שלף זכאי, אנחנו בצרות / נועם שיזף

"כל מי שמאמין בחוק וסדר בדמוקרטיה צריך לדרוש את הענשתו של גור שלף. אחרת, לא ניתן לבוא בטענות למתנחלים שעורכים פוגרום בחברון, לנהגים שסוגרים חשבונות בכביש ולאוהדים ששורפים את המועדון". נועם שיזף על סיומה המביש של פרשת גור שלף

אם לרגע היה לנו ספק, מסתבר סופית שישראל ואנגליה נמצאות על פלנטות אחרות. בעולם אחד השחקן הכי פופולרי בקבוצה הכי גדולה תוקף אוהד בבעיטה ומורחק לתשעה חודשים, ועל כוכב אחר הוא גומר כגיבור אהוד, ויותר מכך, זכאי. ואם למישהו יש ספק, זה בדיוק מה שאמרו אתמול באיגוד - גור שלף בסדר, גור שלף לא אשם, גור שלף מודל לחיקוי. ובמלים אחרות, גור שלף זכאי.

את הצעד הראשון בתהליך המדהים שהפך את שלף מתוקף לקורבן עשתה הפעם התקשורת. הפרשנים הרציניים ביותר בישראל – עפר שלח מידיעות אחרונות ו-ynet, ציפי שמילוביץ' ממעריב, רון קופמן מהארץ – לא הצליחו למצוא מילת גינוי להתנהגותו של קפטן הנבחרת, והתעסקו בעיקר בניתוח נפשם של האוהדים באוסישקין.

קופמן, שמילוביץ' ושלח ידועים באינטגריטי שלהם (והדברים נאמרים במלוא הרצינות), ובהחלט אי אפשר להאשים אותם שהם עושי דברו של שמעון מזרחי עלי אדמות, אולם במקרה הזה הם היו הראשונים לסבול ממה שהפך לליקוי מאורות כללי (על כל מיני טיפוסים שהעזו לכתוב ש"חבל שעצרו את שלף באמצע" אין מה לדבר בכלל).

כל מי שמאמין בחוק וסדר בדמוקרטיה, לא יכול לקבל את לקיחת החוק לידיים. אפשר להבין את הסיבות להתנהגותו של שלף, אבל אי אפשר לקבל את המעשה שלו, וצריך להדגיש שעליו לשאת בעונש. מי שלא מבין את העובדה הזאת לא יכול לבוא בטענות למתנחלים שעורכים פוגרום בחברון, לנהגים שסוגרים חשבונות בכביש בשליפות סכינים וכן – גם לאוהדים ששורפים את המועדון כשמשהו לא מוצא חן בעיניהם.

כדאי גם אולי להזכיר שעם כל ההסברים ששלף פיזר השבוע, הוא עדיין לא היה מוכן להתנצל בפני האוהד שאותו הוא היכה. מכאן יכולות לנבוע רק שתי מסקנות: האחת - ששלף סבור שבאיזשהו מקום ההתפרצות שלו הייתה מוצדקת והשנייה - ששלף עדיין חושב שבכך שהוא התנפל על אותו אוהד הוא באמת שמר על כבודו של אביו. וזהו שיא האבסורד. מה הקשר בין כבודו של עמי שלף המנוח לבין סגירת חשבונות בנוסח חבורות רחוב? האם מישהו חושב ברצינות שבן אדם בוגר, קפטן נבחרת, שהופיע במעמדים הכי גדולים באירופה, אמור ללכת מכות בגלל שקיללו את אבא שלו? מה אמורים במקרה הזה לעשות שחקנים כמו שמעון אמסלם או להבדיל לואיס פיגו, שחוטפים קללות איומות בכל משחק שבו הם משתתפים? איזה סוג של ערכים בדיוק אנחנו מנסים לקדם פה?

אין מה להרחיב את הדיבור יותר מדי על התנהגותו של שמעון מזרחי בפרשה. סלעים נשחקים ברוח, יבשות חדשות עולות מן הים, ויו"ר מכבי תל אביב נשאר בשלו: המועדון מעל הכל, הכביסה המלוכלכת תכובס בבית (או לא תכובס בכלל), סמים, אלימות, הכל נסגור בינינו, והעיקר שביום חמישי נביא כבוד לעם ישראל. אופס, שוב אמרנו את המלה הזאת, כבוד. גם דני קסטן, יו"ר האיגוד, ומאמן הנבחרת, מולי קצורין, שמרו על הכבוד. קסטן בכלל בירך את גור "על שהביע את הרצון למגר את האלימות". אוהד אלים אחד הוא כבר מיגר, מי יודע, אולי אפשר לתת לו למגר את האלימות בשטחים על בסיס קבוע. בכלל, "העונש החינוכי", שקסטן וקצורין הציעו לשלף הוא שיא השיאים: האיש ששלף אגרופים כדי לסגור חשבון ושלא התנצל על כך אפילו, יסביר לנו, האוהדים, איך להתנהג בנימוס במגרשים. ועומרי שרון יעביר קורס על מינהל תקין באקדמיה.

אתם יודעים מה? חבל שגור שלף השעה את עצמו מתפקיד הקפטן למשחק נגד יוון. כשחושבים על התגובות של כולם לפרשה הזאת, על הדרך שבה היא החלה, התגלגלה והסתיימה, מתקבל הרושם שאין מתאים ממנו לייצג את המדינה.