בשבוע הבא שוב מחלקים תעודות לדור הבא. הילדים מקבלים אמנם ציונים, אבל האם אתם בטוחים שהם יודעים כיצד ללמוד? הציון ממוצע הנע סביב 60 שקיבלו תלמידי כיתות ד' ברחבי הארץ במבחן ארצי מקיף בהבנת הנקרא שערך משרד החינוך אינו מקובל על האמהות היהודיות.
בעצם, גם האבות די נרעשים מהעובדה שהילדים המושקעים שלנו, אלה שעושים היכרות ראשונית עם המוזיקה של מוצארט ובטהובן בגיל חודש וחצי ועם המחשב בגיל שנה, מגיעים לכיתה ד' כשלמעשה, הם אינם מבינים את הסיפורים שהם קוראים, את החומר שהם אמורים ללמוד במקצועות השונים וכו'. בחברה המעודדת מצוינות – ציון של "מספיק בקושי׃ הוא בלתי-מתקבל על הדעת ולכן שאלנו מומחים מתחומים שונים "מה עושים?". איך גורמים לילדים להתעקש להבין את הסיפור, להתעכב על מילה לא מובנת, לשאול שאלות, להיות סקרנים, להתעניין כדי לדעת, ללמוד כדי להעשיר את הנפש וליהנות ולא רק בשביל להוציא ציונים.
זהבה קלנר, בעלת תואר שני בחינוך ומנהלת מכון "אותיות׃ לאבחון בעיות בקריאה וכתיבה ולטיפול בהן, מסבירה: "הילדים לא יודעים לקרוא מאחר שבבתי-הספר לא מושם דגש על נושא הניקוד והקריאה הרהוטה. קריאה באינטונציה נכונה מלמדת שהקורא אכן מבין את הדברים ומה שהוא קורא ורצוי היה שהמורות יקשיבו לכל ילד בקריאה קולית, בנפרד. תחום מאוד מוזנח בימינו ולכן אוצר המילים, הביטויים ומטבעות הלשון של הילדים הצעירים דל ואינו מאפשר להם להבין. חשוב שהילדים ייתקלו לא רק במילים של יומיום ושיהיה מי שיסביר להם את ההבדל בין ביטוי לסלנג, למשל".
איריס פרנקל-פורת, מטפלת משפחתית וזוגית ומומחית לאיתור וטיפול בבעיות למידה והתנהגות בילדים, נוער ומבוגרים, חושבת אחרת. לטענתה, האשם הוא דווקא בהורים, שאינם עושים די למען הצמיחה האינטלקטואלית של ילדיהם. פרנקל-פורת: "הדור הגדל היום הוא דור של אנשים מבריקים ומתוחכמים אך חסרים בגבולות התנהגותיים. הם חצופים, הם מנבלים את הפה, הם לא מוכנים לשנן והם רוצים שהכל יהיה מעניין ומיידי. ההורים שלהם מתלהבים משנינותם ומהתמצאותם במכשירים הטכנולוגיים השונים ובמקום לחנך אותם, הם סוגדים להם, וכך מתחילה הבעיה הלימודית".
ד"ר חוה תובל , מומחית לגיל הרך בבית-הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית בירושלים, מפנה אצבע מאשימה לעברה של מערכת החינוך. "הרי ילדי כיתות ד' היו צריכים לקרוא חומרים בכל מקצועות הלימוד שלהם, בתנ"ך, בגאוגרפיה, בטבע וכו' ולהערכתי, המצב הפוך: הם פשוט לא קוראים בשום תחום, משום שאין מסורת של קריאה . האחראים לכך הם המורים בכל התחומים ולצערי, אני מאמינה שבעוד שלוש שנים, תוצאות המבחן יהיו עוד יותר גרועות, משום שהדגש מושם על מיומנות הפענוח והכתיבה ולא מספיק על הקריאה".
פרנקל-פורת: "הדור הגדל היום הוא דור של אנשים מבריקים ומתוחכמים אך חסרים בגבולות התנהגותיים. הם חצופים, הם מנבלים את הפה, הם לא מוכנים לשנן והם רוצים שהכל יהיה מעניין ומיידי. ההורים שלהם מתלהבים משנינותם ומהתמצאותם במכשירים הטכנולוגיים השונים ובמקום לחנך אותם, הם סוגדים להם, וכך מתחילה הבעיה הלימודית׃
כדי לגדל ילדים סקרנים ואוהבי ידע, יש לעבוד מגיל מאוד צעיר על אוצר-מילים, ללוות את המשחק והקריאה המשותפים בהסברים נרחבים ולהוות דוגמה בהיותכם בעצמכם אנשים אוהבי לימוד, ידע וספר .
נשות המקצוע ששאלנו הציעו טיפים שונים לעבודת-בית. בכלל, מסתבר מדבריהן, כדאי פשוט לא לסמוך על המתרחש בין כותלי הגן ואחר-כך בית-הספר, לא לקוות שהמורה תצליח להגיע אישית לכל אחד מעשרות התלמידים שעל חינוכם היא מופקדת למשך חמש שעות ביום, לא להאמין שהדברים יקרו איכשהו מעצמם. "תעבדו בלהיות הורים", קובעת בנחרצות פרנקל-פורת.
1. מגיל מאוד צעיר (4-5) לעבוד יחד על אוצר-מילים וללמד מושגים כמו ביטוי, מילים נרדפות וכדומה; כדאי לחפש חוקיות במילים, למשל "משולש דומה לשלוש", וכדומה. הדברים צריכים להיעשות באופן טבעי בזמן שיחה עם הילד, בעת הקראת סיפור, בעת צפייה בקלטת. חשוב להגיע למצב בו כשילד צעיר נתקל במילה לא מוכרת, הוא יחווה את זה ככיף. חשוב להפוך את הסיטואציה למצחיקה, לכזאת המשלבת הנאה מהניסיון למצוא רמזים בתוך המילה או מתוך ההקשר בו היא מופיעה, מהיכולת לשאול את ההורה, את המורה או חבר.
2. לאחר הקראת סיפור, מציעה קלנר, "תנו לילד לשחזר אותו בעל-פה, מיד או למחרת בדרך לגן ושימו לב שהוא מספר את הסיפור ברצף, שהוא יודע להסביר את ה'למה?'. ילד שעונה בצורה מעורפלת לשאלות, מסמן שהדברים לא ברורים לו. בגיל מאוחר יותר ניתן להציע לילד לשחזר את הסיפור בכתב".
3. בעת הקראת סיפור – יש לתת זמן לשאלות ולהרחבות. נתקלתם בביטוי "חוטב עצים", הסבירו אותו ודברו על מקצועות עתיקים נוספים, שיש להניח שהילד לא ייתקל בהם פיזית אך בוודאי יפגוש אותם בספרים בעתיד.
4. בעת הקראת סיפור, אומרת קלנר, חשוב להקריא לפי הטקסט באופן מדויק ולא "לרכך׃ את השפה. "הילדים יכולים לספוג מילים מורכבות או ביטויים, חשוב להסביר אותם ואפשר לאחר-מכן לשלבם, בהומור, בשפת היומיום. למשל "נפל עליו פחד". אחרי שהסברנו והילד הפנים ופתאום קורית סיטואציה מבהילה, אפשר לצחוק איתו ולומר "נבהלת, נפל עליך פחד?", מציעה קלנר.
5. "מגיל שנתיים, ואפשר קודם לכן, צריך לתת לילדים עפרונות, עטים, צבעים וניירות וללמד אותם לאחוז בכלי הכתיבה ולשרבט בכיף", היא קובעת.
6. . כדאי לקנות חוברת עבודה (אחת, אין צורך ביותר, טוענת פרנקל-פורת) בהתאם לגיל הילד (ולהתחיל כבר בגיל 3-4), להפריד את הדפים ולשכפל כל אחד מהם כך שיהיו חמישה עד עשרה עותקים. החזרה על אותה פעולה באותו דף, היא מאמינה, תגרום לילד להבין שזה לא משעמם, אלא נותן אפשרות לשיפור. המסר הזה חיוני כדי לדרבן את הילדים בשלב הבא לשינון חומרים לימודיים כמו לוח הכפל ופרקים בתנ"ך.
7. תנו לילד לצבוע ואם הוא יוצא מהקווים, אל תכעסו, מציעה פרנקל-פורת. עיזבו את העניין וחיזרו אליו אחרי כמה שעות ואז תראו, פיזית, לילד, איך צובעים בלי לצאת מהקווים, איך עובדים בצורה יסודית. כיתבו תאריך בראש הדף, כך שתוכלו לחזור לאותו דף עבודה, ששוכפל מראש כזכור, כעבור יומיים ואז לבחון האם חל שיפור. כן – יופי. לא – תמשיכו לעבוד עליו.
8. חשוב להרבות בקריאת סיפורים ו"לזרום עם הילד". כלומר, גם כשהוא מבקש אותו סיפור בפעם השישית, אל תציעו סיפור אחר. בינתיים, היא מציעה, תתעכבו על כל מילה, תפרשו, תציעו הפכים, תעשירו את הידע.
9. אם אתם חושדים שיש קושי, הוא קיים, מאמינה פרנקל-פורת. במקרה כזה היא מציעה לפנות בראש ובראשונה לגננת, לשמוע את דעתה ואת התרשמותה שלה מהילד ולאחר-מכן, אם נדמה שצריך, לא להסס לפנות לייעוץ מקצועי.
10. כל עוד הילדים אינם יכולים לקרוא בעצמם – הקריאו להם סיפורים, שירים, פיתחו יחד אנציקלופדיות מיוחדות לילדים בערכים המעניינים את הילדים, גילשו יחד באינטרנט וקיראו שם חומרים מסוגים שונים. "הכי טוב", היא קובעת, "פשוט לקרוא להם, כמה שיותר". בשלב ראשית הקריאה: כאשר יכולת הפענוח אינה מאפשרת קריאה בקצב מהנה, חשוב לשבת עם הילדים ולקרוא יחד. "אפשר לחלק תפקידים בטקסט", מציעה ד"ר תובל, "אפשר לחלק עמודים, העיקר להקל ולדלל קצת את העומס כך שהחוויה תהיה מהנה".
השתתפה בהכנת הכתבה: אמירה מורג