קופות גמל: הולכים על כל הקופה

הרפורמה במס תיקח 15% מרווחי העמיתים בקופות הגמל, אבל עדיין מדובר במכשיר חיסכון מועדף - גם מבחינת המיסוי. עם קצת תשומת-לב לפני בחירת הקופה, תוכלו לנצל לא מעט הטבות איך עושים את זה: טיפים וגם הצעות להתמקחות מול הבנקאי שלכם

שנת 2002 היתה שנה עגומה למשקיעים בקופות הגמל. גם אפיקי השקעה אחרים לא האירו פניהם, אבל זה לא מנחם איש מול תשואה ריאלית שלילית של כ-8% שרשמו הקופות מתחילת השנה. במיוחד לא את המשקיעים הסולידיים, שלא רוצים להרוויח הרבה, אך בעיקר לא מוכנים להפסיד, מהכסף שאמור לשמש אותם בגיל פרישה.

מפליא, אבל הציבור הישראלי מתייחס כמעט באדישות לאופן בו מושקע כספו בתעשיית קופות הגמל, בזמן שיש לו יכולת בחירה.

בהתחשב בעובדה שרוב הכסף המושקע בקופות הוא נזיל, כלומר ניתן למשיכה בכל רגע ללא קנס, ובעובדה כי הציבור מזמן למד להתמקח על כל עשירית אחוז נוספת בריבית על תוכנית החסכון - הגיע הזמן שהמודעות הצרכנית שצבר תתבטא גם בקבלת ההחלטות לגבי השקעה בקופות. מדובר אחרי הכל בחסכונות בהיקף של כ-100 אלף שקל ויותר לכל עמית.

קופות-גמל מהוות מכשיר חסכון לטווח ארוך ובינוני, והן נהנות מהטבות מס שמגדילות משמעותית את התשואה בהן. ככל ששיעור המס השולי שמשלם המפקיד גבוה יותר, הטבת המס גדולה יותר. כל זה בתנאי כמובן שההפקדות מבוצעות על-ידי מי שמשלם מס הכנסה )היות וההטבה משמעותה הקטנת המס שיש לשלם(, ועד לגובה תקרה מסוימת שנקבעה על-ידי המדינה.

החוסך בקופה, שנקרא עמית, יכול לחסוך לכל מטרה ולאו דווקא לגיל פרישה: חסכון לילדים עבור לימודים באוניברסיטה, לשיפוץ הדירה, לפנסיה או לטיול בחו"ל.

מנהלי הקופות משקיעים את הכספים באפיקים שונים, גובים דמי ניהול עבור השירותים ומשיגים תשואות שונות. חשוב להדגיש שהתשואה בקופות לא מובטחת ואינה ידועה מראש, בניגוד לתשואה בתוכניות חסכון. לאורך השנים האחרונות הקופות השיגו תשואה ריאלית ממוצעת של כ-3%, והתשואה הצפויה בשנת 2002 תוריד את הממוצע.

את הקופות מנהלות חברות מיוחדות לניהול קופות גמל,

שנדרשות לעמוד בקריטריונים טכניים מסוימים ועומדות לפיקוח של אגף שוק ההון במשרד האוצר. בסיום שנת 2001 היקף הנכסים בקופות הסתכם ב-172 מיליארד שקל.

גם בתחום קופות הגמל נשמרת הריכוזיות הגבוהה של הבנקים, והם מנהלים, ישירות או בעקיפין, כ-90% מהנכסים. הבנקים מנהלים כ-75% מנכסי הקופות, שנמצאים בבעלותם, ועוד כ-15% מנכסי הענף כולו, עבור גורמים חיצוניים. אין הכרח לפתוח קופת גמל בבנק בו מנהלים חשבון, אבל רבים עושים זאת, מבלי לבחון אלטרנטיבות.

 

חוסכים שונים, קופות שונות

 

בקופות כמה סוגים של חוסכים: עמיתים שחלק ניכר מחסכונותיהם נזיל, ומצד שני עמיתים שכירים רבים שחוסכים לגיל פרישה. זה כמובן מקשה על מנהלי הקופות: מי שכספם נזיל מצפים לתשואה גבוהה בטווח קצר ביחס לאפיקי השקעה אחרים בשוק ההון, ולעומתם החוסכים לגיל פרישה רוצים להבטיח שכספם יושקע באפיקים סולידיים בעלי תשואה חיובית לטווח ארוך.

ענף קופות הגמל נחלק לכמה סוגים:

קופות גמל לתגמולים: מיועדות לעמיתים שכירים או לעמיתים עצמאיים. עבור שכירים מתבצעת הפקדה הן מצד העובד והן מצד המעביד, בשיעור של 5% מהשכר על-ידי כל אחד מהם. הכספים מיועדים למשיכה בגיל הפרישה או אחרי עזיבת מקום העבודה, בתנאים מסוימים.

קופת גמל לעמית עצמאי אינה תלויה באופי העיסוק של העמית. גם שכירים, ואפילו מי שאינו עובד, יכולים לפתוח לעצמם קופה כזו, ולהפקיד בה כסף. עצמאי מוגדר לפי אופי הפקדתו בקופה, וכאשר העמית מפקיד כסף ללא השתתפות מעביד - מדובר בעמית עצמאי.

קופות גמל מרכזיות לפיצויים: אלה מיועדות למעסיקים בלבד. הם מפקידים בה את כספי הפיצויים שישמשו בעתיד לפיצוי עובדיהם.

קרנות השתלמות: מהוות כיום כרבע מהנכסים בענף הגמל. הן הוקמו כדי לחסוך כסף עבור השתלמויות מקצועיות של עובדים, אבל הפכו מזמן להטבת שכר, ולחסכון כדאי ביותר לתקופה קצרה של שש שנים.

קרנות ההשתלמות נחלקות גם הן לשני סוגים - לשכירים, כאשר בדרך-כלל העובד מפריש 2.5% מהשכר והמעסיק 7.5% את הכסף ניתן למשוך כבר אחרי 3 שנים להשתלמות מקצועית. הסוג השני הן קרנות לעצמאים, שנפתחו בשנת 96'. באפיק זה, בניגוד לקופות גמל, רק מי שמוגדר כנישום עצמאי בעיני רשויות המס יכול להפקיד כספים, מה שיוצר אפליה לגבי כל אותם שכירים שהמעסיק לא פתח עבורם קרן השתלמות, ואינם יכולים לעשות זאת לבד.

 

איך תשפיע הרפורמה במס?

 

בעולם קופות הגמל חלו בשנה האחרונה שני שינויים מרכזיים - תקנות השקעה חדשות והרפורמה במס. עיקר השינוי בתקנות החדשות הוא מעבר ממצב בו כל השקעה היתה אסורה מלבד השקעות שהותרו, למצב בו כל השקעה מותרת מלבד השקעות שנאסרו במפורש. המשמעות היא, שהקופות יכולות כעת להשקיע ביותר נכסים. בעבר גם חויבו הקופות במגבלות השקעה כמותיות בקבוצות נכסים, למשל להחזיק לפחות 50% מהנכסים באגרות חוב ממשלתיות, והיום אין מגבלה כזו.

אפשרויות ההשקעה החדשות צפויות להביא להקמת קופות מסוגים שונים, ומסלולים חדשים בקופות מסלוליות קיימות. הקופות המסלוליות הוקמו לפני מספר שנים, והן מאפשרות לעמית לעבור אחת לחודש ממסלול למסלול, במקום האפשרות לעבור אחת לשנה מקופה לקופה אחרת.

בנוסף, הן מאפשרות לעמית להרכיב את תיק ההשקעות שלו על-פי צרכיו, ועל-פי התשואה שהוא מצפה לה בכל אפיק. הציבור התחיל לגלות עניין בקופות אלה, אבל בינתיים היקף הנכסים שהן מנהלות נמוך.

שינוי מהותי נוסף הוא הרפורמה במס, שקובעת כי החל משנת 2003 יוטל מס של 15% מהרווח הריאלי על הפקדות בקופות, שהתבצעו אחרי ינואר 2003. המס לא יחול על הצבירה הקיימת בקופות, שרווחיהן יהיו פטורים ממס גם אחרי כניסת החוק לתוקף, על הפקדת סכומים של עד 20 אלף שקל בחשבונות של עמית עצמאי עד סיום שנת 2002, על כספים שיופקדו אחרי ינואר 2003 ויימשכו אחרי גיל 60 לפי תנאי הפטור, ועל כספי פיצויים המופקדים בקופה מרכזית לפיצויים ובקופת גמל אישית לפיצויים.

התנאים לפטור ממס בגיל הפרישה, הם שהעמית הגיע לגיל פרישה וחלפו 15 שנה מיום פתיחת החשבון, או בתום 5 שנים מיום פתיחת החשבון אם הוא ניפתח אחרי שהעמית הגיע לגיל פרישה, או בפטירת העמית. הפטור יינתן רק על הפקדה של עד 18,400 שקל לכל שנת מס בכל קופות הגמל של העמית.

לקראת סיום שנת המס, צפויים מנהלי קופות לצאת במתקפה שיווקית. התשואות בשנת 2002 ודאי יוסתרו במידת האפשר, והטבות אחרות יודגשו. כך לדוגמא, העובדה כי משיכת כספים מהקופות לפני תום 2002 והעברתם לאפיק אחר, משמעותה העברת הכספים ממכשיר בלתי ממוסה למכשיר ממוסה. כלומר, מעתה בעת משיכה מקופות גמל יש לבחון את כללי המשיכה וגם את כללי הפטור ממס.

 

אז איך בוחרים קופה?

 

רוני הלמן, מנכל הלמן אלדובי קופות גמל, אומר כי תוחלת הרווחיות של הפקדה לקופת גמל כיום היא הגבוהה ביותר שהיתה מזה שנים, כיוון שרמת הריבית במשק ורמת הריבית על אגרות חוב, בהן מושקעים רוב נכסי הקופות, היא הגבוהה ביותר מאז שהקופות החלו להשקיע בשוק ההון בסוף שנות ה-80', וגבוהה יותר מהאג"ח המיועדות שהונפקו בעבר.

עם זאת, הוא אומר שאין קופת גמל אחת שמתאימה לכל סוגי החוסכים. הלמן מחלק את החוסכים לשלוש קבוצות, על פי טווח ההשקעה שלהם: טווח קצר, בינוני וארוך. גם את קופות הגמל הוא מחלק לשלוש קבוצות עיקריות, על-פי טווח ההשקעות של הנכסים שלהן: קצר, בינוני וארוך.

הלמן אומר, כי צעיר שמשקיע לטווח ארוך יעשה טעות אם יבחר בקופה המשקיעה לטווח קצר, מפני שיפסיד את התשואה הגבוהה בהשקעות ארוכות טווח. לעומתו, משקיע שמתקרב ליציאה לפנסיה ובקרוב יזדקק לכספים, יעשה טעות אם ישקיע בקופה המשקיעה לטווח ארוך, כיוון שקופה כזו עלולה להפסיד בטווח הקצר, והרווח הצפוי לטווח ארוך כבר לא יועיל לו, כיוון שהוא יאלץ למשוך את הכסף ולהשתמש בו.

הוא מדגיש שיש לבחור קופת גמל בהתאם למטרת החסכון. לדוגמא, לשם שמירה או העלאת רמת החיים, הנגזרת מעליית המדד, ראוי להשקיע בקופת גמל שרוב נכסיה צמודי מדד. לעומת זאת, השקעה המיועדת לרכישת רכב שמחירו מתעדכן לפי שערי מט"ח, ראויה להתבצע בקופה שרוב נכסיה צמודי מט"ח.

חשוב להתאים את משך החיים הממוצע של נכסי הקופה (המח"מ) לטווח החסכון הצפוי. לצורך המדידה יש להתייחס למניות כמרכיב לטווח ארוך ולאגח בריבית משתנה כמרכיב לטווח קצר. לדוגמא, בן 50 המעוניין להעלות את רמת חייו בגיל פרישה,יבחר קופת גמל ארוכה (שמשך החיים של נכסיה ארוך), אך לקראת גיל 60 יעביר את הכסף לקופה בינונית וכאשר יתקרב לגיל פרישה, יעביר הכסף לקופה קצרה. כך ניתן להשיג את האיזון בין סיכון לתשואה.

ומה יעשה מי שיש לו קופה נזילה ואמור להשתמש בכספים בטווח הקרוב? הלמן מציע לבדוק את טווח ההשקעה של הקופה הנוכחית. אם זו קופה ארוכה כמו מרבית הקופות, כדאי להעביר את הכסף לקופה בינונית או קצרה. בנוסף, הוא מציע לבחור קופת גמל בהתאם לרמת הסיכון שהוגדרה להשקעה. רמת הסיכון צריכה להיבחר אחרי בחינת תיק הנכסים הכולל של המשקיע ולפי רמת העושר האישי. ככל שתיק הנכסים קטן יותר, מומלץ לשמור על רמת סיכון נמוכה יותר.

כך, שכיר במגזר העסקי, שהכנסתו מעבודה היא מרבית עושרו, יבחר השקעה בסיכון נמוך, כדי להימנע ממצב שבו בשל הרעה במצב המשק יפסיד את עבודתו וגם ייפגעו חסכונותיו, שאולי ייאלץ לחיות מהם.

לשכיר כזה כדאי לשקול קופה סולידית, קצרה או דפנסיבית. לעומתו, עשיר בעל תיק נכסים גדול יכול לשקול קופות ארוכות ופחות סולידיות.

לקראת הרפורמה במס הוא מציע לכל מי שאינו סובל מבעיות נזילות, יש לו קופה נזילה והוא בגילאי 60-51, וכן בקופות שנפתחו עבור ילדים - לבחון להפקיד את מלוא התקרה המותרת, 20 אלף שקל עד סוף השנה, בקופות שיאפשרו פטור ממס לכל החיים.

 

מילון מונחים

 

תשואה נומינלית: התשואה באחוזים שקופת הגמל הניבה בתקופה כלשהי, מבלי להתחשב בעליית המדד באותה תקופה. על-פי רוב, תקופת המדידה היא שנה קלנדרית (כלומר מחודש ינואר עד דצמבר של אותה שנה).

תשואה ריאלית: התשואה הנומינלית בניכוי שיעור עליית המדד. לדוגמא, אם הקופה השיגה מתחילת השנה תשואה נומינלית של 0% והמדד עלה בכ-8%, הרי שמדובר בתשואה ריאלית שלילית של כ-8%. ערך ההשקעה נשחק למעשה ב-8% באותה תקופה.

שיעור תשואה ריאלית ברוטו: התשואה הריאלית שרשמה הקופה על כלל השקעות הנכסים שברשותה.

שיעור תשואה ריאלית נטו: התשואה הריאלית שרשמה הקופה, בניכוי דמי הניהול שמשלם כל עמית.

דמי ניהול: קופות-גמל גובות מהעמיתים דמי ניהול בשיעורים שונים, כאשר השיעור הממוצע הוא 0.7%. דמי הניהול נתונים למו"מ ולמיקוח, וחשוב לעשות שיעורי-בית בתחום הזה. בדרך-כלל הקופות גובות דמי ניהול מדורגים לפי היקף החסכון של העמית. כאשר עוברים לקופה אחרת, מקבלים הנחה או פטור מדמי ניהול, והמשמעות היא תוספת לתשואה שלכם על הכסף.

קופות מפעליות: שייכות לעובדי חברה או מפעל מסוים, ובדרך-כלל קשורות עם גוף בנקאי המנהל את ההשקעות עבורן. קופות אלה גובות דמי ניהול נמוכים יחסית, אך הן סגורות לקהל הרחב.

קופות סקטוריאליות: מיועדות לכלל העובדים במגזר מסוים, כמו קופה לרופאים. בדרך-כלל בנק מסוים מנהל את ההשקעות בפועל, ודמי הניהול נמוכים לעומת הנהוג. הן סגורות למי שאינו נמנה על הסקטור.

קופות מסלוליות: הרעיון הוא לנסות לבנות תיק השקעות אישי לעמית, בעל מסלולי השקעה שונים, וביניהם מניות, מטח והשקעה סולידית, כמו אגרות-חוב צמודות מדד או מקמ שקלי. אפשר לחלק את הכסף ולהעביר אותו כל חודש ממסלול למסלול.

קופה אישית: בארהב יש תקנה חשובה שנקראת K-401, ומאפשרת לכל חוסך לקבוע בעצמו את הרכב ההשקעות בתיק החסכון הפנסיוני שלו - אילו קרנות נאמנות יהיו בחסכון ובאיזו פרופורציה.

בישראל מנסים מזה שנים להנהיג מכשיר כזה, ותהליכי החקיקה בעניין כבר החלו. בינתיים הקופות המסלוליות נותנות מענה חלקי לעניין זה.

קנס: מי שמושך את הכסף מהקופה לפני הזמן, כלומר טרם עבור 15 שנה מההפקדה הראשונה או לפני גיל הפרישה, משלם קנס גבוה מאוד של 35% על הסכום, שמגיע למס הכנסה. הסיבה היא שהמדינה משתתפת בחסכון ורוצה להבטיח שהוא יהיה לטווח ארוך. מי שנקלע למצב קשה, יכול לבדוק אם הוא עונה על התנאים המאפשרים משיכה לפני המועד ללא קנס. בקרנות השתלמות ניתן למשוך את הכסף ללא קנס מדי 6 שנים, או מדי 3 שנים אם הכסף מיועד להשתלמות.