לא נכנע למכונה

גומבוץ סלע לא מושפע מפרסומות, לא נכנע ללחצים חברתיים ולא מוכן להשתמש במכונות הלחם הביתיות. למה לא בעצם, ואיך מכינים לחם בוכרי ממולא בשר

בעידן של הידוס בין שעמום מתמיד לחוסר זמן, עידן שהציב את האוכל כסקס החדש וכנגזרת את הלחם כ"משחק המוקדם", פצחו יצרניות הטכנולוגיה בתרמית קטנה ולגיטימית הקרויה מכונות לחם.

זהו טריק משוכלל המאפשר לתכנת את המכונה 13 שעות מראש, מותיר לכם זמן לרוץ לשוק לוינסקי, לרכוש נתח פלמידה ונתח גבינה מלוחה משובחת, בדרך להספיק לשמור קצת מסורת ולרוץ לספר לחברֵה על מעשה האהבים המתהווה ביניכם למכונת הלחם. לחזור הביתה ולצפות, דרך חלון המותקן במכונה, בלחם המדגמן לכם. בסערה המתחוללת בין השמרים לגלוטן. בעדות האילמת לעלבון האישי שחש לחם הטורבו ומאחר ומבחינת הלחם עצמו מדובר בהרעת תנאים איומה, תוכלו באותו זמן המתנה לתכנן תכנית פיננסית כדי לממן לו טיפול פסיכולוגי ממושך.

אנשים, כמו שכולנו יודעים, מושפעים מפרסומות. לאט לאט הם מתחילים להאמין, בתמימות, שגם בחיים עצמם, כמו בפרסומות, נהוג להכין לחם במכונת לחם, ושהנה, אוטוטו והם הופכים לנחתומי צמרת. אותם אנשים בדיוק מוכנים להשקיע את מיטב ממונם ברומן סוער, אך בלתי יציב.

יש מכונות המוציאות לחם עייף וסמרטוטי, ספוגי, דהוי, צהבהב, עם קראסט עלוב וגוון עצוב, שחציו אפוי וחציו לא יאפה לעולם. ישנן מכונות המספקות לחמים שאפשר להניח כפסלים בסלון, ומכונות המוציאות לחמים עם שומות חינניות. ישנן מכונות המספקות לחמים יפים אך טיפשים, חסרי תוכן, המתעייפים בקלות ומכונות המבטיחות תכנות לשלש אפשרויות של צבעי קראסט (חבל רק שבמכונות מסויימות שלשת צבעי הקראסט מופיעים, בה בעת, על אותה כיכר אומללה אחת, כמו יצאה כרגע מ"גוונים" אצל שוקי זיקרי) ויש מכונות ששום לקסיקון בשום שפה לא מספק מילים שיכולות להגדיר במדוייק את התוצאה המתקבלת.

מכיוון שלעת עתה לא נמצאה המכונה המסוגלת לייצר פיתה דרוזית, כמו אצל הזקנה החביבה מפקיעין, או לחם בוכרי כמו ברמלה, כל שנותר הוא לשכלל עוד קצת את המכונה, להוסיף מכשיר אינטרקום קטן שיאפשר שיחת חולין ושיחת מוטיבציה שתגביר את מידת הקשב והנאמנות ההדדית ביניכם ובין מכונת הלחם.

גלריית הלקוחות הקבועים והפופולאריות של המכשיר גואים. קהל מגוון יש לה למכונה כי אין פשוט מלתפעל אותה; מעמיסים את המצרכים (רצוי בדיוק נמרץ ע"פ ספר המתכונים המצורף למכשיר), סוגרים את המכסה, לוחצים על הכפתור והופ... כעבור שעה קלה (או יותר - תלוי במכונה ובסוג הלחם המבוקש) יוצא מה שנהוג לכנות לחם. הללויה.

אני לא אכנע. אין תחליף לאותנטיות. אין תחליף לכיכר לחם שנאפתה כהלכתה, בכשרון ואורח רוח, כזו שעברה את כל שלבי הגיבוש. אני לא אכנע להשתלטות המכונה על מטבחנו לא אכנע ללחם בינוני, אך קל להשגה. וכדי לשכנע גם אתכם, הנה שני מתכונים פשוטים ללחמים נהדרים ולא ממוכנים.

 

לחם בוכרי

 

 

 

חומרים:

 

1 ק"ג קמח

2 כפיות מלח

חבילה אחת שמרית

כשתי כוסות מים חמימים

כף קצח

כף זרעי שומר

 

הכנה:

 

1. בקערת המיקסר מערבבים את הקמח, השמרים והמלח. בהדרגה מוסיפים את המים ומערבלים עד שמתקבל בצק רך וגמיש.

2. מכסים במגבת לחה ומניחים לבצק לתפוח למשך שעה.

3. מניחים על משטח עבודה ולשים את הבצק. מחזירים לקערה ומניחים לבצק לתפוח שוב, לשעה נוספת.

שוב לשים ושוב מתפיחים לעוד שעה נוספת.

4. מחלקים את הבצק לשישה כדורים שווים. מרדדים כל כדור לעיגול בקוטר כעשרים ס"מ ובעובי של כחצי ס"מ. מסדרים על תבנית משומנת ואופים בתנור שחומם מראש ל-210 מעלות צלזיוס במשך כרבע שעה.

 

"לחמניות" בוכריות ממולאות בבשר

 

 

 

חומרים:

 

600 גרם קמח

4 ביצים

1/2 כוס מים

1/2 חבילת שמרית

500 גרם בשר טחון

2 בצלים קצוצים

100 גרם שומן כבש טחון

מלח, פלפל וכמון

 

הכנה:

 

1. ממיסים את השמרית במים. מערבבים את הקמח הביצים והמים עם השמרים, עד שמתקבל בצק רך וגמיש. חותכים לחתיכות במשקל 30 גרם האחת ומכדררים כדור מכל פיסת בצק. מניחים בצד לחצי שעה.

2. מכינים את המילוי: מערבבים את הבשר, הבצל השומן והתבלינים.

3. מרדדים כל כדור בצק לעיגול, מניחים במרכז כל עיגול כף מילוי אחת וסוגרים לצורת כדור.

4. מורחים בביצה טרופה ואופים כחצי שעה בתנור שחומם מראש ל-180 מעלות צלזיוס.