיילים אשר שמרו על הדרכים, ובעיקר נהנו מנופיו המשכרים של מדבר יהודה וים המלח.

רוב גלי האבן האלה, מדרום וממזרח לערד, נקראים על שם 'זוהר', וכך מצאנו 'ראש זוהר', 'מצד זוהר', 'רוגם זוהר' וכיו"ב 'זוהרים'. אלא שכל אלה נגזרו מן השם הבדואי של החבל, א-זווירה, והוא השם המיתולוגי לאישה שעמדה בראש שבט, פקדה על גבריו, אסרה גמלים למלחמה וסוסים למרדפים, וביד בוטחת הטילה רומח וקלע ואף שפטה את פקודיה. מי היתה אותה נסיכה עלומה כנראה לעולם לא נדע, ואולי אף מוטב שכך.

מן המדרון הדרומי של מצפה זוהר, שהוא מצד הרוס מימי מלכי יהודה הטמון מתחת למצד הרוס מימי רומי הרשעה, נחבא מעבר לכסל ההר נקיק, שנראה עליו כאילו הוא נקיק של כלום, כעוד אחד מחריצי ההר בואכה עמק ים המלח והערבה. אלא שבהפתעה - זו היא בדיוק היעתקות המלים מן הפה ובואו של החיוך אל הלב - נפערת תהום, מאיימת בכהותה לבלוע את מי שצעדו לא זהיר. היא נגזרת מתחת צוק גדול וקעור, כעין פרסה או זירת קרקס ענקית, מרובדת בסלעים ענקיים אשר צנחו אליה ברעש מחריש אוזניים באחד האירועים הגיאולוגיים שבו זועזע הצוק וראשו קרס בהמולה אל התהום.

שמו של הנחל המתחיל את מירוצו מן התהום הזו שלמרגלות המפל הוא נחל אבוב, כאילו נותני השם עמדו כאן ביום של חורף והאזינו ליבבת הרוח בנקיק כדי לדמותו לקולו של האבוב. אלא ששמו הקודם של הנחל היה 'אונבוביה', ופירושו בלשון בני דודינו צמח האבובית הקטן, שזה צמח שפתני צנוע ומפיץ ריח נעים. בינו לבין אבוב אין דבר וחצי דבר, לבד מהחלטתה המוזרה של ועדת השמות.

אין פלאים בנחל. בימים של חורף, שהוא ברוך מים, ולדאבוננו חדלו אלה ממקומותינו זה תריסר שנים, עולים מי תהום בתחתיתו של צוק המפל, ומיעוטם אף ניגר מסדקי הסלע כדי להיקוות בשלולית מצער.

אז גם עולים בקרקע המלוחלחת הדשאים גסי המגע של מעיינות במדבר, ובין הערביים מתגנבות לכאן חיות צמאות כדי לרוות משהו מן המים ולהימלט מיד מפחד הטורפים. ובימים של חורף שאינו ברוך מים, שממת המדבר שוררת גם במקומה של השלולית שאיננה, ואין טורפים ונטרפים, ורק עורבים חגים בשמי הוואדי, אלא שבהם אין כל חדש בעבור מי שהגיע עד כאן, וכל שכרו של המקום בצלו ובקרירות ובנחת שיש מן המנוחה השקטה בתחתית מפל באמצע השממה.

 

איך מגיעים

 

במפת טיולים וסימון שבילים (מס' 11) של דרום מדבר יהודה, על השביל המסומן בצבע שחור, שיורד ממצפה זוהר (נ"ג 626). אפשרות אחרת היא לבוא במעלה האפיק ממפגשו עם כביש מס' 258, בין צומת צפית לצומת חתרורים. לשביל הזה קל להתחבר גם משדה התעופה של ערד. יש כזה, בגבול אזור התעשייה.עוד בסביבה: תצפיות אל מדבר יהודה הדרומי וים המלח - בלילות של ירח מלא מראש זוהר ומרוגם זוהר. מומלץ להצטייד בתרופות נגד הלם מרוב יופי; נחל זוהר ומצד זוהר - במורד כביש מס' 31 בין ערד לשפך זוהר; צוק תמרור - תמצאו לבד על מפת סימון השבילים. מקום יפה ומרגש.

 

טריוויה

 

אחד הצמחים הנדירים בארץ, שצומח בין צרורות האבן של קירות הנחל ולעיתים אף באפיקו, הוא הטפיל יחנוק המלחות. זהו גוש פרחים צפופים, בשרניים, בעלי לוע וגוף משפכי, צבעם סגול-לבן והוא יפהפה כחזון תעתועים במדבר. אלא שהיחנוק הזה בן בליעל אמיתי, שאת כל יופיו וחיותו הוא גוזל מצמחים אחרים שאל שורשיהם הוא נטפל, מחדיר את שורשיו שלו אל גופם, שותה את מימיהם וזולל את מזונם. כך חי הטפיל היפה עד שהפונדקאי שלו - שבעל כורחו חלק את מזונו הדל, בלאו הכי, עם גנב מדופלם ומיומן - שובק חיים והופך לעשב מתפורר. או אז "נענש" גם היחנוק ובאין לו אכסניה מזינה, גם הוא מת.

את עסקת חייו הוא עושה אם כן בעודו טפיל מושלם, שאפילו עלים משלו אין לו כדי לנשום, ובכל ימי היותו טפיל עושה פירות וזרעים למכביר, שכן פרחיו מופלאים ומושכים אליהם מאביקים רבים, והם בסופו של דבר מסייעים לו להקים צאצאים ובני צאצאים שיתנהגו כמותו - ייפו את המדבר וישחיתו את מי שבאמת עבד שם קשה למחייתו.