אתר החדשות האוטומטי של מנוע החיפוש גוגל, שהושק רשמית בחודש ספטמבר האחרון, העביר צמרמורת בגוום של כמה עורכי חדשות בכלי תקשורת ברחבי העולם; האם ייתכן שהטכנולוגיה החדשה מלמדת שאין בהם צורך עוד? במקום להעסיק עיתונאים, האתר של גוגל נעזר באלגוריתמים ייחודיים, שסורקים 4,000 מקורות מידע מקוונים - החל בניו-יורק טיימס וכלה במקומונים קטנים ברחבי העולם - ומעדכנים כותרות חדשות ותצלומים כל 15 דקות בשבע קטגוריות מרכזיות באתר: חדשות עולמיות, חדשות מארה"ב, עסקים, מדע וטכנולוגיה, ספורט, בידור ופנאי ובריאות.
גולש שיקליק על הכותרת בגוגל יוקפץ מיד לידיעה המקורית, באתר המקורי בו פורסמה. האלגוריתמים של גוגל קובעים את חשיבות הכתבה ואת מיקומה באתר החדשות על-פי תדירות הופעתה בכלל מקורות המידע ועל-פי מיקומה באתרים אלה (למשל, כותרת ראשית באתר חדשות פופולרי כמו סי-אן-אן תזכה לעדיפות על-פני כותרת משנית בבחריין טריביון). הכל, ללא התערבות מגע אדם ובלי שיקולים אידיאולוגיים או פוליטיים. גם שיוך הכותרות לקטגוריה המתאימה (חדשות כלליות, טכנולוגיה וכו') מתבצע באמצעות אלגוריתם, שסורק את הכתבה ומאתר בה מילות מפתח. התהליך מתבצע כמעט ללא טעויות.
נוסף על כך, מנוע חיפוש באתר מאפשר לגולש לחפש אחר כל ההתייחסויות לאירוע חדשותי מסויים, באמצעות הקלדת מילות מפתח (למשל בחירות בישראל או מלחמה בעיראק). חדשות גוגל שפועל יפה בחודשים האחרונים ומתעדכן בקצב שמשביע גם את רצונם של הקפדנים מבין המכורים לחדשות. כל ידיעה כוללת גם קישור לאתרי האינטרנט העוסקים באותו נושא. אפשר גם לסדר את כל הידיעות שמתייחסות לארוע מסויים לפי סדר כרונולוגי, וכך לעקוב השתלשלות האירוע.
בעוד שאתרי תוכן רבים עושים שימוש בכוח-אדם רב ובמשאבים לצורך פירסום החדשות ועדכונן, גוגל אינו מייצר חדשות. הוא רק נעזר בתכנים המתפרסמים ברשת כדי להביא לגולש את כל המידע הרלוונטי באופן מרוכז ומסודר. מאה אלף כותרות חדשות מתפרסמות באתר מדי יום - כמות שאתרי חדשות ידניים אינם יכולים להתחרות בה.
גוגל אינו הראשון להפעיל אתר חדשות המלקט כותרות ממקורות חדשות מרחבי הרשת. קדמו לו Moreover.com שמתבסס על 4,000 מקורות, ו-newshub.com, אך אף אחד מהם אינו נהנה מהמעמד המרכזי של גוגל, שבו מבקרים 150מיליון מבקרים מדי יום (גם יאהו! מפעיל אתר חדשות המאגד כותרות חדשות מ-2,000 מקורות ברחבי הרשת, אך נעזר בעורכים אנושיים).
בנוסף, חדשות גוגל מוצלח כל-כך, משום שהוא מפנים עיקרון חשוב אחד: שהגולש, למעשה, לא אוהב לגלוש. הוא יעדיף לבקר באתר אחד, שפוטר אותו מהמלאכה המייגעת של גלישה מאתר חדשות אחד למשנהו במטרה להתעדכן.
שידרוג לבלוג
המתחרים, כמובן, נלחצו. אי אפשר להציע לגולשים שירות חדשות שכולו אוטומטי ולשקף תמונה מדוייקת של החדש בעולם, טען כריס מיגל, מנהל תחום החדשות והמידע ביאהו!, בראיון לוושינגטון פוסט. מבקרים אחרים טענו כי גוגל עשויה להסתבך משפטית, מאחר שהיא מנסה להרוויח לכאורה מתכנים שיצרו אחרים, וכי אתרי חדשות רבים עשויים לבקש את הסרתם ממנוע החדשות של החברה.
בגוגל טוענים, כי עד כה לא נתקבלו תלונות על השירות, ומבהירים כי הוא אינו אמור להחליף את אתרי החדשות והעיתונאים. קרישנה בהרט, עובד גוגל שהמציא את הטכנולוגיה שמאחורי האתר, טוען כי גם התקשורת הממסדית, כמו הציבור הרחב, תרוויח מהשירות ותוכל להיחשף באמצעותו לידיעות חשובות שמתפרסמות באתרים פופולריים פחות.
האלגוריתמים החכמים של חדשות גוגל מעודדים פלורליזם תקשורתי, הסביר בהרט.
הכותרות שמתפרסמות באתר אינן שאובות רק מסי-אן-אן, ניו-יורק טיימס ודומיהם בליגה הלאומית, אלא גם ממקומונים אמריקניים, מעיתונים כמו אל-אהראם המצרי והארץ בישראל, מפורטלים כמו albawaba.com הערבי ו-AllAfrica.com האפריקני, ואתרי חדשות עממיים כמו slashdot.org שצבר מיליוני קוראים.
שילובו של האחרון, סלאשדוט, בין מקורות המידע באתר ראוי לבחינה מיוחדת, שכן לא מדובר באתר חדשות במובן המסורתי של המלה. סלאשדוט הוא סוג של בלוג (קיצור של - Web Log, יומן רשת) בנושאי חדשות, מחשבים וטכנולוגיה, שייסד ז'אנר שלם של אתרים מסוגו. גולשים רבים נוהגים לכתוב באתר. לרוב, כל פירסום הוא התייחסות אישית קצרה, שבה מפנה הכותב לידיעה חדשותית או לכתבה שהתפרסמה ברשת ומוסיף את פרשנותו. בדרך-כלל, תחת כל פירסום כזה יש שובל ארוך של מאות תגובות.
דברי הכתב עדיין מופיעים בראש הדף, אך מאות התגובות של חברי הקהילה שמופיעות מתחתיו מהוות חלק בלתי נפרד מהידיעה. בלוגים כמו סלאשדוט מספקים לגולשים משהו שאתרי חדשות רגילים אינם מציעים: חדשות קהילתיות, שנכתבות במשותף על-ידי מאות גולשים, חלקם בני סמכא בתחום.
אבל דומה שהעיתונאים יכולים להירגע, לעת עתה. מאגדי חדשות ובלוגים מרכזים עבור הגולש מספר רב של ידיעות בנושא מסויים - אך לרוב אינם מייצרים ידיעות בעצמם, ומסתמכים על יצרני התכנים, אתרי החדשות הרגילים. עיתונות זה לא, אולי שירותי חדשות מקוונים.
חדשות קהילתיות
אתרי החדשות המסורתיים לא נותרו אדישים כלפי מהפכת המידע שחוללו מאגדי החדשות והבלוגים. הם החליפו את הקונספציה של מערכת עיתונאים, המדווחת לקהל קוראים פאסיבי, במודל שיתופי יותר - הכתב כגולש. אתרי חדשות כמו MSNBC.com, חדשות פוקס, וול סטריט ג'ורנל, גארדיאן, ABC ועוד החלו להעסיק בלוגרים, שפירסמו מדי יום במסגרת האתר בלוגים בנושאים שונים: עתידנות, ספורט, המזרח התיכון, סקס ועוד. במקביל החלו עיתונאים מקצועיים לפתוח בלוגים עצמאיים משל עצמם, שאיפשרו להם לשחרר את העניבה ולהיות יותר אישיים וחופשיים עם קוראיהם.
לא ראוי לדפוס - זה המוטו שמופיע בראש הבלוג של אנדרו סאליבן, עיתונאי שכתב בעבר בניו-יורק טיימס ובניו-ריפבליק. מדובר בהתרסה כנגד הסיסמה המפורסמת של הניו-יורק טיימס: כל החדשות הראויות להדפסה. ואמנם, נטייתו של סאליבן לפרסם הכל הביאה לפיטוריו מהטיימס לאחר שמעסיקיו לא היה שבעי-רצון מדברים שפירסם בבלוג. הפיטורין לא הזיקו לקריירה של האיש, שהפך לעיתונאי מצליח יותר בזכות הבלוג, ואף הצליח להפוך את האתר לרווחי. עשרות עיתונאים מקצועיים נוספים מפעילים בלוגים עצמאיים, שזכו לכינוי J-Blogs, לצד עיסוקיהם בתקשורת.
במקביל להוספת הבלוגים, אתרי חדשות רבים עיבו את החדשות שהם מציעים באמצעות שיתוף פעולה עם אתרי חדשות אחרים. למשל, באתר של ניו-יורק טיימס אפשר לקרוא ידיעות של אתר הטכנולוגיה Cnet ולהאזין לדיווחי רדיו של ה-BBC, ובאתר MSNBC.com אפשר לקרוא כתבות של ניוזוויק.
מציעים שירותי ארכיון
איך יכולים אתרי החדשות להתחרות בשפע הכותרות ובמהירות העדכון של מאגדי חדשות כמו חדשות גוגל ובלוגים כמו סלאשדוט? למשל, בבידול עצמם מהמתחרים, ובהצעת שירותים מבוקשים נוספים. בשנתיים האחרונות הוסיפו אתרי חדשות מובילים שירותים מקוונים כמו מבזקי חדשות בווידאו, מהדוברות חדשות בדואר אלקטרוני, ארכיון מקוון, מאמרי פרשנות ועוד. חלק מהאתרים גובים כסף עבור שירותים אלה, ואף הצליחו בכך במידה מרשימה.
לבד מהארכיון, רכיב חשוב נוסף באתר חדשות באינטרנט הוא אינטראקטיביות. כיום כבר נראים ניצנים לכך, כמו האפשרות להגיב על כתבות והשתתפות בפורומים מקוונים עם האנשים שעושים את החדשות. ועם כל זה, הרוב המכריע של אתרי החדשות - שרובם צמחו מכלי תקשורת אחרים, כמו טלוויזיה או עיתון - עדיין אינם ממצים את הפוטנציאל הטמון בהם בהשוואה לרדיו (שמתעדכן כל הזמן), לעיתונים היומיים (מהדורה יומית אחת בלבד, אך נוחה יותר לקריאה), או לטלוויזיה שעולה על האינטרנט בכל הקשור למימד הוויזואלי.
דיוויד קרלסון, פרופ' ומנהל מעבדת המדיה האינטראקטיבית באוניברסיטת פלורידה, סבור, כי אתרי החדשות דומים מדי לכלי התקשורת שמהם צמחו. כדי להתפתח יהיה עליהם להשתנות, הוא טוען. עדיין לא הצלחנו ליצור את חוויית השימוש האיכותית, שגורמת לרשת להיות חיונית לאנשים כמו הטלוויזיה, קובע מריל בראון, סגן נשיא בכיר בחברת RealNetworks ועורך ראשי לשעבר באתר החדשות MSNBC.com.
מומחי מדיה כמו קרלסון ובראון מאמינים, כי האינטרנט הוא הפיתיון, שיסייע לכלי התקשורת הגדולים להפיל ברשתם את קוראי העיתונים וצופי הטלוויזיה של מחר. כבר היום מחזורי התפוצה של העיתונים, כמו גם כמות הצופים בטלוויזיה, מצויים בירידה. האתגר של אתרי האינטרנט הוא ללכוד חלק מהקהל האבוד הזה. איך עושים זאת? זו שאלת מיליון הדולר.
בתעשייה צופים כי חדשות גוגל ילך בעקבות Moreover ודומיו, וישווק חבילות תפורות של קישורים לחדשות בנושאים ספציפיים לתאגידים ולאירגונים המעוניינים להתעדכן בתחומי העיסוק שלהם. על-פי ההערכות, גוגל עשוי גם לשווק בתשלום חבילות קישורים מותאמות אישית לגולשים, שמבקשים להתעדכן בכל המידע החדש ברשת בנושא ספציפי.
עושים חדשות בקנזס
אחד המודלים לחיקוי ומושא קנאתם של אתרי חדשות רבים הוא עיתון אינטרנט קטן מקנזס בשם טופקה קפיטל ז'ורנל, שמציג רווחים מרשימים. אחד הסודות המקצועיים של העיתון הוא אריזה נכונה של המוצר העיתונאי. הגולשים שקוראים ידיעות באתר יכולים להקליק על התצלומים המצורפים ולצפות בהם בהגדלה, כמו גם להאזין לקוקלות שלוקטו מהשטח על-ידי כתבי העיתון. הקורא יכול להדפיס את הידיעה, לשלוח אותו בדואר האלקטרוני, להמיר אותו למחשב כף-היד, להגיב על הידיעה, לשלוח דואר אלקטרוני לעורך ועוד. לצד הידיעה מתפרסמות מודעות דרושים, מבזקים מתפרצים ועוד.
סוד ההצלחה הוא אירגון נכון של המידע. האתר מציע לגולש תכנים במולטימדיה - טקסט, וידאו, אודיו, ופלאש - והוא יכול לבחור באיזה פורמט הוא מעוניין לצרוך את החדשות. חשוב מכך, הוא מקבל במקום אחד את כל המידע והקישורים הרלוונטיים אודות נושא מסויים, כמו מידע רקע וכתבות שפורסמו בעבר.
לדוגמא, באתר בתחום המוזיקה שמפעיל "טופקה קפיטל ז'ורנל", מקפידים העורכים לצרף לכתבות ולראיונות עם אמנים ולהקות מידע נוסף כמו תאריכי הופעות, קטעים מוזיקליים ב-MP3 או אפשרות להאזין לרדיו אינטרנט וקישור לביוגרפיה של האמן או הלהקה, הכולל גם ביקורות על אלבומי עבר.