מחשב הערך הביתי

4000 דולר, המחיר של מחשב החלומות שלנו, הם בין פי 3 לפי 5 מתקציב הרכישה הממוצע של קונה PC ביתי

בישראל, "לרגל המצב" כמו שאומרים, הכסף החופשי מצומצם עוד יותר ומספר לא קטן של חנויות מחשבים החלו להתמחות בגרוד תחתית החבית. הן מציעות מחשבים במחירים שללא ספק דורשים "חיתוך פינות" וקיצורי דרך. ב-2000 - 2500 ש"ח אתם אמורים לקבל מחשב המורכב, לכאורה, מרכיבים שמחירם לסוחר גבוה יותר. "לי זה עלה יותר" היא סיסמת מכירה מקובלת בישראל, אך רק תמימים מאמינים לה. אם החשבון הפשוט מראה כי סכום הרכיבים עולה על השלם, סימן שמשהו חשוד קורה כאן. יש בשוק לא מעט שמועות על זיוף רכיבים ותת-מערכות, על זיכרונות סוג ב' שנמכרים כסוג א' ועל מעבדים שרצים מעל למהירות המומלצת.

PC Magazine אינו מגזין צרכנות חוקרת ואין לנו כלים להוכיח או להפריך את השמועות. בוודאי שלא באופן פרטני וממוקד. אבל אין עשן בלי אש ואכן במזרח הרחוק קיימת תעשייה מפותחת של חיקויים כמעט לכל רכיב. לוחות-אם וכרטיסים שונים תוצרת סין נמכרים כאילו הם באו מיצרנים תאיוונים שהפכו למותגים. (כן, חלק מהיצרנים הטאיוונים הם מותגים לכל דבר וכל היצרנים העולמיים הגדולים מזמינים אצלם. שמות כמו ASUS, MSI, Aopen ואחרים הם המותגים של לוחות-האם במאה ה-21. כך, תוך פחות מ-15 שנה, מי שהיה "חקיין" נהפך למודל חיקוי ומי שהיה "מותג" הפך ליצרן "וירטואלי", שמזמין את מוצריו אצל החקיינים). מעבדים מיושנים במקצת עוברים "השבחה" על ידי Overclocking - מבלי שיוסיפו להם את אמצעי פיזור החום הדרושים לעבודה אמינה. אפילו ספקי-כוח נמכרים כאילו הזרם היוצא מהם גבוה ב-50 אחוז מהאמיתי.

 

אין ארוחות חינם ובעל הבית לא השתגע

 

כפי שכל המומחים יודעים ולא מפסיקים להגיד, במחשבים אישיים אין מקום לחסכון שלא מתבטא בהורדת התמורה. הקונה מקבל פחות אם הוא משלם פחות. זה יכול להיות פחת גלוי בתכונות הפורמליות - פחות מגהרצים או מגהבייטים, פחות נפח לדיסק או פחות שטח תצוגה - או פחת סמוי באיכות. הראשון לגיטימי בהחלט, לא כל אחד זקוק למיטב הטכנולוגיה העדכנית ביותר, אבל השני הוא סממן של העולם השלישי. די מאכזב למצוא בישראל, המתיימרת לרוץ בחזית הטכנולוגיה, זיופים גסים ותחבולות "עבודה בעיניים". הקונה הנבון ייקח לתשומת ליבו ששולי הרווח של היצרנים היעילים ביותר בעולם, כמו Dell, הם מינימליים וברור שאף מרכיב מחשבים בחנות שכונתית לא יכול להתקרב אפילו לרמת היעילות שלהם. אז איך הוא יכול למכור מחשב בחצי המחיר בלי לחתוך פינות פה ושם? ראו הוזהרתם.

 

מה אתם מקבלים תמורת אלף דולר?

 

הרבה דיברו בזמנו על מחשבי "Sub Zero", כשהכוונה לפחות מאלף דולר. בימי הבועה העליזים היו גם מיזמי אינטרנט סהרוריים במסגרתם קבלתם את המחשב בחינם, תמורת מחויבות לא ברורה לרכוש שירותי Web שונים. כל אלה נעלמו עם גל השמרנות החדשה, שהחזירה את המוכרים לפסים ואת הקונים לקרקע המציאות. אפשר עדיין לקנות מחשבים בפחות מאלף דולר (המחיר שאנו מתייחסים אליו אמור לכלול צג, מקלדת, עכבר, מערכת הפעלה חוקית, אחריות לשנה לפחות, רכיבים מקוריים ותמיכה בסיסית בטלפון) אבל זה לא כדאי. הפשרות קשות מדי. בסופו של דבר, כאשר אתם קונים מחשב חדש, כמו ברכישת מכונית חדשה או טלוויזיה חדשה, אתם זכאים לכמה חודשי חסד, של תחושת רווחה והנאה מהמוצר. אי אפשר להרגיש כך כאשר חותכים את התקציב יותר מדי.

בהנחה שאתם לא מסתפקים במסוף אינטרנט מינימליסטי או מכתבת דואר אלקטרוני בסיסית, המחשב זקוק למעבד עדכני, לכמות נאה של זיכרון, למאיץ גרפי סביר, ל-20 גיגהבייט לפחות על הדיסק ולצג 17 אינטש. השאלה המסקרנת ביותר היא בחירת המעבד. ארבע אופציות ריאליות קיימות בתחום המחירים שבין 800 ל-1000 דולר, אם רוצים איזון פנימי בין חלקי המערכת:

פנטיום-4. זה היקר במעבדים (יחסית למהירות) ולכן הוא יגזול חלק גדול יחסית מתקציב הרכישה. ההמלצה שלנו היא ללכת על גרסת A2.0 גיגהרץ שלו, על לוח אם ממשפחת 845 - ואם אתם לא בקטע של משחקים עשירים בגרפיקה תלת-ממדית, לחסוך את מחיר הכרטיס הגרפי על ידי בחירה בלוח-אם עם מאיץ אינטגרלי (945GE, 845GV או 845GL). ההבדלים בין ערכות השבבים הנ"ל אינם גדולים וגם פער המחירים אינו משמעותי, ולכן כדאי לבחור בלוח שתומך בזיכרון 333-DDR ובאפיק מערכת 533 מגהרץ.

סלרון. זה מעבד שלא זוכה להערכה הנאותה, בעיקר משום שאינטל לא יכולה להתאפק ולעצור את סגירת הבידול בינו ובין פנטיום-4. החל בגרסת 1.7 גיגהרץ, סלרון הוא גרסה מנוונת במקצת של פנטיום-4 (קודם הוא היה גרסה מנוונת של פנטיום-3, מה שמוסיף לבלבול ופוגע בערך המותג), שמקומו במחשבים זולים יחסית, נאמר מתחת ל-800 דולר. הסלרון החדש מוצא את מקומו על אותם לוחות-אם כמו פנטיום-4 ולכן קיימת האופציה להשביח בעתיד על ידי החלפת מעבד. הבעיה היא, שזה לא כדאי. השוואה בין פנטיום-4 ובין סלרון על לוח-אם 945GL הראתה פער ממוצע של 30 אחוז ברמת הביצועים - כששניהם רצים באותה מהירות שעון (1.8 גיגהרץ). ההבדל במחיר המחשב הוא פחות ממאה דולר, כך שמאזן התועלת נוטה בוודאי לטובת הפנטיום.

אתלון. המעבד של AMD הוא המלך של תחום מחשבי הערך. במחירים הרלוונטיים למגזר הזה ניתן לקבל אותו בגרסאות מ +1800 עד +2200 ולהשיג יתרון ביצועים על פני פנטיום-4 שווה מחיר. גם את אתלון אפשר לרכוש על לוח אם אינטגרטיבי, עם מאיץ גרפי משולב בערכת השבבים nForce 420, וכמו בלוחות 845G של אינטל צריך אז לוותר על ביצועים גרפיים יוצאים מהכלל.

אולי כאן המקום להדגיש את המחיר שמתלווה לשילוב הגרפיקה בערכת השבבים: אתם מקבלים רמת ביצועים של מאיצי הדור הראשון של GeForce, הנמוכה בצורה חריפה ביחס לבני הדור הרביעי. כמה דוגמאות מסמרות שיער:

 MicronPC משתמשת במאיץ nForce 420D במחשב Millennia, המבוסס על אתלון +2100. Polywell מתקינה מאיץ דור רביעי ראוי לשמו, GeForce 4 Ti4200 במחשב דומה, עם מעבד אתלון +2000. במבחני היישומים המשרדיים הם פחות או יותר שווים בכוחם, אך במבחנים הגרפיים המחשב של Polywell מהיר פי 6 ויותר!

Gateway מתקינה פנטיום-4 על לוח 845GL בזמן ש-Micro Express הלכה על לוח 845PE (ללא גרפיקה אינטגרלית) ומאיץ GeForce 3 בן הדור השלישי. הפער בביצועים הגרפיים הוא בערך 5:1 לטובת האחרון!

מאחר ואתלון זול יותר מפנטיום-4, תוכלו לזווג לו אולי מאיץ גרפי מתקדם מבלי לחרוג מהתקציב. אפילו חברות כמו HP-Compaq, שאינן ידועות במחירים זולים, מצליחות לזווג בין אתלון +2200 ובין מאיץ GeForce 4 Ti 4200 בפחות מאלף דולר. שילוב כזה נותן לכם עוצמה יוצאת מהכלל בכל היישומים, המשרדיים והביתיים, בגרפיקה ובמשחקים.

Duron, הבן החורג של AMD, זוכה לאותו יחס משפיל שסלרון מקבל ממשווקי אינטל. ההבדלים בין Duron לאתלון הם בעיקר סמנטיים - במבחני הביצועים קשה למצוא הבדל משמעותי. ובכל זאת, מחשבים מבוססי Duron נדירים ביותר, עד כדי כך, שרוב הקונים בפוטנציה אפילו לא יודעים על קיום המותג. בישראל במיוחד, ארץ בה AMD מאמינה כי שיווק מפה לאוזן יכול להספיק, השם Duron אינו מתקשר כלל ל-PC. במצב הזה שום שיקול רציונלי של תועלת-מול-מחיר לא יכול להכריע את הכף לטובתו.

 

בחירת העורכים: PC תפור לפי מידה

 

בקטגוריה הזאת לא מצאנו אף מותג ידוע שיכול להשביע את רצוננו מכל הבחינות. יש הרבה מחשבי Mainstream לא רעים, אבל אף אחד מהם לא היה נטול חסרונות בולטים. Dimension 4550 של Dell , למשל, היה השיאן במבחני Content Creation, הודות לפנטיום-4 2.4 גיגהרץ, אבל במבחני הגרפיקה בשלושה ממדים הוא צעד בליגה השניה. Presario 6000Z של HP-קומפק השיג תוצאות מרשימות במבחן הגרפי, הודות למאיץ GeForce 4 Ti 4200, אבל תכונות המולטימדיה שלו דלות במיוחד. Gateway שילבה ביצועים מצוינים ביישומי משרד עם עושר מרשים של אמצעי מולטימדיה, אבל הגרפיקה נופלת לליגה השלישית משום שהיא מסתפקת במאיץ האינטגרלי של 845GL.

את המחשב שלקח את בחירת העורכים בנתה חברה קטנה בשם ABS. המתכון שלה די פשוט וכמעט כל יצרן מקומי יכול לבוא עם תצורה דומה, במחיר דומה ולקלוע בול למטרה. יתר על כן, אפשר אפילו לרכך קצת את המפרט של ABS בלי לאבד מקסם המתכון. למשל, ABS סיפקה אותו עם שני כוננים של 40 גיגהבייט כל אחד ואנו מסתפקים בדיסק יחיד של 120 גיגהבייט, ללא RAID, שלא יעלה יותר. הבסיס הוא לוח-אם עם הרבה חריצי הרחבה במארז מרווח, עם הרבה מקום לכוננים נוספים. ההנחה היא שהמחשב ישמש בסיס לשיפורים רבים במהלך 4 השנים הקרובות. על לוח-האם מותקן אתלון +2200, שמספק ביצועים מצוינים ביישומי משרד, שווי-ערך לתפוקה של פנטיום-4 2.4 גיגהרץ. הזיכרון הוא 256 מגהבייט DDR-266 והמאיץ הגרפי הוא GeForce 4 Ti 4200, שקבע את שיאי הביצועים בגרפיקה תלת-ממדית בקטגוריה הזאת. המחשב של ABS מגיע עם 8 שערי USB, ארבעה מסוג 1.1 וארבעה מסוג 2.0, ובנוסף להם שער IEEE 1394. אפשר לוותר על חלק משערי USB 1.1 אם רק נקבל במקומם עוד שערי 1394. הצג הוא CRT קונבנציונלי בגודל 17 אינטש. שני כוננים אופטיים, DVD-ROM ו-CD-RW, מכסים את רוב הדרישות שלנו.

עשירה במיוחד חבילת תוכנות המולטימדיה, שכוללת מוצרים איכותיים לצריבה (Nero Burning CD) ולעריכת תמונה (Picture It!). המחשבים אחרים ברמת המחירים הזאת מגיעים רק עם כלי המולטימדיה של Windows XP Home, שאינם מספקים אותנו. כמו כן ABS כוללת מערכת קול של 3 רמקולים מתוצרת לוג'יטק (דגם Z-340), שאיכותם גבוהה ביחס למה שמקובל בין בני מינו. די מפתיע ש-ABS מסוגלת לספק כל זאת תמורת אלף דולר ועדיין להתחייב לאחריות הנדיבה ביותר - שלוש שנים על החלקים, לכל החיים על העבודה, ושנה שלמה לתיקון באתר הלקוח - כמו גם תמיכה טלפונית 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע, חינם במשך השנה הראשונה. לא תמצאו את ABS בחנות המחשבים הקרובה למקום מגוריכם, אבל תוכלו להשתמש במתכון הזה כדי לשכנע את המרכיב המקומי, שאפשר לחולל פלאים קטנים גם בתקציב של אלף דולר בלבד.