חשיפה: דו"ח חריף על פעילות הרשות לשיקום האסיר

דו"ח הביקורת קובע: למנכ"ל הרשות היה רכב צמוד, בלי שהיה לו רשיון נהיגה; בחלק מההוסטלים עולה מספר העובדים על מספר האסירים; הקיבוצים קיבלו עשרות אלפי שקלים למרות שאין בהם אסירים לשיקום; המנכ"ל שלעבר בתגובה: הכל נעשה באישור; התק"מ: יש אסירים משוקמים בקיבוצים

ממצאים חמורים בדו"ח ביקורת על הרשות לשיקום האסיר בישראל, שהוגש באחרונה לשר העבודה והרווחה, שלמה בניזרי. מהדו"ח עולה חשד למינהל לא תקין בתקופת כהונתו של המנכ"ל הקודם, אברהם הופמן.

את הביקורת ביצע עו"ד עמרם מליץ, שמונה לפני חודשים אחדים ליו"ר הרשות ומשמש גם כממלא מקום מנכ"ל במקומו של הופמן, אשר ניהל את הרשות מיום הקמתה ב-1984 ועד אוגוסט השנה.

מהדו"ח עולה כי מנכ"ל הרשות פעל בניגוד לכללי מינהל תקין ובניגוד לקריטריונים המקובלים במוסדות המדינה. כך, למשל, 95 עובדי הרשות דיווחו על ימי עבודה בכתב יד, ללא שעוני נוכחות. כל עובד כתב את השעות שבהן עבד, כולל שעות נוספות, ימי מחלה וימי חופשה, ולפי דיווח זה שולמה לו משכורתו.

לפי הדו"ח, השעות הנוספות לעובדים שולמו לפי שיקול דעתו הבלעדי של מנכ"ל הרשות, בלי לקבוע קריטריונים ברורים לתשלום. העובדים הועסקו בתנאים שלא כולם תאמו את כללי התקשי"ר, ולחלקם ניתנו תוספות ללא הסבר מניח את הדעת. אחדים מהעובדים נהנו מביטוח מנהלים ומביטוח אובדן השתכרות, בעוד שעובדים אחרים לא קיבלו שום ביטוח, ולא הופרשו לטובתם כספים לקרנות הפנסיה או לקופות פיצויים.

במהלך הביקורת נמצא כי למנכ"ל הרשות, אברהם הופמן, היה רכב צמוד, אף שלא היה לו רשיון נהיגה. הופמן השתמש במוניות על חשבון הרשות או ביקש מעובדים לשמש לו כנהגים.

נמצא כי התפוסה בהוסטלים של הרשות היתה דלה, ובאחדים מהם נמצאו יותר עובדי שיקום מאשר אסירים. על פי הדו"ח, באחד ההוסטלים בתל אביב מתגוררות שלוש נשים עם ילדיהן – על חשבון המדינה – אף שהן השתחררו ממאסר לפני שש ושבע שנים. שכר הדירה עברו ההוסטל התל אביבי מגיע ל- 3,800 דולר בחודש. הרשות צברה גירעון של 5.7 מיליון שקל, כשליש מכלל תקציב הרשות.

בדו"ח הביקורת, שבוצעה לפני חצי שנה, נמצא כי הרשות שילמה במשך שנים 160 אלף שקל בשנה – בממוצע – תמורת שיקום של אסירים בקיבוצים, בעוד שלכאורה "הרשות ידעה שאין באף אחד, מהקיבוצים ולו אסיר אחד בשיקום..". העברת הכספים לתק"מ הופסקה מאז מינויו של מליץ.

בדו"ח הביקורת מצוין עוד כי מבקר הפנים של הרשות קיבל שכר של 40 אלף שקל בשנה, בעוד שלטענתו, הנהלת הרשות כפתה עליו את תחומי הביקורת, והוא היה מנוע מלטפל בתחומים מסוימים.

אברהם הופמן מסר בתגובה לביקורת: "זהו דו"ח שטחי ולא רציני. במקום להתעסק בשעוני הוכחות אצל עובדים שהקריבו ימים ולילות למען האסירים, טוב היה עושה עו"ד מליץ אילו היה מעביר לי את הדו"ח לפני הדלפתו לתקשורת. כך לא נוהגים במדינה מתוקנת.

"אשר לשאר הממצאים בדו"ח, כל מה שנעשה ברשות נעשה באישור ובהיתר של מועצת הרשות ושל מינהלת הרשות, שפעלה ביסודיות וברצינות. הכל נעשה כחוק ולפי חוקי התקשי"ר. לו היה עו"ד מליץ פונה אלי, הייתי מפנה אותו לנהלים וכללי העבודה. לעניין הרכב הצמוד, חסכתי מאות אלפי שקלים למדינה, כאשר התנגדתי לנהג צמוד, וכל פעם שנסעתי להוסטל, הסיע אותי אחד העובדים שהיה אמור להצטרף לנסיעה. כך חסכנו שני מיליון שקל לפחות. אין זה נכון שלא שוקמו אסירים בקיבוצים. יש על כך רישומים, וזה נחשב לסיפור הצלחה. האיש לא יודע על מה הוא מדבר. כל כוונתו להרוס את הרשות".

דובר התנועה הקיבוצית, עופר קול, אמר בתגובה: "שיקום האסירים בקיבוצים נעשה במשך שנים על ידי חרות לפיד בהתנדבות. באמצע שנות ה 80 הוחלט בקיבוצו של לפיד לתבוע תשלום עבור פעילותו למען האסירים. זה פשר התשלום לתנועה הקיבוצית. דווקא יש אסירים משוקמים בקיבוצים, אלא שמחבר הדו"ח אולי היה מעדיף שיותר אסירים ישוקמו בישיבות ולא בקיבוצים".