"הייעוד של התוכנית הניסיונית של האוצר לטיפול במובטלים כרוניים, 'תוכנית ויסקונסין', לא היה באמת לטפל באבטלה, אלא לשמש כיסוי להחלטת האוצר לקצץ בקצבאות הבטחת הכנסה בתקציב 2003. מדובר בעלה התאנה של האוצר". כך אומרת הסוציולוגית ברברה סבירסקי, מנהלת מרכז אדוה למידע על שוויון וצדק חברתי בישראל.
התוכנית נקראת על שם מדינת ויסקונסין בארה"ב, שם התמודדו עם בעיית אבטלה דומה לבעיה בישראל. עלות הניסוי בארץ נאמדת בכ-800 מיליון שקל, מתוכם שוריינו 80 מיליון שקל בתקציב 2003. 15 מיליון שקל מסכום זה מיועדים ליועץ שלמה קרמר ולצוותו, שאחראים על יישום התוכנית. קרמר אמור ללוות את התוכנית במשך שנתיים ולהסתייע ביועצים אמריקנים.
"עושים עוול לתוכנית המקורית"
"עוד לפני שדנו בנושא או מינו מומחה כלשהו לוועדת תמיר (שהחלה את הדיון בתוכנית להחזרת מובטלים למעגל העבודה לפני כ-4 שנים - ד.ג.), כבר נפלה ההחלטה באוצר לקצץ בקצבאות בכלל ובהבטחת הכנסה בפרט", אומרת סבירסקי. לדבריה, התוכנית הישראלית עושה עוול לעקרונות תוכנית ויסקונסין המקורית, והשימוש באותו השם הופך את התוכנית הישראלית לתרמית של ממש. "הקיצוץ של קצבת הבטחת ההכנסה במסגרת התוכנית הוא תוספת ישראלית מקורית. זו כבר לא תוכנית ויסקונסין, אלא משהו אחר לגמרי. בעיקרון, התוכנית המקורית ואחרות מסוגה, כפי שיושמו במדינות אחרות בארה"ב, רק מתמרצות את מי שעובד. שם אומרים להם: 'אם לא תבוא לייעוץ והכשרה, כולל ליווי מתמשך אל מעגל העבודה ובתוכו, אז ניקח לך את הקצבה', אבל ברגע שהאנשים משתפים פעולה עם התוכנית, הקצבה נשארת".
התוכנית הזאת יכולה להצליח?
"לא. אין טעם בתוכנית הזאת עכשיו, כי הרסו את התמריץ למקבלי הבטחת הכנסה לעבוד. בהחלטות הממשלה יש פגיעות בכמה רמות במקבלי הבטחת הכנסה. ברמה שכולם מכירים יהיה קיצוץ בקצבה הבסיסית למי שאינו עובד ונזקק לה. אבל מי שייפגע במיוחד הם דווקא אלה שכבר עובדים ויש להם את הסיכוי הכי גבוה להצליח".
למה?
"תוכנית ויסקונסין המקורית מתמרצת דווקא את מי שעובד ולא להפך. רוב האנשים המטופלים על ידי תוכניות כאלה לא סיימו 12 שנות לימוד. האנשים הללו, גם אם ישתלבו בשוק העבודה, לא ירוויחו משכורות גבוהות. קיימת בישראל קבוצה של אנשים, בעיקר נשים, שכן עובדים, אבל לא מגיעים לשכר המינימום. ברגע שיפגעו בסכומים שמקבלים אלה שכן עובדים – בעצם לקחו להם את התמריץ לעבוד, כי נוגסים להם בהכנסה מכיוון אחר.
"כיום, בארה"ב, משלמים יותר לאדם כשהוא עובד מאשר לפני כן. המדינה עוזרת לו במהלך השנים הראשונות בתמיכה כספית, שמתגמלת אותו על מאמציו להתמיד ולהשתלב באמת במעגל העבודה. העזרה הזאת יורדת בהדרגה עד שהאנשים מתייצבים כלכלית. כאן החליטו מראש, שאנשים שעובדים יאבדו את העזרה וזה נוגד את ההיגיון.
"ארה"ב מוציאה כיום יותר כסף על אנשים עובדים מסוג זה מאשר על כאלה שלא עובדים, כי מה שחשוב הוא להוציא אנשים מאבטלה להשתלבות מלאה במעגל העבודה. זה עולה יותר כסף בטווח הקצר, אבל בטווח הארוך זה יותר משתלם למדינה מאשר לממן נתמכים כרוניים כל החיים בדרך זו או אחרת.
"צריך להשקיע באנשים ולטפח אותם כדי שישתלבו באמת בעבודה, אפילו אם זה לוקח 5 שנים. לטווח הארוך זה משתלם הן כלכלית והן מבחינות אחרות. התוכנית המוצעת כיום היא תוכנית לטווח קצר שמשקפת את כל ההתנהלות של הפוליטיקה הישראלית שלא משקיעה בתכנון לטווח ארוך וחיה רק את ההווה. ברור שככל שאדם עצמאי יותר הוא צריך לקבל פחות עזרה מהמדינה, אבל צריך לעשות זאת בצורה חכמה. הבעיה היא, שכאן קודם מקצצים ורק אחר כך חושבים, 'אולי נעשה תוכנית כתירוץ'".
"למה להביא יועצים מחו"ל"?
הביקורת של סבירסקי נוגעת לא רק לשלב התכנון, אלא גם לחלק היישומי: "אני בעד תוכנית מיוחדת, שתתן תשומת לב מיוחדת למקבלי הבטחת הכנסה. נשאלת השאלה, למה מביאים יועצים מחו"ל, איפה שזה נכשל, כדי ליישם את זה בארץ? אנשים מניו-יורק או ויסקונסין, שבאים ממציאות אחרת, מבינים יותר טוב ממומחי תעסוקה ישראליים? אם יתבססו על שירותי ייעוץ של ישראלים, הכסף תמורת הייעוץ יישאר ברובו בארץ ולא יזרום לחו"ל. גם הסקטור של היועצים בארץ זקוק לעבודה.
"יש עדויות אקדמיות מכובדות שהתוכניות האלה, שמכונות בארץ בשם הגורף "תוכנית ויסקונסין" (ובארה"ב תוכנית PRWORA - ד. ג.), נכשלו בהשגת מטרותיהן השונות. בייחוד אם משווים את מצב האנשים לפני ואחרי התוכנית. את אותם מחוללי הכישלון מביאים לפה, למציאות הכל כך שונה, כדי להצליח במציאות שהם לא מכירים אחרי שנכשלו במגרש הביתי שלהם".
יש בכלל סיכוי שהתוכנית תצא לפועל?
"לא. אחרי שהתקציב לשנת 2003 יעבור התוכנית תיתקע, כי הממשלה לא תצטרך כבר להעביר את התקציב ולא יהיה לה עניין להוציא את הכסף כדי להתמודד עם בעיית האבטלה. בסוף נישאר רק עם הקיצוצים בפועל וכדי להצדיק את עצמם יצהירו באוצר ש'יש לנו תוכנית וזהו רק חלק ממנה'".