בחורה פרובנסיאלית

אסנת חכים, כוכבת הסרט "בית"ר פרובנס", עזבה את כרמיאל לבדה בגיל 14, השתקעה בתל אביב והפכה את שינקין לביתה השני. בסרט היא מגלמת אם חד הורית קשת יום, תסריט שלא רחוק מהמציאות בה גדלה בעצמה

כשנפגשים עם השחקנית אסנת חכים, נדמה שהיא צובעת את מתחם שינקין בנוכחותה, יחד עם ניחוח הבושם שהיא מפיצה. לעוברים ושבים היא זורקת "ז'ה טם", "ז'ה טם", והם משיבים לה אהבה. איך לא. כשאנחנו מתיישבות בבית קפה, היא מצהירה, "שינקין זה בית בשבילי. אני כאן מגיל 17. אני מכירה פה את כל המכולות, את כל השכנים. יש את הבאסטות הקבועות שלי בשוק הכרמל, יש את הירקן שלי, את לוי של התבלינים ואת אורי של הגבינות. זה מקום שאני לא מרגישה בו זרה. בהתחלה, כשרק הגעתי מהגליל, שאלתי את עצמי למה בחרתי דווקא בתל אביב, העיר הגדולה עם כל כך הרבה פסאדות חיצוניות. אבל עם השנים התאהבתי בה. זה לא קשור לחיפוש הפנימי שנמשך ולא סותר את הכמיהה שלי לשקט ולחיים פשוטים".

בסרטו החדש של אורי ענבר, "בית"ר פרובנס", שבו כולם חולמים על כדורגל, מגלמת חכים (ליאת מ"הפוך", נילי מ"הוא והיא" עליו היתה מועמדת לפרס השחקנית הקומית ב"מסך הזהב"), 26, את חווה, אם חד הורית קשת יום שמגדלת את בנה יקי, וכל מה שיש לה בראש זה איך לגמור את החודש בכבוד. היא כנראה עברה גם סוג של התעללות מצד בעלה לשעבר, קובי (אלי אלטוניו), אחרת לא היתה הצדקה למספר הניידות שמסתובבות סביבו כל פעם שהוא מנסה להחזיר אותה אליו. ואפילו בתפקיד הזה היא יפה-פרחונית, מקפידה באופן הפרובינציאלי לשים ליפסטיק אדום, להתבשם בניחוח לבנדר ולהתלבש. השפה שלה בדרך כלל חד הברתית. "מה? איך? כפרה. בן זונה". אלא שבתוך כל הבאסה הדרומית הזאת יש סיפור אהבה עם החבר הכי טוב של קובי, מוטי (משה פולקנפליק), שבסופו של דבר מציע לה לנסוע איתו לפרובנס ("שמה אין קוצים"), כדי לראות פריחה אמיתית של שדה לבנדר.

"קל לי להתחבר לנשים עצמאיות. אפילו שהן כבולות לפעמים על ידי גברים ועל ידי נסיבות חיים, הן עדיין מחפשות את הדרך שלהן להתמודד בעצמן. הקטע של חווה מתחבר אלי. היא מוכרחה לעבוד בסופרמרקט. אין לה יותר מדי אופציות לשאול את עצמה אם היא רוצה לעשות אמנות. היא לא בהתבלבלויות, אין לה זמן לזה, כי היא מגדלת ילד לבד וחייבת לתעל את הזמן שלה. היא מאוד תכליתית".

 

- החד הוריות מוכרת לך?

 

"גדלתי במשפחה חד הורית. אמא שלי גידלה אותי ואת אחותי דנה, שקטנה ממני בשנה והיא החברה הכי טובה שלי, בוגרת בצלאל מוכשרת כמו שד, ואחת הנשים הכי יפות בעיני. את לא קולטת בכלל איך מתוך הבית הזה בכרמיאל, ממשפחה חד הורית, שאז היתה דבר חריג, עם אמא כזאת שמאוד מאמינה בחינוך מרובע, נוקשה ואלגנטי, יצאו פתאום שתי אמניות כאלה. אני חושבת שבעצם זה לא למרות, אלא דווקא בעקבות החינוך שלה. בתוך הנוקשות היה גם כבוד לחופש יצירתי, לדמיון ולערכים תרבותיים".

 

- אבא שלך תרם משהו לעסק?

 

"לא. אני זוכרת את אחותי אומרת בגיל מאוד צעיר לחברה שלה: 'אני גדלתי רק עם אמא, כמו שאת גדלת עם אמא ואבא", ומאז זה סידר לי משהו. פשוט ככה".

 

- צורת החיים ב"גבעת צורים" שבסרט מוכרת לך?

 

"כן, אין ספק שזה סוג של כרמיאל. כרמיאל היתה עיירת פיתוח, אבל יש לה מין טאץ' של עיירה מאוד אלגנטית וצפונית. למעשה אין הבדל, כי בכרמיאל היו גם דברים יפים וגם דברים מאוד קשים. למשל, בעניין הלבוש היה מין סטנדרט של מה במודה ומה לא במודה. היתה חנות אחת, 'קליפס', שרוב כרמיאל היו קונים ממנה, ואני זוכרת שאני ואחותי לא יכולנו להרשות לעצמנו לקנות כל עונה שם, אבל היו לנו כל מיני מאוויים ליצור בלבוש. אז המצאנו. היינו קונות בנעמ"ת בגדים יד שנייה, מציירות עליהם, גוזרות ומרכיבות מחדש".

 

- דובר רבות על כך שהגעת לתל אביב בגפך בגיל 14. איך שורדים בגיל כזה בתל אביב?

 

"זה חלק מהקסם של החיים שלי, שהם מלאי הפתעות וצבעוניות. יכולתי לשרוד את השנים האלה בזכות חברים, שהם המשפחה שלי, בזכות האהבה שלי לחיים ואמונה חזקה, גם באלוהים, גם בשמיים, גם בשמש. אמונה בקיום, בכוח של החיים".

 

- היית נוסעת לפרובנס בשביל לבנדר?

 

"כן. בסופו של דבר לא נשארתי בפרובינציה. עקרתי בגפי לעבר הפנטזיות שלי. המציאות היא שמורידה אותי לקרקע כל פעם מחדש, ועל זה אני מודה לה, אבל אין כמו פנטזיה. אני אוהבת אוהבת אוהבת לחלום. אני מאמינה בחלומות כמו שאני מאמינה בפרחים. לחלומות יש כוח גדול בעיני. הם נותנים לי הרבה דלק לעשות, ליצור, לכתוב, לצייר, לנסוע...".

 

- "יקי כפרה, לך תתגלש". אלה מילים שיש לך בלקסיקון?

 

"זה חדר אלי בשנים האחרונות, כשהתחלתי להבין שאני גם חצי מרוקאית ואין מה לעשות, למרות שגדלתי באוטונומיה אוסטרית כזאת. זה חדר אלי דרך חברים, מהמשפחה המרוקאית שלי. אני חושבת שזה צד מאוד יפה באילן היוחסין שלי, שלא לדבר על האוכל שלהם. יש לי מיליון מילים, אבל המרוקאיות שלי באה מתוך שיחרור וחום ושמחה ובית. עם חברים מרוקאים זה יוצא לי החוצה".

כבר שבע שנים היא לא רואה טלוויזיה, לא קוראת עיתונים, לא שומעת חדשות. "אין לי ערוצים בתוך הבית. אני אוהבת לבחור למה אני מחוברת וממה אני מתנתקת. זה ביזבוז זמן בשבילי לראות טלוויזיה, אם אפשר לקרוא ספרים בזמן הזה או לצייר או לכתוב, ובזמן שלי אני מייצרת דברים עשירים הרבה יותר. זה חלק מהפשטות בחיים שלי, שאני לא משתמשת באבקת עוף ולא קונה סלטים מוכנים. אני עושה הכל לבד. אני יותר מחוברת לדברים שהיו פופולריים במאה שעברה, למשל תבשיל ביף בורגיניון, שזה תבשיל צרפתי של בשר ויין".

 

- את מבשלת גורמה?

 

"אני מבשלת דברים טעימים מאוד ואוהבת לשחק עם הטעמים, למצוא איזונים, הרמוניות בתוך כל מיני דיסוננסים. אוכל זו מלאכה כזאת שאני מאוד נהנית לעשות. חצילים עם נענע, פלפלים קלויים. אני גם מאוד אוהבת מסעדות, מכירה תפריטים בעל פה".

 

- איך זה מסתדר עם הפשטות שדיברת עליה קודם?

 

"ביום יום אני לא עושה לעצמי ביף בורגיניון ולא הולכת למסעדה. מבחינה זאת החיים שלי די נזיריים, אבל יש את הגיחות החוצה".

 

- את לא מתייחסת לעצמך במונחים של זוהר, פירסום וחשיפה.

 

"אני לא הולכת למסיבות מיוחצנות. אני לא אוהבת את זה. יש לי את החברים שלי ואני מאוד אוהבת ללכת איתם למסיבות, או לעשות מסיבות אצלי בבית. הקשר שלי עם המקצוע הזה הוא דרך מחקר העולמות של הדמויות, והמחיר שאני משלמת על ההנאה הזאת הוא הפירסום והחשיפה. מחיר יקר, שכרגע עוד יש לי מספיק בצד בשביל לשלם אותו".

 

- חווה מאוד מפוכחת באהבות שלה. ואת?

 

"מאוד לא מפוכחת. חווה מאוד לא נסחפת, יש לה גבולות מאוד ברורים, היא מאוד פרקטית. אם יש בי פרקטיות אז היא מאחורי הקלעים. אבל אני גם פרקטית, כי אני לא מאמינה באהבה שלא מקוימת משני צדדים".

 

- אז אף פעם לא היו לך שברוני לב?

 

"היו. אבל באותו רגע היתה לי אהבה לפרח שצמח אצלי בגינה".

 

- את אוהבת כמו שאת מבשלת?

 

"כן. זו בריאה".

 

- ואת מבשלת למי שאת אוהבת?

 

"כן, בטח. רק למי שאני אוהבת, ומה שהוא רוצה".

 

קבוצה מאוהבת

 

"בית"ר פרובנס" מספר על גבעת צורים, עיירה דרומית בה הכל סובב סביב כדורגל. שלומי (איתי תורג'מן), חייל צעיר, כוכב קבוצת כדורגל ליגה ג' גבעת צורים, מבקש להתקבל למכבי ת"א ולעזוב מאחוריו הכל. חלומותיו מתנגשים עם אלו של קאסודס (זאב רווח), מנהל הקבוצה, שחקן עבר של מכבי שחולם להפוך את הקבוצה המקומית לקבוצה אמיתית. עוד בקבוצה בחור בשם קובי (אלי אלטוניו) שמנסה להחזיר אליו את גרושתו (חכים), למרות שזו מתעניינת בחברו הטוב, מוטי (משה פולקנפליקט, שחולם בעיקר על פרובנס.

 

חרמנית מתוקה

 

נילי ב"הוא והיא" היה התפקיד הקומי הראשון שעשתה אסנת חכים לאחר "בעל בעל לב" של איתן פוקס, "אשה מרציפן" של איתן גרין ו"פרצוף של פוקר" של איתן ענר (עכשיו היא מצטלמת ל"קצוות פרומים", שם לא סופי, ומחליפה זמנית את ליאור אשכנזי ב"טלסינמה" בערוץ הראשון). "ב'הוא והיא' היה לי במאי מדליק, אריק רוטשטיין, ופרטנר שאפשר רק לחלום, אמנון וולף. זו היתה חוויה מהממת והיה לי כיף לעשות תפקיד קומי. היא היתה ביצ'ית אמיתית, כזאת פולנייה, מציקנית, תובענית, נודניקית, אבל גם נורא מתוקה בעיני. היא היתה גם חרמנית, אבל חרמנית מתוקה, לא עם איזה סקס אפיל. שפנפנה כזאת. יאללה, שתהיה עוד עונה, יכול להיות מגניב".

 

- ב"חוכמת הבייגלה" גילמת את דיקלה.

 

"כן, סוג של פאם פאטאל צבעונית ומיוחדת, בהחלט עם סקס אפיל".

 

- הרבגוניות בדמויות מאפיינת אותך גם בחיים?

 

"הרבגוניות הזאת היא הכוח שלי. אני טיפוס. לא יודעת, אני אחרת".