מה קרה, מלחמה? זכרונות ממלחמת המפרץ

לפני 12 שנים שותק הספורט הישראלי למשך כחודש, בעקבות מלחמת המפרץ: מחזורי ליגה בוטלו, קבוצות אירחו משחקים בחו"ל והזרים העדיפו חופשת מולדת על ריח מסיכות הגז. אורי יסעור עם מבט נוסטלגי על תקופה שעשויה לחזור בקרוב

קולות המלחמה שעולים מכיוון המפרץ הפרסי מזכירים כי רק לפני 12 שנים ידעה ישראל את אחת המלחמות המשונות בתולדותיה. מסע לאחור בזמן, לצד התרפקות נוסטלגית על הילד רובי מהתכנית 'העולם הערב' ("מממממים!"), נחמן שי ויצחק שמיר בשיא תפארתו, עשוי לגלות כיצד יראה עולם הספורט הישראלי אם אכן יחליטו סדאם ובוש לבדוק מה באמת יכול האחד לעשות לשני.

 

הימים שלפני – הכחשה גורפת

 

מדהים לגלות, מהתבוננות בדפי העיתונים של ינואר 1991, את התמימות שאפיינה אז את העם היושב בציון. אותה תמימות, שמאז הוחלפה בציניות גורפת ובחוסר אמון מוחלט, באה לידי ביטוי באמונה בכוחם של צה"ל, הג"א, סרטי דבק וניילונים, לשמור על תושבי המדינה מפני האיום העיראקי. האווירה הכללית הייתה שאיכשהו, יהיה בסדר.

סכנות המלחמה הקרבה לא אוזכרו אז כמעט בדפי הספורט, עד שבוע לפני פרוץ ה'סופה במדבר', וכמו תמיד היו אלה השחקנים הזרים, שחשו ראשונים את הסכנה המתקרבת. "תדהמה בכפר סבא" צעקה הכותרת במדור הספורט. "ויאס וקפיאס הודיעו כי בכוונתם לעזוב את הארץ עקב סיכויי המלחמה הקרובים". "היה מי שהסית אותם", טען בתוקף מנכ"ל הקבוצה, שלא חשב לרגע כי ייתכן שמדובר בהחלטה רציונלית.

אך לאט לאט גילו כל קבוצות הליגות הבכירות בכדורגל ובכדורסל, כי אותו 'מסית' אלמוני עשה את עבודתו היטב, וסמוך למועד פקיעת האולטימטום, ה-15 בינואר, נותרו רק זרים מעטים בארץ הקודש, למרות האשמות ה'בוגדים' ו'פרזיטים' שהוטחו בהם תחת כל עץ רענן.

ב-13 בינואר התקיים מחזור המשחקים האחרון בליגה הלאומית בכדורגל (אז הליגה הבכירה), שהכתיר את הפועל פתח תקווה של אברהם גרנט (עם מלך השערים ניר לוין), כאלופת החורף ותקופת המלחמה. מכבי חיפה, מכבי תל אביב ובית"ר תל אביב דלקו אחריה בצמרת הטבלה.

 

נחש צפע

 

בהתאחדות לכדורגל ובאיגוד הכדורסל הודיעו על הקפאת הליגות רק בערב של ה-17 לינואר, פחות מיממה לפני נפילת הטילים הראשונים על תל אביב. בשבת של ה-20 לינואר נותרו מגרשי הכדורגל ריקים, ולא מחסור עניין של הציבור.

שחקני הקבוצות נשמעו ממורמרים ומודאגים כשנשאלו על תחושותיהם לגבי המצב. רק מייקל יפה (מהפועל כפר סבא, אלא מה?) ידע לראות את חצי הכוס המלאה. "בזכות המלחמה", אמר יפה, "זאת השבת הראשונה מזה חודש שלא הפסדנו...".

ארגוני הספורט הבינלאומיים היו זריזים יותר, וכבר ב-15 לינואר הודיעו על השעיית כל המשחקים שהיו אמורים להתקיים בישראל. כל משחקי הכדורגל הבינלאומיים שהיו מתוכננים לנבחרות הנוער והאולימפית נדחו, כמו גם המפגש של נבחרת הטניס (של מנסדורף וגליקשטיין) עם נבחרת צרפת בגביע דייויס.

ההתעניינות מחו"ל לא הוגבלה לנושאים אלו. יוסלה מרימוביץ', מאמן הנבחרת הלאומית לשעבר, סיפר כי קיבל שיחות טלפון מודאגות מחבריו הטובים, טרי ונבלס (אז מאמן טוטנהאם) ובובי רובסון (אז מאמן פ.ס.וו איינדהבן).

קבוצת הכדורסל של מכבי תל אביב, כמו גם הנציגות בשאר גביעי אירופה, הפועל תל אביב וגליל עליון, נאלצה לשחק את משחקי הבית שלה בחו"ל. מכבי, שהתאמנה בארץ ללא אד הורטון ודונאלד רויאל, שיחקה בבריסל, ושמעון מזרחי התלונן על הפסד כספי של 1.75 מיליון דולרים. מאוחר יותר יהיו קבוצות הכדורסל הגופים הכלכליים הראשונים שיקבלו סיוע כלכלי מהמדינה עקב המלחמה.

למרות זאת, חימם את הלב לראות את מיעוט הספורטאים הזרים שבחרו להישאר בארץ באותו זמן ובראשם ארל וויליאמס, אז שחקן הפועל חולון. דוגמאות נוספות היו הכדורסלן ווילי סימס, שוער מכבי חיפה ויקטור צ'אנוב ובלם מכבי תל אביב, אנדריי באל.

 

מי מכיר את ג'ו בראל?

 

הניסיון הראשון לחזור לנורמליות, או מה שכונה אז 'שגרת חירום', היווה גם את אחת הפארסות הגדולות של הטלוויזיה הישראלית בעידן החד-ערוצי. ב-7 לפברואר הודיעה ההתאחדות למכבי חיפה ובית"ר תל אביב, כי ב-9 לאותו חודש יתקיים בבאר שבע משחק חצי גמר גביע הטוטו ביניהן.

הקבוצות זעמו, מאחר ובהתראה קצרה שכזאת לא היה ניתן להחזיר את השחקנים לכושר משחק, אך מ"מ יו"ר ההתאחדות, עזריקם מילצ'ן, התעקש: "השיקול הוא לא ספורטיבי או מקצועי אלא לאומי".

המשחק בין נציגת איזור א' לנציגת איזור ב', שהיה משמים והסתיים ב-0:0 לאחר 120 דקות, שודר בערוץ הראשון. בשעה 16:00, עת צפו 700 האנשים במגרש בבאר שבע בבעיטות הההכרעה מהנקודה הלבנה (3:4 לבית"ר), קטע הערוץ הראשון את שידוריו והקרין, על פי לוח המשדרים, שידור חוזר של ערב שירה בציבור עם האחת והיחידה, שרהל'ה שרון. מנכ"ל הערוץ, יוסף (ג'ו) בראל, אישר את ההחלטה: "לוח השידורים היה כסדרו".

 

חזל"ש

 

ככל שהתקרבה המתקפה היבשתית של האמריקנים בעירק, כן חזר הביטחון ללחייו של עולם הספורט. שבוע לאחר אותו משחק בבאר שבע נערך מחזור משחקי גביע המדינה בכדורגל, וחלק מהזרים החלו לשוב לארץ, טיפין טיפין. ב-17 לפברואר אף הגיעו שני הליגיונרים, אלי אוחנה ושלום תקווה, לביקור הזדהות במולדת.

ב-18 לחודש אישרה הג"א לקיים משחקי ספורט מחוץ לתל אביב, עם הגבלה על מספר הצופים, ובתנאי שייערכו בשעות הצהריים, ומחזור המשחקים בליגה לאומית א' בכדורסל יצא לדרך. ארבעה ימים לאחר מכן שוחקו שלושה משחקי ליגה בכדורגל. המחזור הבא כבר היה אחרי שנחמן שי אישר להוריד את האיקסים מהחלונות ולאפסן את המסיכות.