בחוץ סערה וערפל. לא רואים ממטר. ימים ראשונים של חורף מפילים עלי תמיד דכדוך לא ברור, אך לסערת הנפש של השבוע אין קשר למזג האוויר. הגרון חנוק זה כמה ימים, הבטן מכווצת, וכל כולי בתוך עולמן של הודיה ורוני קדם.
טלטלות הלב של השבוע נעו בין אימה לדאגה, בין חשש לאופטימיות, בין כאב לפסימיות, בין ייאוש לצער. עכשיו, משמתפזר אט אט הערפל מעל הסיפור האמיתי, מצטרף אל תחושת הכאב הנוראי, הצער והאימה גם רגש אחר - כעס.
צריך להיזהר בכעס הזה, שלא יובן, חלילה, כאילו יש בו כדי להמעיט את ההזדהות עם הכאב. אבל בדיוק כפי שגייסנו רגשות חמלה והשתתפות כדי לעזור למשפחה ולמשטרה, כך לגיטימי להשתמש בכעס כדי לבדוק איך אפשר לעזור לכולנו בפעמים הבאות.
אתמול בבוקר, כשעדיין לא ידענו כלום, שמענו על תינוקת אחרת, שהוכתה על-ידי אביה עד שגרם לה לנזק מוחי בלתי הפיך. שמענו, הזדעזענו והמשכנו לצפות לבשורה בעניין הודיה ז"ל. ולא משום שליבנו גס בילדות וילדים אחרים, חס וחלילה, אלא משום שאת הודיה ליווינו כבר שלושה ימים. הלכנו לישון אתה במוצ"ש, מתפללים וחרדים לשלומה, קמנו אתה ביום א', שואלים את עצמנו אם צריך להקפיד על ילדינו אחרת ממה שנהגנו עד כה. שמענו וראינו את אמה כל-כך הרבה פעמים, מבקשת, מפצירה, מתחננת, עד שהרגשנו שלבנו מתפקע מכאב. וכך במשך כל שלושת הימים.
כעת, משהתברר שהמשטרה ניצלה את הרגשות האלה לצורכי החקירה שלה, וגייסה כך אלפי אנשים לחיפושי סרק אחר הודיה, מתעורר בי כעס על הניצול הלא הגון הזה. והכעס הוא לא על כך ששלחו את כולם לחפש מתחת לפנס, ובזבזו לאנשים זמן יקר, אלא על זה שבפעם הבאה, כשיהיה צורך אמיתי לגייס את אותם אלפים מדהימים, נשאל את עצמנו אם זו לא אותה המשטרה שצועקת שוב "זאב, זאב".
אני קוראת ושומעת את ההתנסחויות של המשטרה על כך ש"האבא היה חשוד מהתחלה" ועל כך ש"האמא שיתפה פעולה", ועוד מהדברים שהיו ידועים על יחסים משפחתיים עכורים, ואני כועסת על השימוש המניפולטיבי בתקשורת ועל הטעיית הציבור. אני לא מוכנה שהמשטרה תנצל את תמימותי ורגשותיי לצרכיה, ותוך כדי כך גם תגרום לגרוע מכל - איבוד האמון במשטרה. בפעם הבאה אני לגמרי לא בטוחה שאאמין לכם שצריך לחפש מישהו. אני גם לא מוכנה לכאוב עד כדי כך רק בשביל לזרז את החקירה. אני האמנתי לכם שאפשר למצוא את הודיה בחיים, לצורך זה התגייסתי.
אחרי שתגמרו שם, במשטרה, להתפעל מעצמכם, תנו דעתכם גם על כך שייתכן שההישג של הפעם פוגע אנושות בצורך של הפעם הבאה. ואולי תרגישו צורך גם להסביר, להתנצל ולחשוב על אלטרנטיבות.
לסיום, כואבת מאוד הידיעה שגם רוני קדם תצטרך בעתיד הקרוב לשלם את מחיר שיתוף הפעולה שלה עם המשטרה, כאשר נרצה לדעת את האמת על כל מה שקרה.