מסך פראי

"שוטטות" היא לא פחות מתענוג, "מיי פירסט סוני" היא לא סדרה קלה, ויגאל רביד הוא לא בדרן

 

 

השלישייה הפותחת

 

ציון לשבח: הלילה החדש של ערוץ 10 כולל את "שי ודרור" ב-22.30 ומייד אחר כך את "סיינפלד". נראה כמו ערב לגמרי לא רע, שפונה לקהל יעד מאופיין - אבל ככה ערוץ 10 לא יהפוך לתחנה מרכזית להמונים.

ציון לגנאי: דני רופ אומר לגדי סוקניק, רגע לפני התחזית, ש"הבדידות עושה לך רק טוב". חברים, אולי תפסיקו כבר ללכלך על מיקי, שרק אתמול היתה חלק מצוות מגובש?

בייב השבוע: שירז טל טורפת את המסך בתוכנית "וואי בלילה", למרות העצות הדי סתמיות שהיא נותנת לצופים. דוגמנית יפהפייה? כן. יועצת לענייני סקס? ממש לא.

 

שוטטות: לא פחות מתענוג

 

התרגלתי ל"שוטטות". התחברתי לדמויות. נהניתי מהאווריריות שנובעת מהעובדה שהסידרה מצולמת גם בחוץ. צחקתי מהבדיחות. התאהבתי בדמויות. חיכיתי לשטויות של שריקי. קלטתי את הניגודים בין הצפוני המלוקק והדתי הבלתי מעודכן. התרגלתי ל"שוטטות". בפרק ששודר בשישי האחרון, פשוט נשענתי אחורה ונהניתי. הניסיון להפוך את הפרק לאפיזודה בסידרה "ספינת האהבה" הצליח מעל המשוער. קשה לי להיזכר מתי קומדיית מצבים ישראלית הצליחה ליצור דמויות כל כך משכנעות ומיומנות, והכי חשוב, להצחיק. לא מדובר בצחוקים מאולצים שמלווים בהקלטה של קהל גועה. כאן יש עבודה עיקבית שהשתלמה. לעיתים מספיקה אמירה חסרת פשר של אחת הדמויות, כדי להפוך את כל הסיטואציה ליעילה בזכות הבנייה הנכונה של הדמויות במשך השנתיים האחרונות. יש טענה שהשלישייה המגוחכת מיצתה את הגימיק, שפירושו חשיפת המסכה מעל עולמם הריקני של הסלבריטיז. נדמה לי שבפרק האחרון, שבו נקלע אחד הכוכבים למיטתה של שולה חן, זה כבר עבר למיפלס אחר לגמרי של סאטירה, שמגחיכה הרבה יותר מסתם פרצופים מפורסמים. בקיצור, עבורי זה לא פחות מתענוג.

 

יגאל רביד ב"רק בישראל": פגיעה בתדמית

 

לא הבנתי את הופעתו התמוהה של מגיש החדשות יגאל רביד בתוכנית "רק בישראל", הגם שהופיע שם בתפקיד מגיש חדשות. באחרונה עבר רביד למשבצת ההגשה של מבזק החדשות ב"אולפן שישי", שהתפנה מנוכחותה של יונית לוי. מגיש חדשות הוא לא בדרן. הוא מתווך של החדשות שלמרבה הצער, רובן לאחרונה הן קשות וזהו תפקיד בעל משמעות. והנה, ביום חמישי האחרון הפך לפתע רביד לבדרן בזכות עצמו, בהופעה כמראיין של "לימור" המועמדת בבחירות. רביד עצמו ודאי יודע שהשתתפותו בתוכנית בידור פוגמת באמינותו כמגיש חדשות רציני. כאשר יבקש להעביר לנו את החדשות הרציניות והאמיתיות, לא מן הנמנע שתעלה בזכרוננו דמותו הבידורית ההיא.

 

מיי פירסט סוני: לא סידרה קלה

 

הקלטת בעלת שלושת הפרקים הראשונים של הסידרה הישראלית החדשה "מיי פירסט סוני", שנשלחה אל חבורת העיתונאים הקבועה שכותבת על טלוויזיה, כבר עשתה לה כנפיים. בחוגים הנכונים ידעו לומר שמדובר בסידרה מהוקצעת, שתורמת לשם הטוב של סידרות הדרמה הישראליות בזמן האחרון ("בנות בראון" וכל השאר). יש בזה גרעין של אמת. "מיי פירסט סוני" של האחים ברבש ("טירונות") היא מוצר ברבשי מובהק, שחותך באיזמל דק מושגים מהישראליות המתהווה, המתלבטת, השוביניסטית ומלאת החמלה. גם אם לא ממש מתחברים למשפחה המתפרקת בסידרה ולכאסח הקיצוני בין הדמויות, קשה שלא להתאהב בשחקנים הראשיים (יורם חטב, דפנה רכטר וכל השאר), שמפגינים איפיון מדויק של דמויות מורכבות ומגוונות. זה רק מחדד את העובדה שמדובר בסידרה לגמרי לא קלה לצפייה, עם סיטואציות בין-משפחתיות קשות, ועם תקווה גדולה שמתנפצת רגע אחר רגע לרסיסים. הקטעים הכואבים כיכבו בפרומואים, ובהם האב רומס את כבודו של בנו השמנמן. מעיק, חותך בבשר החי, אבל דרמטי לאללה. ככה נראית טלוויזיה טובה.