מצב הטכנו-פוליטיקה

בחירות 2003 הן הזדמנות טובה לברר היכן אנחנו עומדים וכיצד התקדמנו בזירת האינטרנט בשנים האחרונות. לא, זה בכלל לא נכון ששום דבר לא קרה כאן בארבע השנים האחרונות. אבל יש עוד הרבה לעשות - בראש ובראשונה למחיקת הפערים החברתיים. "הפער הדיגיטלי" הוא גורם וסימפטום של הפערים החברתיים

בתור מפלגת השלטון, כרגע וכנראה גם אחרי הבחירות, מצע הליכוד מספק לנו תמונת מצב מעניינת מאד של מה שהיה ומה שיהיה. יכול היה להיות מעניין לקחת את הפרק הטכנולוגי במצע 99', ולהשוות למציאות בשטח. במיוחד אם מביאים בחשבון שאותו מצע מלווה את הליכוד גם לקדנציה הבאה. מכל מקום, מכיוון שקצרה היריעה בחרנו להסתפק במספר דוגמאות מעניינות.

נושא הוזלת תעריפי השימוש באינטרנט הוא דוגמא מעניינת אחת. זהו בהחלט תחום שבו ראינו מהפיכה גדולה בחודשים האחרונים, ולצורך העניין אנחנו מוכנים לוותר על עיסוק בשאלה האם מה שגרם לכך הם כוחות השוק או המדינות הממשלתית.

מצד שני, אנחנו לא בטוחים שהתקיימה ההבטחה כי "תלמיד לא יסיים מערכת חינוך יסודי מבלי שרכש מיומנות בסיסית בהפעלה של מחשב, מעבד תמלילים ואינטרנט". או ש"תלמיד לא יסיים מערכת חינוך תיכונית ללא מידע בסיסי, בנוסף למידע לעיל, בשימוש מושכל במנועי חיפוש, התמצאות במאגרי מידע וטיפול בהם, שימוש בדואר אלקטרוני ושימוש בתוכנות משרד ממוחשב". ובוודאי שיש עוד דרך ארוכה עד ש"לא יוסמך אדם להוראה, אלא אם יהיה בעל מיומנויות ללמד באמצעות מחשבים, להכין חומרי לימוד ומצגות ממוחשבות, ולהשתמש במאגרי מידע מקוונים".

היינו מסתכנים וטוענים שיש סיכוי טוב יותר שמערכת החינוך תלמד מהתלמידים על מחשבים ואינטרנט מאשר להיפך, וגם זה רק באזורים מסויימים ובשכבות סוציו-אקונומיות מסויימות. עמוק לתוך העשור הראשון של שנות ה-2000, "הפער הדיגיטלי" בישראל הוא לא מושג ריק מתוכן אלא משקף מצב חברתי עגום. מנתוני הלמ"ס עולה כי בעשירון העליון מספר בתי-האב המחזיקים במחשב גדול פי שלושה מאשר בעשירון התחתון. מספר בתי-האב שמחוברים לאינטרנט בעשירון העליון, גדול פי 20 מאשר בעשירון התחתון.

 

ממשל זמין

 

יש גם התפתחויות חיוביות. הממשל הזמין הוא עוד מונח שנחשד כקלישאה אבל קרם עור וגידים ועכשיו הוא חי ובועט. ישנו אתר הכנסת, בו תמצאו קישורים למשכן ולסיעות, לחברי הכנסת ולחוקים, לתקציב המדינה ולוועדות, וכן הלאה וכן הלאה. גם שער הממשלה, הוא אתר שלא מפסיק להפתיע.

במאי האחרון החליטה הממשלה להקים תשתית כוללת למימוש פרוייקט ממשל זמין בישראל. החזון הוא שבתוך 4 שנים יוכלו כל אזרחי ישראל לבצע את מרבית פעולותיהם מול הממשלה באופן מקוון, ללא צורך בהגעה למשרדי הממשלה. הכלים שיסייעו למימוש הפרוייקט הם מרכב"ה (מערכת רוחבית כוללת למשרדי הממשלה), ותהיל"ה (תשתית האינטרנט למשרדי הממשלה). אתר מומלץ לביקור עבור כל מי שמתעניין בזה, הוא אתר טכנולוגיות המידע הממשלתי.

בסוף אוקטובר הושק אתר שירות הטפסים הממשלתי, הכולל למעלה מ-600 טפסים שניתן להדפיס בבית במקום לעמוד בתור. בהדרגה, יתווספו לאתר גם טפסים למילוי מקוון.

בקניון הממשלתי המקוון ניתן לשלם קנסות, לרכוש פרסומים ממשלתיים, להירשם לבגרויות ואפילו לשלם מע"מ (וזו רשימה חלקית מאד). האתר הזה רשם במהלך השנה הראשונה לפעילותו הצלחה מרשימה, עם הכנסות של קרוב למיליארד ש"ח. כמובן, כדי שהמימשל יהיה באמת זמין, צריך שיהיה מחשב בבית וכדאי שנדע איך להשתמש בו.

חוץ מזה, שדווקא ההצלחה הזו הופכת את הסעיף הרלוונטי במצע הליכוד (המבטיח את פיתוח אתרי האינטרנט הממשלתיים, את שער הממשלה ואת הממשל הזמין), לסעיף שאבד עליו הכלח.

 

חופש היתר של המידע

 

חוק חופש המידע הוא כבר לא עניין חדש - הוא קיים עוד מימי הכנסת ה-14, שנת 98' אם לדייק. אבל אולי כדאי שהכנסת ה-16 תעשה משהו בעניין חופש-היתר של המידע.

רבים מכם יופתעו לשמוע שיש לכם כבר אתר אינטרנט משלכם. לא, לא באמת פרטי, ולא לכולם - רק למי שיש לו רישיון נהיגה. המדינה בנתה לכל נהג אתר בו יש מידע על הנהג, ותמונה שלו (זו שמופיעה ברישיון הנהיגה), אליו יש גישה למשרד הרישוי, למשטרה, למשרד הפנים, ואפילו לחברות המנפיקות רישיון נהיגה בינלאומיים. אורוול בוודאי מתהפך בקברו. חברי הכנסת מתבקשים לזכור את זה במושב הבא, ולתת קצת יותר כבוד לפרטיות שלנו.

 

ציונות כאן ועכשיו

 

השאלה הכי מרתקת היא איך הם מצליחים למצוא את כל ראשי התיבות הציוניים האלה לכל הפרוייקטים? כי גם הפרוייקט הגדול השלישי (יחד עם מרכב"ה ותהיל"ה), מצליח לנגן על מיתרים נכונים בזכות השם מלא הפאתוס: להב"ה - לצמצום הפער הדיגיטלי בחברה הישראלית. רק שבמקרה הזה מדובר לדעתנו בהבטחה ריקה מתוכן. צר לנו לומר את זה, מאד צר לנו, אבל זו האמת. תהיינה ההצהרות אשר תהיינה - מדיניות הממשלה של השנים האחרונות היא מדיניות של הגדלת הפערים.

מערכת החינוך של מדינת ישראל מצליחה אמנם להוציא תחת ידיה גם כשרונות גדולים, אך באופן כללי, בואו נודה בזה, כואב הלב לראות את טובי בנינו ובנותינו גדלים להיות בורים ועמי ארצות. כואב הלב. יש פה ושם ניצנים של קווי אינטרנט מהיר שמגיעים לבתי-הספר, כמו גם מסופים, ושאר תופיני טכנולוגיה, יש גם עדיין כמה וכמה אזורים (מבוססים, יש לציין), בהם זוכים הילדים לחינוך ממש, אבל בסך-הכל, המצב רחוק מלהיות מעודד. פה אנחנו מרשים לעצמנו לחרוג חריגה בוטה מנושא הכתבה, כמו גם מהלשון המנומסת ולזעוק. הזעקה במקרה הזה היא: חינוך, אידיוטים, חינוך! אתם לא רואים לאן אתם מובילים אותנו? זה לא משהו שנפתר על ידי מצגות יפות, אלא על-ידי הפניית הטובים שבאנשים לעבודה בבתי-הספר. לא בבתי-המשפט.

פרוייקט מחשב לכל ילד הוא נקודת אור, אבל נקודת אור לא גדולה מספיק. אחרי שקם בקול רעש גדול בכנסת ה-14, הוא נסגר ונפתח מחדש בכנסת ה-15. בינתיים, נשארו על הנייר רוב ההצהרות הפדגוגיות - על תגבור משמעותי של לימודי השפה האנגלית המשמשת כשפה הגלובלית; על הפעלת תוכניות הכוללות שימוש במחשבים בכל גני טרום-חובה וחובה; על הקמת עמדות למתן שירותי ממשל זמין במקומות ציבוריים.

 

אוצר המדינה

 

משרד האוצר קיבל לאחרונה החלטה להתקין במשרדי הממשלה את היישומים המשרדיים ממשפחת StarOffice, ברגע שתהיה להם תמיכה עברית מלאה. אלו מוצרי קוד פתוח, חופשיים לחלוטין, ובסך-הכל מוצרים לא רעים. כשחושבים על זה, משמעות ההחלטה עלולה להיות מכה קשה למיקרוסופט בישראל. מצד שני, מיקרוסופט ישראל הספיקה בינתיים לבצע מחטף ולחתום על חוזים בני תשע ספרות עם משרד הביטחון וצה"ל.

האם ההחלטה לוותר על מוצרי Office של מיקרוסופט היא בכלל החלטה נבונה? ואם היא נבונה, אז מדוע היא לא נאכפת? אם הקוד הפתוח יכול לספק תשובה, אז מדוע לבזבז את הכסף שלנו? אם לא, אז מדוע לבלבל לנו את המוח? כמו בתחומים אחרים של הפוליטיקה, הבעיה הגדולה היא הבולשיט.