כך תכתוב שיר אירוויזיון מנצח ב-8 צעדים פשוטים

איך עושים זאת? לקראת כתיבת ובחירת השיר שיבצע נציגנו ליאור נרקיס בתחרות הקדושה, פנינו למאסטר הגדול, צביקה פיק ("דיווה") בבקשה לקבל מדריך פשוט, צעד אחר צעד, ליצירת להיט אירוויזיוני. גזרו וגשו לפסנתר

ליאור נרקיס נבחר לייצג את ישראל באירוויזיון, אבל טרם נבחר השיר איתו ימריא ללטביה. למעט הבעיה הפוליטית, הרי שכאן - באיכות האירוויזיונית של השיר - טמון המפתח לניצחון. מאחר שאיננו מעוניינים בשידור חוזר של הביזיונות נוסח שרה'לה, פינג פונג, טל סונדק ואחרים, פנינו ליוצר עם קבלות והוכחות, צביקה פיק - המאסטר הגדול של המלודיות והאיש שלקח את ישראל כל הדרך לדוז-פואה עם דנה אינטנשיונל – כדי להבין איך כותבים שיר אירוויזיון מנצח. בבקשה.

 

1. קודם כל - מלודיה

 

"בעיני, אין הבדל בין לכתוב שיר רגיל לבין כתיבת שיר לאירווויזיון. יש הרבה מוזיקאים ומלחינים שבמוזיקה שלהם יש חוסר במלודיות. זו בעיה של רוב הכותבים, לא רק בארץ אלא גם בחו"ל. אין הרבה מלודיסטים; למעשה יש מעט מאוד מלודיסטים עם כשרון או טכניקה נרכשת, ויש כאלה שמצליחים גם מבלי ליצור מוזיקה מלודית. זה לא שאם אין מלודיה טובה אז השיר לא טוב. למשל בשיר החדש של מדונה, 'Die Another Day', אין מלודיה מדהימה, אבל הוא שיר פגזי. במקרה שלי, אני בכל מקרה כותב שירים מלודיים. בית שהוא בית, פזמון שהוא פזמון, תמיד אפשר היה לשיר את השירים שלי. זה לא מכוון, אבל זה יוצא לי ככה. אני גדלתי על שירים שיכולים לשיר אותם, על שירים שיש לך מה לזכור מהם. גם בחוץ לארץ, דרך 'מאמה-מיה' (המחזמר של שירי "אבבא" - א.ק.) וגם בארץ, דרך 'מרי לו', חוזרים לשירים שאפשר לשיר איתם. שירים שיש להם מנגינה. אז אין כתיבה לאירוויזיון, אבל יש כתיבת פופ. משהו שאתה חושב שיצליח, שאנשים יאהבו. צריך שיר טוב וזהו, כל השאר זה קשקוש אחד גדול. אמרתי אותו דבר למפיק של ליאור נרקיס. למרות שהמצב קשה, למרות ההחרמות, צריך שיר טוב. כל הדיבורים לא שווים כלום. או שבא לך שיר טוב, או שלא; כשיש לך שיר טוב, הוא מנצח".

 

2. דע מה הולך חזק באירופה

 

"כתיבת שיר אירוויזיון, כפי שאמרתי, אינה שונה מכתיבת שיר לרדיו. מי שחושב שיש הבדל טועה. מה שכן אפשר לשנות זה את הצבע, הלבוש. יש החלטות שעושים. ב'דיווה', למשל, עשיתי החלטה קצבית: חשבתי שזו שנה ששיר קצבי יכול לזכות, על-פי מה שהולך באירופה, ב-MTV, במצעדי הפזמונים של שבדיה, בריטניה. אני קורא עיתונות, ומילת המפתח היא להיות מאוד מעודכן. בשנה של 'דיווה', חשבתי שאני חייב לכתוב שיר קצבי, ואחרי זה גם אמרתי לעצמי שזה יהיה בסגנון מוזיקלי מסוים, שהוא פופ. אני תמיד חושב במושגים: 'ים-תיכוני', 'מזרחי', 'ילדותי', 'מחזמרי', אהבה, רומנטי, קצבי - דברים כאלה אפשר לתכנן מראש. למשל בשנה של שרית (חדד) חשבתי על אפשרות שסוג של המנון, שיר יפה, העמדה ללא פוזה, יכול להתאים. חשבתי לבוא בשיר גדול, מרגש, בגלל המצב, ואני אומר בביטחון: קיבלנו 17 אפסים, כי 17 ארצות החרימו אותנו וקראו לתושבים לא להצביע, אבל עם שבע ארצות בלבד הגענו למקום 12, כך שאם כל אחת מהארצות המחרימות היו נותנות קצת נקודות, היינו זוכים. צריך לדמיין את השוק האירופאי, את הסגנון, מה הולך; מה אנשים רוצים: להתרגש? לרקוד? שיר כריסטמס? או שאפשר לא לחשוב ולעשות סתם. אני אוהב לשחק ולחשוב, לדעת".

 

3. חשוב הרבה, בעיקר על האמן המיועד

 

"תמיד כשאני כותב שירים, אני מסתכל מקרוב על המבצע - מה מתאים לו ואיך מתאימים אותו למה שהולך. כשכתבתי ליהורם גאון את 'אלף נשיקות' חשבתי עליו, הרי לא הייתי נותן לו את 'דיווה'". אז אתה נכנס לאווירה כזו, מנגן לעצמך, מנגן משהו, וזה בא. את הדברים החיצוניים, כמובן, אפשר לתכנן: איזה כלים, איזה קצב, מה הולך היום, איך משתלב האמן המבצע בתוך מה שהולך היום. אולי מתאים לו משהו אחר. המון מחשבות, באמת המון מחשבות".

 

4. אל תיתן לוועדה לקבוע לך

 

"הבעיה היא שיותר מדי אנשים מתערבים בבחירת השירים. במקרה של שרית, למשל, היה את השיר 'מיסטר די.ג'יי סופרמן', וחשבתי שאיתו היא זוכה בטוח. אבל הוועדה דירגה אותו במקום השני ורצתה את השקט. אז אני בעד את הוועדה שבוחרת את הזמרים, אבל אני נגד זה שהוועדה תבחר את השירים. אמן פונה למוזיקאי כדי שיכתוב לו וצריך לכבד את החלטת המוזיקאי. אז מביאים כמה אנשים שאולי יש להם מטען אישי, אבל במקרה שלי, אם בחרתי את 'מיסטר די.ג'יי', אז תנו לה לשיר איתו. כל הצוות שלנו, כולל שרית והאמרגן, רצו את 'מיסטר די.ג'יי', וזה אותו הצוות שזכה עם 'דיווה'. אתה אומר, 'הנה השיר הבא', ואין מי שיקשיב".

 

5. יובש יצירתי? אין דבר כזה

 

"אין יובש. מילת המפתח ליוצר פורה זה תקופה טובה בחיים. כשאתה בתקופה פוריה, אז יוצא לך הכל. מצבי טוב עכשיו אז זה בא בטבעיות, אני לא כותב ומנגן להנאתי, אני עושה את זה כשאני צריך לכתוב. כל השירים נולדים פתאום. אתה חושב על משהו ופתאום יש לך את זה. בדרך כלל אני חושב מחשבות ויש פתאום שיר. כמו מחשבה שאתה חושב, ככה אתה גם יכול לחשוב מנגינות. כשאתה חושב מנגינה, או שהיא באה, או שלא. אם אני אוהב את המנגינה, יש שיר. בוא נגיד שאני מזמזם לעצמי עשרות שירים ביום, כל הזמן אני חושב על מנגינות, התחלות של לופים ומקצבים, אבל לא כולם מתממשים לכדי שיר".

 

6. השפעות? לא חייבים. עשה את הדבר שלך!

 

"בשנות ה-80 הייתי שומע גארי ניומן או דיוויד בואי וכתבתי שירים בסגנון שלהם. אחרי שהייתי בהופעה של גארי ניומן, למשל, כתבתי את 'השתקפות' ו'אני רוצה לשכפל אותך', נכנסתי לזה חזק אז. אבל היום לא, אני פחות מחפש את הכיוון שלי. כשאתה צעיר יותר אתה מנסה, עם הזמן הביטחון גדל והכיוון ברור, אז אתה עושה את מה שבא לך בביטחון".

 

7. האמן בעצמך (גם אם כל השאר לא)

 

"כשכתבתי את 'דיווה' אף אחד לא האמין בזה. היחיד שאהב את השיר היה המפיק המוזיקלי עופר ניסים. סיפרו לי שזה לא דיבר אליה (דנה אינטנרשיונל - א.ק.), אף אחד לא האמין. אף אחד לא חשב שזה יזכה. גם כשהגענו לשם, כששאלתי את הנציגים של ה-BBC, 'איך עולים לבמה אם זוכים?', זה נראה מצחיק. בכל הדירוגים וכל הסקרים אף אחד לא חשב שזה יזכה, וזה זכה".

 

8. התיידד עם המועמד. לך ל"ספריה"

 

"אני מנסה לכתוב לליאור נרקיס שיר. אני מחזיק את המילים, לקחתי את הדיסקים שלו, אני לומד אותו, אני מכניס לעצמי את כל הנתונים האפשריים. הלכתי ביום שישי לראות הפסטיגל. ראיתי מה שהוא עשה בחלקים השונים; דיברתי איתו בהפסקה; אני מרגיש אותו קרוב. אני חם אצלי בתחושות. זה כאילו שאתה הולך לספריה וקורא חומר על משהו שאתה צריך לכתוב עליו. אני ממש בתוך הנושא הזה שנקרא 'ליאור נרקיס'. אני אנסה לכתוב לו; אם ייצא לי משהו יפה, אני אתן לו את זה. אם לא, נחזיק להם אצבעות".