סקס, דגים ו-וידאוטייפ / על התכנית "פיש-און"

שלוש בלונדיניות שופעות יוצאות לים עם חבורת דייגים קשוחים ומסוקסים. לא, לא מדובר בעוד סרט בערוץ "פלייבוי", זוהי תכנית הדייג המובילה של ערוץ ESPN. אמיר בוגן ראה והגיע למסקנה ברורה: לא בטוח שדייג אוהב דגים, אבל הוא בטוח אוהב ציצים

אז מה נסגר בסוף - דייג אוהב דגים? התחבטויות אינסופיות בדילמה הפילוסופית המאולצת הזאת, שהנחילו לי הורי המאתגרים בילדותי, באו אל קיצן החורף - עשרים שנים מאוחר מדי. ממרומי גיל שלושים (מינוס) החכמתי וגיליתי שזאת בעצם לא השאלה (כמאמר ביבי נתניהו) - השאלה הנכונה היא האם דייגים אוהבים טלוויזיה. התשובה כנראה שלילית, וזוהי הסיבה להפקת תוכנית הדייג המהפכנית של רשת ESPN - 'פיש און' (Fish-On) - תוכנית שהולכת על בטוח. ומה שבטוח, זה שדייגים אוהבים ציצים.

 

פרומו, במלוא מובן המילה

 

"שלוף את חכתך ואחוז בה חזק", כך מזמין הקריין דובר האנגלית בפרומו של 'פיש און' (והתרגום החופשי לקריאתו צולע מעט פחות מזה שניתן לשם התוכנית בלוח השידורים של ישראל - 'המשיכו לדוג'). קשה לדמיין הזמנה מפתה יותר לתוכנית דייג. אני מתקשה לדמיין משהו אירוטי שמתקשר לעיסוק המשמים והמייבש הזה ובכל זאת, פעור פה צפיתי בפרומו שהציג: ים, יאכטה, דגי חרב ושלוש עלמות חן חנוטות ביקיני ומזמינות במיוחד. עכשיו מתבהרת קריאתו של הקריין. נראה שבאמת יש סיבה טובה לשלוף את החכה או לפחות את השלט, אפילו במהלך המשחק המקדים של הפרומו. זאת למרות וידויה של אחת מעלמות החן: "זה לא מרגיש גדול כל כך", היא אומרת ומשאירה אותך תוהה האם כוונתה אל הדג הכסוף שבין זרועותיה, או אליך, הצופה המרייר.

רבים מבינכם בוודאי כבר החלו לפשפש במדריכי הטלוויזיה וזה די מתקבל על הדעת. כך עשו רבים בארצות הברית, שגילו עניין מיוחד ב'פיש און' ולא בגלל חיבתם לדייג, שנשאר משעמם, ארוך ולא טלוויזיוני כשהיה. ולמרות זאת, תוכנית הדגל של רצועת הספורט האתגרי של ESPN סיימה עונה ראשונה עתירת רייטינג ועוד בפריים-טיים. ענף הדייג מעולם לא נראה סקסי יותר. לא על מסך הטלוויזיה, לא בנמל של יפו, ולא על ספינות סרדינים נורבגיות (אפילו דג הזהב שלי, מוריס - הרמש והגורמט - הגשים עוד משאלה והראה לי מאיפה הוא משתין).

 

הכל בחבילה אחת

 

מדובר בשילוב נועז של 'הישרדות' (עם איתן זון), 'פספורט' (עם ניר כחלילי), 'ספינת האהבה' (עם קפטן סטובינג), ו'בלונדיניות רוצות עוד' (עם ג'נה ג'יימיסון) והכל בכסות צתדקנית משהו של סרט טבע מבית הנשיונל ג'אוגרפיק (עם סר דייויד אטנבורו). בבליל הפוסט-מודרני הזה בולטים מכול סממניה של סדרת המתח האנכרוניסטית - ה'מלאכיות של צ'רלי' (לוגו התוכנית מעוצב בהתאם)

הנוסחה פשוטה: שלוש חתיכות חטובות (שתי בלונדיניות וברונטית) מתלוות לחתיך עמוס שרירים למסע ימי בין האיים הקאריבים, הוואיי ואמריקה התיכונה. שלוש המלאכיות הענוגות - דיירדרה דלייני (עו"ד נטולת גלימה), טארה ריין (מפדלת אופני בי.אם.אקס-אקס-אקס) ומישל באני (דוגמנית, שחקנית ושפנפנה) יוצאות לשייט תענוגות והרפתקאות תחת שמש בלונדית לוהטת, בין גלי האוקיינוס השקט וחבורת דייגים כרסתניים ומפרגנים במיוחד. כדי לשרוד את המסע הן נאלצות לשים מבטחן באותו מדריך זכרי, סקוט גורני, למרות שהרקע הרלוונטי היחיד שלו הוא הסט של 'משמר המפרץ'.

 

היי דולפין, תעשה לי נעים

 

בדומה לפורמט שנוסה בהצלחה עם סלבריטאיו של חכלילי בערוץ שתיים הישראלי, גם 'פיש און' מבוססת על קטעי 'ריאליטי', לצד עדויות אישית של המלאכיות מאותן חוויות - דגות ומספרות לחבר'ה. והחוויות רבות הן ומגוונות: מהתמודדותן עם משימות דייג מסעירות סטייל המינגוויי, לפלירטוט עם נווט היאכטה המשופם, סטייל קפטן ג'ק וגרי אקשטיין. משכשוך במי האוקיאנוס ודולפיניו החרמנים לצעידה לאורך חופיהם הלבנים של איי טוקס וקייקוס. מהתחככות בקשקשי טונה או ספן שעיר, לעינטוזים ברחבות הריקודים של פלורידה. לעזאזל, הן אפילו הגיעו ל'cocks farm' (מסתבר שיש דבר כזה) של בוגאלו – חוף שופע אויסטרי קוקס, שנחשבות למקדמות חשק. מעין ויאגרה אורגנית בטעם עוף.

אויסטרים ועוף, בסופו של דבר הכל מסתכם בדגים. מגוון הפעילויות התיירותיות של פירות הים שלנו בנופים האקזוטיים, אינם משתוות לאקשן לו נחשף אוהד הספורט הטיפוסי בדייג תחרותי. תנסו לדמיין לעצמכם את הסצינה הבאה (ומי שהזדמן לו לצפות בתכנית ישמח להיזכר).

 

בנחישות ועקשנות נגיע למטרה

 

המצב קשה, היאכטה לה סופחו הגיבורות שלנו (אה, כן. גם סקוט) מפגרת בתחרות. היאכטות האחרות כבר משו מן הים מספר קורבנות תמימים הנמנים על הדגה המקומית. לפתע מורגשת תזוזה של החכה. טארה, הבלונדית המשופצת שלנו, מתעשתת ראשונה, מתיישבת בעמדת הדייג בקצה הסיפון, חוגרת עצמה לכיסא ומתחילה למשוך בחכה - אשכרה לדוג.

מעולם לא התרגשתם כל כך מגברת מפוסקת, כשבין רגליה חכת ענק (שני מטרים לפחות) והיא מסובבת את גלגלת החכה במהירות. מיוזעת (כפי שמעידים צילומי התקריב) ונרגשת, היא מצחקקת ונאנקת ממאמץ או מהנאה (לך תדע), לקול עידוד חברותיה ויורדי ים משופמים. "את כמעט שם", הם צועקים. "זה מגיע", הם מבטיחים. היה ים סוער, התורן קרס (לפחות במקרה של אלו שאינם עומדים במתח), אבל טארה התשושה לא מתייאשת, גוברת על הדג המסכן (שמשוחרר מיד לחופשי. איך אומרים? דפקה וזרקה) ומזכה את הצוות בנקודות ראשונות ואת עצמה בנקודת הג'י.

החיוך על פניה מעיד שנהנתה, מלאת סיפוק היא משחררת אנחת רווחה. מה שדג רטט אחד מסוגל לעשות. מישל התנסתה בעצמה באותה חווייה בתורה. דיירדרה, שלא זכתה לתענוג, תתאר את רשמיה - גיבוב של פטפטת עמוסת דברי הבל וריגושים מזויפים, שגורמים לי לתהות בעצם: "מה רוצה התולעת?".

 

אז למה בעצם התכוון המשורר?

 

תוכנית 'פיש און', אנרגטית ככל שתהיה, היא מופע פורנו שובניסטי החושף את קסמו של גוף האישה יותר מאשר את קסמו החבוי של הדייג התחרותי. תרומת המלאכיות שלנו להבנת החווייה הספורטיבית, שווה בערכה לזו של דוגמניות בגדי הים בלוח השנה המפורסם של מגזין 'ספורטס אילוסטרייטד' - בגדי ים הרי משמשים בין השאר גם לשחייה. המלבושים שתפרו מפיקי ESPN לסדרה, אינם מצליחים לכסות על ערוותה.

המניע הנסתר של הצופים מלאי האון של 'פיש און' הוא איך להעלות בחכתם צעירות בבקיני ולא דגים. זה עלול להשפיל את הנשים, אבל זה בעיקר מזלזל באוהדי הספורט הזכריים. הרי לא כולנו פרימטים ספוגי טסטוסטרון שיהפכו אפילו לחובבי דוק, אם יראו להם צ'ירלידרס מנפנפות, יפהפיה אקראית בבלומפילד או את דליה מנטבר ב'שעת כושר'. זהו מקדם עניין ואופטימיות. כמיטב המנטרות של הרווקים המתוסכלים "יש הרבה דגים בים", או כפי שהיטיב לנסח זאת הקריין שלנו מהפרומו: "בכל שבוע נבקר באתר אקזוטי אחר, אבל אלו הדגים שיהיו קשים להשגה…".