לא משנה, מה שחשוב הוא, שאיכות המידע (במקרה של רדיו, בעיקר איכות הקול) אינה מושפעת מאיכות הקליטה. כל עוד המידע נקלט ואפשר להבחין בין אפס לאחד, אפשר לשחזר את הצליל ברמת האיכות של האולפן. זה יכול להיות ב-AM או ב-FM, במקלט סטטי או במכונית נוסעת, בסביבה תעשייתית רועשת או באמצע הסהרה.
"אבל צליל איכותי וחסינות מרעשים הם רק ההתחלה של רדיו ספרתי", אומר בוב סטרובל, מנכ"ל Ibiquity Digital, מחלוצות הטכנולוגיה. "שטף המידע הספרתי יכול להכיל גם מידע נלווה למוזיקה, כמו שם הזמר והאלבום או תמונות. ניתן לשדר בו-זמנית מידע אלפא-נומרי, כמו חדשות ושערי מניות, להצגה על צג LCD קטן, או מידע מעודכן על העומס בכבישים עבור מכשירי ניווט מבוססי מפות אלקטרוניות". היכולת לשלב סוגי מידע שונים בלי לפרוץ את מגבלות רוחב הפס הם שהביאו את רשות התקשורת הפדרלית, FCC, לבחור בטכנולוגיה הזאת כסטנדרט. "הועדה דרשה פורמט גמיש שיאפשר להעביר בהדרגה את כל השימושים האלחוטיים לרדיו ספרתי. הפלטפורמה שלIbiquity Digital מתאימה גם לשימושים של שירותי החירום, כמו משטרה ומכבי-אש, ולחלוקה הקיימת של רצועות התדרים בין משתמשים שונים".
שימו לב להבדל התהומי בין המשמעות של "רדיו ספרתי" בהקשר של תכנים ל"רדיו ספרתי" בהקשר של טכנולוגיות המקלט הפיזי. "רדיו ספרתי" מהסוג שאנו דנים בו כאן הוא מידע ספרתי העובר בין המשדר למקלט בצורה של זרם סיביות - אבל המכשירים עצמם הם אנלוגיים וקונבנציונליים לחלוטין. כמו ברדיו רגיל, מעגל Super-Heterodyne מפריד בין האות הנושא (תדר התחנה) למידע (האפנון) ורק אחרי שזרם הסיביות שוחזר אנלוגית מתחיל העיבוד הספרתי של המידע, כדי להפוך אותו לקולות ותמונות. "רדיו ספרתי" מהסוג שמפתחים באינטל ובחברות חומרה אחרות מנסה להחליף את המעגלים האנלוגיים במשדר ובמקלט, למשל את מעגל ה-Super-Heterodyne עצמו, במעגלים ספרתיים (בשפה מקצועית אומרים שהעיבוד הספרתי נעשה על פס הבסיס, ה-Base-band). האותות המועברים בין המשדר למקלט יכולים להיות אנלוגיים או דיגיטליים, מאופננים בכל צורה אפשרית, זה לא משנה כלל, משום שברדיו ספרתי ההבדלים הם רק בתוכנה. לכן קוראים לטכנולוגיה הזאת גם "רדיו תוכנה".