אם לחולה לוקמיה: "נאלצת לבחור בין תרופות לאוכל"

מה עושים כשאין כסף לתרופות? משתמשים ב"תרופות סבתא", פונים למתנדבים שמחלקים תרופות ללא מרשם, מבקשים מהרופא תכשיר יותר זול – או פשוט נשארים חולים. עבור יותר ויותר אנשים בישראל, במיוחד קשישים וילדים, גם התרופות הפכו למותרות. "לפעמים הילדות שלי לא הולכות לרופא, גם כשהן חולות מאוד", מודה אם, "כי אין לי כסף אפילו לכרטיסיה לאוטובוס"

אי שם בדרום הארץ, ישראל של שנת 2002, קמה משפחה אחת והחליטה לעשות מעשה. המשפחה גייסה מאגר ראשוני של תרופות, רכשה ידע בסיסי בחלוקתן ופתחה מרכז גמילות חסדים בתחום הרפואה. כל מי שנזקק לתרופה כלשהי וידו אינה משגת לקנות אותה, מגיע לבית המשפחה ומקבל את התרופה המיוחלת.

בני המשפחה, המנהלים את מחסן התרופות, עוברים ביודעין על החוק, שכן רק לרוקח מוסמך מותר להנפיק תרופות בישראל. אבל המחסור והמצוקה מקשים מאוד גם על אזרחים שומרי חוק. יש שם תרופות בסיסיות, כאלה המיועדות לשיכוך כאבים, ותרופות "רציניות" יותר לטיפול בדלקות ובמחלות זיהומיות. למרות הפעילות הענפה והמאמצים לענות על צורכיהם של הנזקקים, הביקוש עולה תמיד על ההיצע.

"התרופות מחולקות לרוב על פי מרשם רופא", אומר רופא המכיר את פעולת הגמ"ח החדש, "הן ניתנות לחולים ללא תמורה, אבל מי שמקבל אותן מתחייב לעשות מאמץ כשמצבו יהיה טוב יותר ולהביא תרופה זהה לתרופה שלקח. כך קורה, שחולים שהחלימו מהמחלה – בזכות תרופה שרשמתי להם – מגיעים אחרי מספר שבועות ומבקשים ממני מרשם חדש לתרופה שהם נזקקו לה אז, כדי לרכוש אותה ולהביא אותה לגמ"ח.

"מדובר בדילמה של ממש: מצד אחד, אני מחויב לקופת החולים שבה אני עובד, ומובן שאסור לי לרשום מרשם לאדם שכבר הבריא. מצד שני, ללא המרשם שלי המחסן יתרוקן וחולים רבים לא יקבלו את התרופה שהם זקוקים לה".

כמעט כל רופא בארץ נוכח בהשפעות העוני על הבריאות. "בראש ובראשונה, משפיע המחסור על הקשישים והחולים הכרוניים שצריכים לשקול מדי יום מה חשוב להם יותר: אוכל או תרופות", אומר רופא בכיר בקופת-חולים כללית. "משרד הבריאות קבע, אמנם, סכום מקסימלי לרכישת תרופות לחולים כרוניים, אולם בפועל אותם חולים, רובם קשישים עריריים, נאלצים להוציא את הסכום הנדרש מכיסם. בבואם לקבל החזרים מהקופה הם נתקלים לרוב במחסום של ניירת ובירוקרטיה, עד שלעתים הם נאלצים לוותר מראש על התרופות הנחוצות להם".

מגזר נוסף שנפגע מהמיתון הוא ילדים למשפחות מרובות ילדים, שהוריהם אינם יכולים לממן את רכישת התרופות הנדרשות להם. "אין גבול ליכולת התמרון של הורים כשהם נדרשים לקנות לילדיהם תרופות בכסף שאין להם", אומר ד"ר יעקב אורקין, מנהל "המרכז לבריאות הילד" באופקים. "חלק מההורים שבאים אלי מבקשים בפירוש אנטיביוטיקה מהסוג הזול יותר. במקרים אחרים, כשנדרשים לטיפול שני בקבוקי תרופה, הורים קונים בקבוק אחד בלבד. לא פעם, הורים שרשמתי לילדיהם תרופה מסוימת, חוזרים אלי כעבור כמה שעות, אחרי שהיו בבית המרקחת, לבקש תרופה זולה יותר. ההפרש בין שתי התרופות מסתכם לפעמים ב-20 שקל בלבד, אבל עבורם מדובר בסכום משמעותי".

 

למי יש כסף למשאף?

 

כשדפנה (שם בדוי) – אלמנה ואם לארבעה ילדים משכונת התקווה בתל-אביב, שמתפרנסת מקצבת שארים של כ-3,000 שקלים בחודש – צריכה לבחור בין אוכל לתרופות, היא מוותרת על תרופות. כשילדיה חולים, היא מאלתרת פתרונות יצירתיים: "הרבה פעמים אני חוזרת מקופת-חולים בלי התרופות שהרופא נתן לי, ומשתמשת במקומן ב'תרופות של סבתא', כמו שקית תה לדלקת עיניים, שמן לאוזניים כואבות, או מרק עוף לכל מיני כאבים".

חסיבה, קשישה בת 84 מתל-אביב, מעדיפה דווקא תרופות על פני אוכל, גם אם זה אומר שלפעמים היא נשארת רעבה. "אני חיה לבד מקצבה של כ-1,300 שקל בחודש", היא מספרת, "ואני צריכה הרבה תרופות, בגלל שאני סובלת מבעיות בלב ומסוכרת. אני קונה את כל התרופות שאני צריכה, גם על חשבון האוכל. בגלל זה אני קונה בשר ועופות רק לעתים רחוקות ומסתפקת בפירות ובירקות".

ירדנה מאשקלון, אם לשבעה, מוצאת גם היא להסתדר. אין ברירה: בעלה עובד בניקוין ומרוויח פחות משכר מינימום, היא בבית, מטפלת בילדים. מצבם קשה במיוחד, כיוון שבנם בן ה-9, שלקה בלוקמיה, נזקק לתרופות רבות, בין השאר הוא זקוק למשאפים, על מנת למנוע התקפי אסטמה חזקים שמהם הוא סובל, ולתרופות אנטי-ביוטיות נגד זיהומים שונים, כמו דלקת ריאות.

"לא תמיד אני קונה לו את התרופות", מודה האם, "לפעמים אני פשוט מרמה את הרופא ואומרת שהתרופה לא עזרה, למרות שבכלל לא נתתי אותה. מה אני אגיד לו, שאין לי כסף? אז כשהרופא רואה שהאנטיביוטיקה לא עוזרת, הוא שובר את הראש ומחליף לו תרופה. אני מפחדת, כי אסור לי לסכן את הבן שלי, אבל אין לי ברירה. הכדורים והתרופות הם הוצאה גדולה, שאנחנו לא יכולים לעמוד בה".

שרית (שם בדוי), אם חד-הורית לבנות 13 ו-15 מהצפון, נעזרת בעמותת "יד עזר לחבר" כדי לרכוש אפילו תרופה להורדת חום לבנותיה, הסובלות ממחלות כרוניות. על אנטיביוטיקה אין מה לדבר. "לפעמים הילדות לא הולכות לקופת חולים, גם אם הן חולות מאוד, כי אין להן כרטיסיה לאוטובוס", היא מודה. "שיבריאו לבד, אין ברירה".

זוהיר, מובטל מכפר כנא, אב לשישה ילדים, סובל מבעיות קשות בחוליות עמוד השדרה. מקור ההכנסה היחיד של משפחתו היא קצבת הילדים. עם 2,500 שקל לחודש אין כסף למותרות – גם לא לתרופות.

"לפני כמה ימים קיבלתי מרשמים לתרופות לבת שלי ולי, אבל לא היה לי כסף לקנות אותן", הוא מספר. "הסתובבתי בכפר ולא ידעתי לעשות, עד שפגשתי חבר שנתן לי 20 שקל וקניתי את התרופה לילדה.

 

לשר הבריאות אין פתרון

 

אחד הפתרונות הפופולאריים בקרב משפחות שמתקשות למצוא מימון לתרופות הוא פנייה לחדר מיון, גם כשהמחלה לא מצדיקה זאת. שם, יודעים החולים, לפחות יזכו לבדיקה רפואית ותרופות.

לבנה שרעבי, יו"ר ארגון נחל"ה, המסייע לאמהות חד-הוריות, מכירה היטב את התופעה. "המצב הכלכלי הקשה והקיצוץ בקצבאות גורמים ליות ויותר משפחות לעמוד מול הבחירה הקשה: אוכל מול תרופות", היא אומרת. "עבור אמהות, זו בחירה בלתי אפשרית. אנשים הגיעו לפת לחם ואין להם את עשרות השקלים הנחוצים לבריאות. הם גם רעבים וגם חולים יותר".

במשרד הבריאות מודעים לבעיה, אבל טוענים שידם קצרה מלהושיע. "בכל יום אני מקבל מכתבים מאנשים במצוקה ושומע את אותן בעיות פעם אחר פעם", אומר שר הבריאות, נסים דהן. "קשה לעמוד מול אותם כל אותם אנשים שפונים אלי, אבל אין לי מה להציע להם. אני מקווה שבקרוב נוכל לפעול לכך שכל אחד ישלם עבור תרופות על-פי הכנסתו".

 

בכתיבת הידיעה השתתפו שרית רוזנבלום, דוד רגב, איציק סבן, שיר-לי גולן, פאיז עבאס, גואל בנו ורבקה פרייליך