חוקרי רשות ני"ע: מריצים קבצים

מחלקת החקירות של רשות ניירות ערך, המונה כ-25 חוקרים היושבים ברחוב מונטפיורי בתל-אביב, מתנהלת ללא ניירות; מאות אלפי המסמכים, התכתובות, הדיונים, שיחות הטלפון בין החוקרים - הכול מועבר למחשב; אפילו החשודים יושבים מול חוקר עם מחשב, שמקליד את דבריהם ישירות לקובץ שלא ניתן לשנות את תוכנו; שלמה גולובינסקי סייר במשרדי המחלקה ומביא דיווח ראשון מקרוב על שיטות העבודה הנהוגות בה

לפני כחודשיים גזר בית-משפט השלום בתל-אביב שישה חודשי עבודות שירות, שנת מאסר על תנאי וקנס של 40 אלף שקל על יובל כהני, שהורשע בהשפעה בדרכי תרמית על תנודות השער של מניית גילאון השקעות, תוך שימוש באינטרנט. במבט ראשון זה נראה כמו תיק פשוט לפיצוח. כהני רכש בתחילת שנת 2000 נתח מהמניות של שלד בורסאי בשם גילאון. יממה לאחר הרכישה הוא הפיץ בפורום של אתר האינטרנט הפיננסי "אנליסט און ליין" ידיעה, לפיה איש העסקים יצחק תשובה עומד להשתלט על החברה. התגובה לא איחרה לבוא, ומניות גילאון זינקו בעשרות אחוזים. כהני ניצל את העליות הללו כדי לממש את השקעתו ברווח נאה, ואף טרח לפרסם הודעה נוספת בפורום, ובה הביע חרטה על מעשיו. למעשה, החשוד אפילו הודה בביצוע העבירה.

אבל מתברר שהעניין לא פשוט כפי שהוא נראה. ברשות לניירות ערך נפתחה חקירה, ועבר לא מעט זמן עד שחוקרי הרשות אכן נקשו על דלת ביתו של כהני בנתיבות. המאמצים הללו כללו בין היתר פנייה לבורסה (לקבלת תדפיסים של המסחר במניות גילאון), פנייה לחבר הבורסה שביצע את עיסקאות הרכישה והמכירה במניות, פנייה לסניף הבנק ממנו בוצעה הרכישה, פנייה לספק האינטרנט שבאמצעותו שלח החשוד את ההודעה הכוזבת, ושורה של שיחות עם עדים, נפגעים ומומחים.

מאז שביצע כהני את הרצת המניות ועד שנגזר עונשו עברו קרוב לשנתיים וחצי - לא מעט זמן בהתחשב בעובדה שמדובר באדם פרטי ולא בתאגיד חזק, שאינו מצויד במיטב עורכי-הדין, וגם בהתחשב בכך שהוא הודה בביצוע העבירה. יש כאלה שיראו בכך עוד הוכחה לאיטיות בה נעים גלגלי הצדק. אבל במחלקת החקירות של הרשות יש סיפוק רב מההרשעה.

 

חקירה מול המחשב

 

מחלקת החקירות של הרשות אמורה לשמש כלב השמירה מטעם הרשויות עבור המשקיעים בבורסה. היא נועדה לחקור את כל העבירות הכלולות בחוק ניירות ערך, השקעות משותפות בנאמנות, וחוק היועצים ומנהלי תיקים. השכיחות ביותר הן הרצת מניות, שימוש במידע פנים וזיוף דו"חות כספיים.

בראש מחלקת החקירות עומד רו"ח גיורא הרטוג, וצוות החוקרים שלו מורכב בעיקר מעורכי-דין, רואי-חשבון, ומעט אנשי מחשבים. אנשי המחשבים אחראים בעיקר על ניתוח שיירי מידע ממחשבים שנתפסו אצל חשודים. במחשב של כהני, למשל, נמצאו הוכחות לכך שהוא זה שגלש באתר אנליסט ושתל את ההודעה שהובילה לזינוק במניות.

ברשות לניירות ערך לא אוהבים להתייחס למספר החוקרים הפועלים במחלקה. "אנחנו לא נוטים לפרסם את המידע הזה", אמר לנו גורם ברשות, "אבל המחלקה לא גדולה. זה לא כמה עשרות". ההערכות מדברות על 25 חוקרים, פלוס מינוס.

החקירות מתבצעות כולן בתל-אביב, במשרדי הרשות ברחוב מונטפיורי. כל החוקרים מוכשרים במיוחד לעבודה ברשות ומתחילים את ההתמחות שלהם שם. "חוקרי הרשות מעדיפים להגיע אל החשודים ולחקור אותם רק לאחר שמוצו כל אופציות החקירה האחרות, ורק לאחר שנצבר מידע שמספיק לבסס חשד ממשי לעבירה. יש לנו שני שלבים בחקירה", אומר גורם במחלקה, "שלב של חקירה סמויה ושלב של חקירה גלויה, ומזה אפשר להבין שיש לנו דרכים לאתר חומרים מבלי שהחשודים יידעו. הרי ברגע שאנחנו מופיעים בפתח המשרד של החשוד עם צו חיפוש, ברור לכול שאין יותר סודות".

בדרך-כלל מדובר על הררי חומרים. בפשיטות שמבצעים חוקרי הרשות נתפסים בדרך-כלל אלפי מסמכים, שנערמים בעשרות ארגזים וסותמים חדרים שלמים במשרדי הרשות.

בתיק החקירה של כהני, שנחשב תיק קטן יחסית, יש לא פחות מ-226 מסמכים. בפרשת פלד-גבעוני, שבה השתלטה הקבוצה על יותר מעשר חברות ציבוריות שבשלב זה או אחר הגיעו לפשיטת רגל, נערמו מאות ארגזים והפכו את התנועה במסדרון של משרדי הרשות למשימה כמעט בלתי אפשרית. חוקרי הרשות פשטו על כל אחת מהחברות של הקבוצה והחרימו בסך-הכול מאות-אלפי מסמכים.

השלב השני בחקירה הוא שלב ניתוח המסמכים. חוקר עובר בממוצע על אלפי מסמכים בכל חקירה, והוא אמור בסופו של דבר להכיר את כולם. זו יכולה להיות משימה לא פשוטה בכלל, ובמחלקת החקירות של הרשות מצאו פתרון: המחלקה כולה מנוהלת ללא נייר. כל המוני המסמכים המלווים כל חקירה עושים דרכם בסופו של דבר למחשבי המחלקה. כל התכתובות בין החוקרים, הדיונים, שיחות הטלפון שהם מקיימים, הבקשות והשאילתות שהם מגישים לגורמים השונים (לבית-המשפט, לחברי הבורסה, לבנקים ועוד) - הכול נמצא בתיק החקירה הממוחשב. הגישה לתיק מוגבלת כמובן רק לחוקרים המעורבים בחקירה.

גם החקירות עצמן מנוהלות מול המחשב. החוקר מקליד את תשובות הנחקר ישירות למחשב, לקובץ מיוחד שלא ניתן לשנות את תוכנו. בסיום החקירה הוא מוציא הדפסה, עליה מתבקש הנחקר לחתום. זאת בניגוד לחקירות משטרתיות, שבהן רושמים החוקרים בכתב יד את מהלך החקירה.

 

שחזור ממוחשב של מהלך המסחר

 

ככל הידוע, מחלקת החקירות של הרשות היא הגוף החוקר היחידי בארץ שכל פעילותו ממוחשבת. צורת העבודה הזו מאפשרת, למשל, למצוא בקלות התייחסויות של נחקר מן העבר לאירוע מסוים, או לרכז במהירות מספר עדויות של נחקרים שונים באותו עניין. במחשבי הרשות קיים מאגר מידע, מעין ארכיון פנימי, על כל התאגידים, האנשים וניירות הערך שנחקרו בעבר. כך יכולים החוקרים לברר בשניות האם הנחקר היושב מולם הופיע בתיק זה או אחר בעבר, מה היה תפקידו ואיך הסתיימה החקירה.

חשוב לציין שמחלקת החקירות של הרשות אינה מפקחת על תקינות המסחר בבורסה. את זה עושה מחלקה אחרת ברשות, שאמורה לאתר עיסקאות חריגות, מתואמות או פיקטיביות שמטרתן להשפיע במרמה על שערי המניות. בדרך-כלל מדובר על עיסקאות במניות דלות סחירות. על מניות של חברות גדולות קשה מאוד להשפיע, בשל ריבוי העיסקאות וריבוי המשקיעים שסוחרים בהן מדי יום.

בעבר נאלצו ברשות להזמין מהבורסה תדפיסים מיוחדים שפירטו את מהלך המסחר במניה מסוימת, כדי לנסות לשחזר אותו - אילו פקודות קנייה ומכירה הוזרמו, באילו שעות, איך נראה ספר הפקודות לכל מניה ומניה, וכמובן, אילו עיסקאות בוצעו בסופו של דבר. גם בתחום הזה התחוללה בשנה האחרונה מהפכה בזכות מערכת המחשוב: את הררי הנייר שהיו חוקרי הרשות מקבלים מהבורסה בכל פעם שעלה חשד למסחר לא תקין, החליפו קבצים ממוחשבים. אלה משחזרים אחד לאחד את מהלך המסחר, ומדגישים באופן אוטומטי את העיסקאות החשודות, ובהן מתמקדים החוקרים.

 

אנחנו עובדים מול עבריינים מאוד מאוד מתוחכמים

 

זה סיוט שחור של כל משקיע: יום אחד הוא נכנס להשקעה רצינית במניות של חברה מסוימת, ובבוקר שאחרי מתברר, לתדהמתו, כי ראשי החברה נעצרו על-ידי חוקרי הרשות לניירות ערך בחשד לביצוע עבירות על חוק ניירות ערך. מהר מאוד מתברר כי חוקרי הרשות ניהלו חקירה סמויה במשך מספר חודשים, אבל אף אחד בשוק ההון לא ידע, כולל המשקיע התמים שהשקיע את מיטב כספו.

"התסריט הזה התממש יותר מפעם אחת בשנים האחרונות. בעוד שכל חברה מחויבת להוציא דיווח מיידי לבורסה על כל אירוע או עניין שיכולה להיות להם השפעה על מהלך העסקים השוטף שלה, אנשי הרשות לא מחויבים לדווח לציבור על כל חקירה שהם מנהלים, למרות שתוצאותיה יכולות להשפיע בצורה דרמטית על החברה, לעתים אפילו על המשך קיומה כעסק חי".

שאלנו גורם בכיר במחלקת החקירות של הרשות למה הרשות לא פועלת כמו המשטרה, שגם היא חושפת לא פעם את העובדה שהיא מנהלת חקירות כנגד גופים או אישים.

"אנחנו לא פועלים כמו משטרת ישראל", אומר הגורם. "המשטרה פועלת בעיקר כתוצאה מאירועים שקרו זה מכבר, גניבה, אונס, שריפה. מתלונן מתקשר למשטרה, ישר מגיעים שוטרים, אוספים ראיות, והחקירה כבר נמצאת בעיצומה. החקירות שלנו שונות. עיקרן עבירות תרמית, או מידע פנים, או פרטים מטעים בדו"ח. בדרך-כלל אתה לא מזהה את ביצוע העבירה מיד עם התרחשותה. בניגוד לעבירות משטרתיות רגילות, אצלנו החשדות שעולים הם לא תמיד נכונים. לפעמים אתה חושב שאירע משהו שלא תמיד אירע".

 

אז מדוע שלא תצאו רק בהצהרה לקונית על כך שמתנהלת חקירה וכלל לא בטוח שהיא תבשיל לכתבי אישום?

 

"ברגע שאתה יוצא בהצהרה יכול להיגרם נזק אדיר. עצם העובדה שמתקיימת חקירה יכולה לפגוע משמעותית בשערי המניות של החברה הנחקרת. לכן הביטוי הגלוי יהיה רק כאשר מיצינו את כל ההליכים, או שאנחנו ניגשים עם החשוד לבית-המשפט, כלומר רק כאשר החשדות מבוססים דיים. צריך לשים לב לעוד נתון: רוב החקירות שלנו מתבססות על כמות עצומה של חומר, מרביתו ניירת שנתפסת, ויש חשש שהחשודים יספיקו להשמיד את הניירת הזאת בהיוודע דבר החקירה".

 

מה אחוז ההצלחה שלכם בחקירות? כמה מסתיימות בהרשעות?

 

"הנושא הוא לא סטטיסטי בכלל, והוא לא נבחן על-ידינו בצורה סטטיסטית. אופי העבודה שלנו הוא כזה שאנחנו הולכים למעצר או לשחרור בערבות על בסיס ראיות בלבד".

 

אתה יכול לאפיין את סוג החשודים שאתם פועלים מולם?

 

"רוב החשודים הם אנשים מאוד מאוד מתוחכמים. זה לא מישהו שפרץ לבית וגנב מכשיר טלוויזיה. לכן, על-ידי הסתרת העובדה שמתנהלת חקירה אנחנו מעדיפים לגרום כמה שפחות נזק, גם לאיש וגם לחקירה. אלה אנשים שמכינים בדרך-כלל את הקרקע מראש, נועצים בעורכי-דין מהשורה הראשונה ומנסים לסגור מראש כמה שיותר פינות. אנחנו חייבים לבוא מוכנים ולהתכונן לכך שהנחקר לא יודה באשמה כשנציג לו אותה. אני יכול לספר על מקרה שבו פשטנו על חברה, ומצאנו בה מסמך שבו עורך-דין של בעל החברה כתב לו מה לומר ואיך לומר במקרה שבו אנחנו נשאל שאלות".