פעם אחת ביקרתי באתר האשפה בחיריה והעובדים הסבירו לי שהם מבדילים על נקלה בין אשפה שמוצאה בסביון ובין אשפה שמוצאה בשכונות הדרום. ראשית, על-פי טיב המוצרים המושלכים הרחובה, ושנית – על פי כמות האשפה. הסביוניים מפיקים אשפה בכמות גדולה פי שישה מהדרומיים. פער הכמות מעיד על הפער ברמת החיים, אבל הוא עצמו יוצר פער. מדוע? מפני שהעשירים אינם משלמים די על חלקם בזיהומו של העולם. בעולם צפוף, שבו מים טהורים ואוויר נקי הם משאבים מתכלים ולכן יקרים, האקולוגיה קשורה בצדק חברתי. בעל המכונית הגדולה מרבה לשרוף דלק בנסיעותיו מביתו שבפרבר המרווח ואליו, על גבי כביש שסלילתו השמידה משאבי טבע, ומצמצם את כמות האוויר הנקי בעולם כולו. הוא מוגן יחסית מפני תוצאותיו של הזיהום, ואילו דלי האמצעים ניזוקים מאוד. הפער שבין הנזק האקולוגי שמחוללים העשירים לקנס שהם משלמים על כך הולך ומתרחב.
זאת הסיבה שתנועות "הירוקים" בעולם כורכות את הסוגיות האקולוגיות בסוגיות של חברה וכלכלה. קולן נשמע בשיח הפוליטי בכל המדינות המפותחות. בפרלמנט של הקהילה האירופית הם המפלגה הרביעית בגודלה. אצלנו אין להם ייצוג פרלמנטרי ורק שניים מחברי הכנסת היוצאת מתבלטים בדאגתם לאקולוגיה: יוסי שריד ונחמה רונן. "הירוקים" לא מצליחים להבקיע את אוזן האזרחים הישראלים והם זוכים לתשומת לב פחותה מזו שממנה נהנית מפלגת "עלה ירוק". אולי בגלל קרבת השמות טועים רבים לחשובה שהטפה לדה-קרימינליזציה של סמים עולה בקנה אחד עם שמירת הסביבה.
אבל לכנסת הבאה אולי ייכנס אדם רציני המסור לסוגיות האקולוגיות בכל נפשו. דוב חנין שמו. ד"ר חנין הוא משפטן מצליח ופעיל נמרץ בתנועות הירוקות. לבחירתו האפשרית – הסקרים מנבאים לרשימתו, חד"ש, 5-4 מנדטים – יתלווה טעם מר: חנין היה אמור לתפוס את המקום השלישי ברשימה ולרשת את תמר גוז'נסקי כנציג המגזר היהודי במק"י, אבל נדחק למקום הרביעי בגלל הברית החדשה של חד"ש עם אחמד טיבי. תמר גוז'נסקי הייתה ח"כית מופתית, גם אידיאליסטית וגם יעילה, ואילו טיבי הוא מהומתן אגוצנטרי, אשר תרומתו לפוליטיקה היא מאמץ מתמיד להוכיח כי ערביי ישראל הם גיס חמישי. מה לו ולסוגיות הכלכליות והחברתיות שבהן אמורה לעסוק המפלגה הקומוניסטית לשעבר?
הכללתו ברשימת חד"ש רק תטשטש את ייחודה בין שאר המפלגות המחזרות אחרי הקול הערבי. ואילו הסגתו של חנין למקום הרביעי היא אישור סופי לכך שתומכי חד"ש היהודים הם לא יותר מקוריוז.