הקרנבריז: הלהקה שעשתה הכל הפוך - והצליחה

הקרנבריז מגיעים להופעה בפארק רעננה במסגרת פסטיבל ישראל. באמצע שנות ה-90 הם היו אמנם הלהקה הזרה המצליחה ביותר בארץ, אבל האם עוד שומרים להם אמונים?

כשכל הלהקות סביבם התמסרו לצלילי הגראנג' של תחילת שנות ה- 90', הקרנבריז נשבעו אמונים לצליל הקלטי החם. כשכולם התחייבו לצלילי העונג של ה"בריט–פופ" באמצע העשור, הם נשמעו רועשים וזועמים מתמיד. כשעיתוני המוסיקה והאוהדים האנגלים לא נתנו להם את הכבוד הראוי, הם זכו להצלחה גורפת באמריקה. הסיפור של הקרנבריז הוא הסיפור על להקה שעשתה הכל הפוך והצליחה.

 

רק לחן תמים וכואב

 

כששמעתי לראשונה את השיר "Linger" בשנת 1993, הייתי בטוח שמדובר בבדיחה. מהרדיו של מכוניתי בקע קול נשי, שנדמה היה כמו שיכפול של שינייד אוקונור, ושנשמע על רקע פלייבק עדין ופשוט עד כדי הגזמה. זה לא היה קרוב לגראנג', לא דאנס אלקטרוני, לא ראפ, לא שום דבר שהיה באופנה. ללא מיניות בוטה, ללא פרובוקציות רועשות, ללא התלבטות של זהות מינית, גם בלי סממנים אותנטיים של מרד נעורים - רק לחן תמים וכואב שמישהו יכול היה לכתוב גם לפני 30 שנה ולהשאיר את אותו עיבוד וצליל אקוסטי.

הקרנבריז הגיעו לעושר, הצלחה ותהילה, למרות כל הערכותיהם של מבקרי המוסיקה. אם תבדקו את ממוצע הביקורות שקיבלה הלהקה ממבקרי מוסיקה שונים ומגוונים מול ממוצע הביקורות של הגולשים כפי שהתפרסם באתר האינטרנט של ה”Rolling Stone”, תקבלו פערים בלתי ניתנים לגישור.

אז מה בעצם גרם להצלחה הפנומנלית של הרביעייה האירית הזאת?

בהתחלה הם היו מייק ונואל האחים לבית האגאן שניגנו גיטרה ובס יחד עם המתופף פרגל לולר, ושלושתם חיפשו זמר. לאחר גישושים קצרים הם דווקא מצאו זמרת, תואמת שינייד אוקונור, דולורס אוריאורדן, שהתרשמה מהיכולת המוסיקלית של האחים אם כי חשבה, שכדאי להשאיר לה את העיסוק ברבדים הליריים. שיתוף הפעולה הראשון הפך לשיר "Linger", שביטא את הצליל הלהקה – צליל גיטרות נוסח הסמית'ס ו- REM המתמזגים בכינורות דביקים, שעוטפים את השירה האירית החמה של אוריאורדן ששרה טקסט אהבה פשוט וכואב. במהרה זכתה הלהקה לחוזה הקלטות, ולאלבום הבכורה שלהם, שהופק בידי סטפן סטריט (עבד בין היתר עם ה"סמיתס"), הם קראו - "כולם עושים את זה, אז למה לא אנחנו". תחנות הרדיו התעלמו, והביקורת הבריטית, שהיתה נחרצת בדעתה, נשבעה שגם אם "כולם עושים את זה", הלהקה האירית הזאת כנראה שלא תעשה את זה.

 

מלוי החלל הריק

 

הקרנבריז לא התייאשו ויצאו למסע הופעות אמריקאי בו חיממו את להקת "דה – דה", ולהקת "סואד", אם כי במהרה קיבלה הרביעייה האירית תגובות חמות יותר מהאהדה לה זכו המארחים, והחלה להמריא. ה-MTV החל לשדר את "Linger" אחת לכמה דקות, ואלבומם טס במהרה אל מעמד המולטי-פלטינה.

לפעמים הצלחה היא עניין של עיתוי נכון, ולקרנבריז היה תזמון מושלם: בעוד שינייד אוקונור מתחבטת ברגשות אימהיים, ביורק זוהרת אך מתוחכמת ואירופאית מדי, ועדיין אף אחד לא שמע על הזמרת אלאניס מוריסט - דולורס אוריאורדן מילאה חלל ריק בקרב בנות -עשרה שהשתוקקו לגיבורה עכשווית. מי שהצליח לצפות באדיקות בסדרות טלוויזיה של בני נוער אמריקאיים של אמצע שנות ה- 90 - כמו "חוף מליבו" ו"בברלי הילס 90210" - היה יכול למצוא פוסטרים של הלהקה מקשטים את חדרי גיבורי הסדרה.

בתוך מבול להקות הגראנג' ומקצבי ההיפ –הופ הכוחניים, הקרנבריז הביאו אתם תמימות וטוהר שנקטפו בחדווה על ידי מעריצות משתוקקת שאיבדו את דרכן בין ניסיונות ההתאבדות של קורט קוביין לנאצות הגנגסטא–ראפ של אייס–טי. אחרי הכל, קשה להישאר אדישים ללחנים קלטיים יפים, והקרנבריז שלקחו תחילה את אמריקה, כבשו אחר כך את העולם.

בשנת 1995, יצא אלבומה השני של הלהקה – "No Need To Argue" - שהיה ללהיט ענק ברחבי הגלקסיה הקטנה שלנו. האלבום המשיך את הצליל המושך של אלבום הבכורה עם להיטים כמו "Ode to my Family", אך הדובדבן היה דווקא שיר רוק אנרגטי, "Zombie" שסיפר את סיפורו של ילד אירי קטן שחי בעת מרד האירים בבריטים בשנת 1916. לשיר היה לחן נהדר, שנעטף בתופים אימתניים וגיטרות חודרות, שהצליחו להוביל את השיר לפוטנציאל המקסימלי שלו. ולמרות שמעטים הבינו את המילים של השיר, הסלוגן הישיר והקליט שלו פגע במיליוני אנשים שהזדהו עם הרגשת הכאב – שחרור, יאוש – תקווה, שהשיר הזה שידר אליהם.

 

לא ממש ממוקדים ונגישים

 

הקרנבריז, בטוחים בעצמם, החליטו לזנוח את השורשים הקלטיים ואמצו צליל גיטרות בוטה יותר. הם שכרו את ברוס פייבורן, מפיק -על קנדי שהתפרסם בעקבות עבודותיו המצליחות עם "אירוסמית", AC/DC ועוד מפלצות רוק כבד, ובעזרתו הקליטו האלבום - " The Faithful Departed" - שנוגן והופק בצורה יפה להפליא, אלא שהלחנים לא היו להיטיים, התמלילים של אוריאורדן לא פגעו כבעבר, והיא נשמעה לא ממש ממוקדת ונגישה. לפיכך, למרות להיטים כמו "ישועה" ו-"חופשי להחליט", האלבום לא זכה להד המצליח של קודמיו. בשנת 1999 יצא אלבומה האחרון של הלהקה -"Bury The Hatchet" - שבעקבותיו החלה הלהקה בסיבוב הופעות עולמי. אנחנו רק תחנה אחת.

כבר מלהיטה הראשון של הלהקה – "Linger" -נדמה היה שיש קשר מיוחד בין הרביעייה האירית לאוהדים הישראלים. בשנים 1994 – 1995, אלבומי הלהקה היו הנמכרים ביותר בישראל. גלגלצ אהבו את צליל הקטיפה הקלטי – אירי, ולהיטי הלהקה זוכים עד היום לכמות מכובדת מאוד של השמעות. אלבומה האחרון של הלהקה, שלא הפך לשלאגר מסחרי היסטרי באף מקום בעולם, הצליח למכור בארץ כ-16 אלף עותקים. מפיקי המופע מצפים לפחות לחצי מהקונים היום, בשעה 21:00, בפארק רעננה.