גנום זה מתוצרת סלרה

ניסיונה של חברה מסחרית גלובלית להשתלט על הגנום האנושי אומר משהו גם על מצב המדע בישראל

פרויקט מיפוי הגנום האנושי יצא לדרך כפרויקט ציבורי שמימונו מכספי ציבור, ושאת פירותיו יקטוף הציבור. הכוונה המקורית היתה ליצור מאגר נתונים שיהיה פתוח לכל דורש, כך שכל חוקר יוכל להיעזר בידע שנאסף בכל העולם.

אבל כסף הוא כוח מניע גם בעולם המדע והמחקר. חברת סלרה, שזיהתה את פוטנציאל הרווח הטמון בגנום, פתחה במירוץ מקביל למירוץ הציבורי, והגיעה לקו הסיום באותו זמן. עכשיו יש שני "בנקים" של רצפי ה-DNA בגנום האנושי, אלא שאחד מהם פתוח לכולם באתר אינטרנט, והשני שמור בכספת המטאפורית של חברת סלרה. את תוצאות המיפוי שלה תפרסם סלרה רק לאחר שתרשום פטנטים על המוצרים שברצונה לפתח, שהבסיס לפיתוחם הוא רצף DNA. בפועל, זהו ניסיון השתלטות של סלרה על הגנום האנושי.

נכון אמנם שכמו שאי אפשר לרשום פטנט על חיפושית חדשה שהתגלתה בדרום-מזרח אוסטרליה, אי אפשר גם לרשום פטנט על ה-DNA. אף אחד, הרי, לא המציא אותו. פטנט אפשר לרשום על יישומים שמתבססים על חומר ביולוגי, כמו למשל פיתוח ערכה לזיהוי מוטציות בגן לסיסטיק פיברוזיס. אם ירצה חוקר אחר לפתח ערכה כזאת, יצטרך למצוא שיטה שונה מספיק כדי לא לפגוע בזכויות הפטנט.

אפשר להסתכל על זה מהזווית של עיכוב המחקר ומניעת השגשוג של חברות אחרות, אבל קשה להתעלם מהיתרון העצום שיש בעובדה שחברות פרטיות עוסקות במחקר. לחברות הביוטכנולוגיה, שמפתחות בין היתר תרופות, חיסונים, אמצעי דיאגנוסטיקה ומכשירים רפואיים, יש רק עניין אחד – לעשות כסף. וכדי לעשות הרבה כסף, הן מוכנות להשקיע הרבה כסף. במצב הזה יש רק מנצחים: החברה הפרטית עושה כסף מהמוצרים שפיתחה, ואילו הציבור נהנה מהמוצרים, או במילים אחרות, מפירות המחקר. העובדה שמניות סלרה ירדו לאחר ההכרזה על טיוטת הגנום האנושי אינה צריכה להדאיג את המשקיעים. אין ספק שבעתיד הקרוב תוכל החברה להשתמש בידע שרכשה כדי לפתח מוצרים חדשניים וייחודיים.

המחקר הציבורי, לעומת זאת, תלוי בתקציבים ממשלתיים או בהשגת מימון מגופים חיצוניים. בישראל הבעיה חמורה במיוחד. לשם המחשה, בפרויקט הגנום הושקעו שלושה מיליארד דולר. תקציב התשתיות השנתי של משרד המדע, לעומת זאת, עומד על 70 מיליון שקל. במצב הנוכחי נאלצים החוקרים באוניברסיטאות לחפש מימון במחוזות אחרים, כאשר הגוף שמוכן לתת כסף דורש להכתיב גם את כיוון המחקר. יש לנו בארץ כוח אדם מעולה, אבל אין השקעה פיננסית ממלכתית בקנה מידה משמעותי. המצב דומה גם כשמדובר בחברות ביוטכנולוגיה פרטיות, שזקוקות לתמיכה ממשלתית ואינן זוכות לה במידה מספקת.

תחומי המחקר שזכו לתמיכה ממשלתית משמעותית כאן היו מאז ומעולם התחומים שנושקים לביטחון, כמו אלקטרו-אופטיקה ואלקטרוניקה. היום צריך להגדיר מחדש את סדר העדיפויות הלאומי ולהקים תשתית ראויה למחקרים ביוטכנולוגיים. וזה יהיה אפילו רווחי, בסופו של דבר.

 

חרמונה שורק היא פרופסור לביולוגיה מולקולרית באוניברסיטה העברית ויו"ר ועדת התשתיות המייעצת לשר המדע