העם רוצה שקרים

הפופולריות של שרון היא אמיתית. העם מאמין בצורך במנהיג שמסוגל לשקר לעולם, ובאחדות לאומית הדרושה לשם כך. לשרון יש כבר קבלות

נדמה לי שרוב הפרשנים טועים ביחס להשפעת גילויי השחיתות על ההצבעה לליכוד. השחיתות אינה מבריחה קולות, אלא להפך: היא מחזירה את המצביעים "הביתה". את ההסבר לירידת 10 מנדטים של הליכוד בחודש וחצי צריך לחפש במקום אחר. הבריחה היא לעבר שותפים קואליציוניים פוטנציאליים של שרון בתוך גוש הימין-מרכז, כלומר, מדובר בשיקול פוליטי ענייני. 40 המנדטים של הליכוד התבססו על שיטת הבחירות הישנה, וחוסר אבחנה בין שרון לליכוד. אבל ככל שעובר הזמן נקלטת בתודעה העובדה שהפעם לא מצביעים עבור ראש ממשלה, אלא למפלגה בלבד, ומה שחשוב כעת הוא הרכב הקואליציה. לכן בורחים לאותן מפלגות שתומכות בשרון, אך מבטיחות תוכן נוסף, שבו מעוניינים חלק מתומכי שרון (ש"ס, שינוי, האיחוד הלאומי).

מדוע השחיתות פועלת לטובת הליכוד? קודם כל משום שהיא מזכירה לליכודניק מי הוא: הוא זה ש"השמאל" משפיל אותו בהתנשאות, מזלזל בו ומבזה אותו בעזרת התקשורת, בתי המשפט ובתי הסוהר. כנקמה על מה שמחוללות האליטות של "השמאל" לפריפריה, הוא תומך בליכוד. הפרשנות שנותנים התקשורת וראשי העבודה לפרשיות השחיתות מקוממת את מצביעי הפריפריה, ומחזקת מחדש את הקשר עם הליכוד. אולם הקיטוב השבטי הזה בין שמאל-ימין, בין אשכנזים חילוניים בני המעמד הבינוני במרכז, לבין מזרחי-דתי-מעמד נמוך בפריפריה, חדר גם לתוך שורות הגוש הימני-מרכזי. לכן בורחים המצביעים לש"ס ולשינוי, שמייצגות שתי אופציות מנוגדות של קואליציה עתידית של שרון.

מסיבת העיתונאים הקטועה של שרון סייעה להחזיר מנדטים "הביתה". הרי מצביעי הליכוד אינם טיפשים, גם הם מבינים כי שרון מסתיר משהו, ולא ייתכן שאינו יודע מה עושים בניו עם כספי המשפחה. אבל שרון זכה לאהדה משתי סיבות: הוא עבר על החוק והתעמת עם "האליטות השמאלניות" (השופט חשין, התקשורת וראשי העבודה), ובנוסף שיקר "כמו שצריך". באהדה לשקרים של שרון מתגלה עומק התמיכה בשרון.

העם רוצה שרון מכיוון שרק באמצעות שקרים אפשר להמשיך במציאות המטורפת שבה אנחנו חיים. העם יודע שכדי להמשיך לשלוט בשטחים צריך לשקר לבוש ולעולם כולו, ולהגיד שישראל בעד מדינה פלסטינית. מרכז הליכוד ונתניהו לא ידעו איך לשקר, שרון כן. גם על מצנע וחבריו בעבודה אי אפשר לסמוך: כרטיס הביקור של מצנע הוא אמינות, והוא עוד עלול לקחת את עצמו ברצינות ולצאת מהשטחים, כפי שברק יצא מלבנון.

הערמומיות של שרון, הנתפסת כהכרחית כדי להמשיך לשלוט בשטחים, מתגלה בתמיכתו העקבית בממשלת האחדות הלאומית. שכן, מי יתן לשרון תעודת הכשר בינלאומית טובה יותר מזו של חתן פרס נובל לשלום שמעון פרס? איך נקבל לגיטימציה בינלאומית למדיניות החיסולים, הכתר והכיבוש מחדש של השטחים ללא שר ביטחון מן העבודה? העם תומך בשרון ובאחדות לאומית, ולכן העבודה תקועה: המפלגה שסייעה לשרון במשך שנתיים לשקר לכל העולם, מבקשת עכשיו אשראי על אמינותה. אמת, לעומת יותר מ-2,000 ישראלים ופלסטינים שנהרגו ב"מלחמה נגד הטרור" - מה הם מיליון וחצי דולר וכמה חברי כנסת שנבחרו בצורה מפוקפקת?

בדמוקרטיה אמורות הבחירות להיות רגע של אמת, רגע של דיון בבעיות היסוד והצגת חלופות, רגע שבו יכול הציבור להביע את עמדותיו ולהכריע בוויכוח. הבחירות המתקרבות נראות יותר כטקס עתיק יומין שאיש איננו זוכר מדוע מקיימים אותו.

יחד עם זאת, אין לטעות - הפופולריות של שרון היא אמיתית. העם מאמין בצורך במנהיג שמסוגל לשקר לעולם, ובאחדות לאומית הדרושה לשם כך. לשרון יש כבר קבלות.

ד"ר לב גרינברג, סוציולוג פוליטי, אוניברסיטת בן-גוריון