אחרית הימים עושה קאמבק

"ליים לייט" או "ריפבליק", או "אסטייט", או איך שלא קוראים למועדון החדש שנפתח בכנסייה הישנה בפינת רחוב עשרים והשדרה השישית, לא איבד מהקסם המלווה אותו שנים רבות. עדיין מדובר במתחם מסתורי, שגם אחרי בילוי של שעות רבות בתוכו לא מפסיק לספק שעשועים וחידות. קבלו אותו עוד פעם

הפתיחה המחודשת של קלאב העל ליים לייט הייתה בבחינת הטעיית הציבור. ברביעי של סוף נובמבר הושק המועדון הוותיק והמוכר תחת בעלות חדשה, של הפרומוטר ג'ון בלייר. בלייר, שצבר את הנסיון והמוניטין שלו בעיקר בקרב קהילת הגייז העירונית, ערך מסיבת פתיחה מצוחצחת ומלאת שיק, כמיטב המסורת.

ליים לייט המחודש, המסתתר תחת שלל שמות הליינים המתקיימים בו, מכוון להיות יורשו האפשרי של מועדון העל המיתולוגי טווילו, שמאז סגירת שעריו, במאי 2001, לא נמצא לו מחליף ראוי. בחינה אקראית של המסיבות שהתקיימו ושעתידות להתקיים בליים לייט בחודש הקרוב, מגלה שמות כמו דני טנגליה, דיפ דיש ופול אוקנפולד, די.ג'ייז שהמוזיקה שלהם מנעימה אינספור פעילויות אך לגימת מרטיני תפוחים תוך שיחה מהורהרת בלאונג' רומנטי אינה אחת מהן.

ליים לייט נסגר לפני עשרה חודשים בגלל תמהיל קטלני של סיבות לא מוצדקות: בעליו הקודמים, עסקן הלילה פיטר גטיין, הסתבך בשורה של חובות לספקי שירותים, נחשד בהעלמות מס של מליוני דולרים והעלים מסחר חופשי בסמים במקומות שבבעלותו. עוד טרם סגירתו, עברו על המועדון שלוש שנים קשות, עקרות ממסיבות שישחזרו את ימיו הגדולים בסוף שנות השמונים תחילת שנות התשעים. אנרגיות המחתרת שאפיינו את המועדון בימיו הטובים, כולל האפשרות התאורטית ובדרך כלל גם המעשית, לעשות בו כל שעולה על רוחך, קיבצו אליו את מיטב בלייני ניו יורק, כמו גם תיירים משתאים, שחלמו לפזז במועדון דומה בארץ מוצאם.

העובדה כי משכן ההדוניזם מוקם בתוך מה שהיתה פעם כנסיה, הוסיף על תחושת האופוריה שהתלוותה למסיבות. אחרי הכל, כמה פעמים יוצא לבליין לרקוד מול פסל של ישו מתייסר, או להסניף קוקאין לצד קיר שהכתובת המתנוססת עליו קובעת כי "הצדק יגיע באחרית הימים"?

השם "ליים לייט" הפך למותג יוקרתי ולשם נרדף לחיי לילה פרועים, ומועדונים דומים תחת אותה השם נפתחו בלונדון, בברצלונה ואפילו בתל אביב (נסגר לאחר קרב של דקירות סכינים). הניהול הכושל של גטיין, כמו גם חוסר יכולתו להתמודד בהצלחה מול מועדוני ענק כטווילו, סנטרו פליי ורוקסי, גרמו לו להכריז על פשיטת רגל. המועדון פורק מתשמישי הקדושה שהיו חלק מהתפאורה שלו ואלה נמכרו לכל המרבה במחיר במכירה פומבית בקיץ האחרון. לאחר פשיטת הרגל התחרו שלושה גורמים על הבעלות. הזוכה המאושר היה ג'ון בלייר, האחראי על ליין הגייז הוותיק והמפורסם שמתקיים בכל מוצאי שבת ברוקסי.

הסרת אביזרי הדת מקירות המועדון לא הותירה אותו חסר אופי לחלוטין. קשתות המבנה עומדות איתנות, מסוככות על ראשי הבליינים ויוצקות אווירה היסטורית, העובדה שלא ניצבים שלטים עם נבואות זעם על חזון אחרית הימים פתרה את הבעיה לבליינים רבים, בעיקר ממוצא קתולי, שנמנעו מלפקוד את המועדון מחשש לסיוטים בכיכובו של ישו. רחבת הריקודים הורחבה על מנת לקלוט בליינים רבים ככל האפשר, הלאונג'ים שפרוסים ברחבי החלל זכו למתיחת פנים מחמיאה, ואת הנעשה בבר שבקומה השנייה אפשר לראות דרך מראת ענק הקבועה מעליו, אלמנט עיצובי שהוא גם טריק של בעלי הבית לדעת מה מי שותה כמה. לאונג' האפיפיור, אותה מרפסת הקבועה בקומה השלישית, ששימשה כחדר מיטות המוני, נותר על כנו בשינויים קלים, כולל בר חינני אבל שודרג למעמד של לאונג' וי.איי.פי.

עם הסרת אביזרי הקדושה התעוררה בעיה אחרת שגורמת לתאונות אנושיות: מסדרונות המועדון זהים זה לזה ומובילים את הפוסע בהם לעיתים קרובות מדי, לדרך ללא מוצא. כמו במתקן המבוך בלונה פארק, נוהרות חבורות בליינים לקצה אחד של המסדרות בקומה השנייה, בתקווה למצוא את המדרגות לרחבה המרכזית, אך נתקלות בקיר בלתי חדיר. בעיה מעיקה אחרת היא נוכחותם הרבה מדי של אנשי אבטחה ושמירה. הימים הם אמנם ימי הזעם של בן לאדן, אך התחושה שמישהו עוקב אחריך לכל פינה של המועדון מקבלת אחיזה במציאות עת מכל חור מציץ לו מאבטח.

לליים לייט המחודש יש שמות רבים, שעשויים לבלבל אדם פיקח, שלא לדבר על מי שנמצא תחת השפעת חומרים. לליין שישי של המועדון קוראים "ריפבליק", והוא מארח בעיקר שמות מוכרים כדיפ דיש, אוקנפולד ופיטר ראוהפר. "אסטייט" הוא שמו של ליין הגייז בערבי ראשון, בניצוחו של המאסטר ויקטור קלדרון. במוצאי שבת מתחדשות מסיבות משתנות, שזוכות לשם חדש בכל פעם.

דבר אחד ברור מעל לכל ספק: "ליים לייט", או "ריפבליק", או "אסטייט", או איך שלא קוראים למועדון החדש, לא איבד מהקסם המלווה אותו שנים רבות. עדיין מדובר במתחם מסתורי, שגם אחרי בילוי של שעות רבות בתוכו לא מפסיק לספק שעשועים וחידות. הבליינים, שנוהרים אחר מסיבות בהתאם לדי.ג'יי המנגן בהן, הם הקהל היפה והאיכותי ביותר שבעל מועדון יכול לייחל לו. המינון נשמר היטב וכולל טיפוסים צבעוניים, דראג קווינס, ילדי גשרים ומנהרות, ובעיקר את חייליה הנאמנים של פלוגת חיי הלילה בניו יורק, שבולעים כדורים, מסניפים אבקות ולא שוכחים לשמור על משמעת מים. יש דברים שאף פעם לא משתנים.

 

Lime light

 

660 sixth ave., 212-807-7780

פתוח: בעיקר במהלך סוף השבוע

מוזיקה: משתנה, בהתאם לליין ולדי.ג'יי

מהבר: נו באמת, בשביל זה אתה הולכים לליים לייט?

קהל: ניו יורקי במיטבו

ציון: 9