האנשים שעשו לנו את הקדנציה

מי היה מועמד סדרתי, איזה זוג החל בהליך גירושים והשאיר ילדים במשבר, איזו משפחה התישה אותנו בסכסוכים לא נגמרים ומי פטפט את עצמו לדעת; אורנה רביב בוחרת את האנשים והמאורעות שהסעירו את הקהילה העסקית בשנתיים האחרונות

הסקטור העסקי יקום מחר (ד') בבוקר לממשלה חדשה. מציאות חדשה? כנראה שלא. ובכל זאת: ממשלה באה, ממשלה הולכת, וגם אם היום שאחרי לא תמיד נראה שונה מהיום שלפני - הוא מצליח לייצר ציפיה, גם אם מינורית וחלושה. ובמקום שקשה לנבא את העתיד - ומאסנו בנביאי הזעם הרבים שבינינו - נתנחם בכך שיום בחירות מספק עוד נקודת זמן בה אפשר לערוך סיכומים. נוסטלגיה היא סוג של נחמה. רק עוד מבט על האנשים והמאורעות שכיכבו במהלך הקדנציה.

 

הפטפטן

 

אם בקדנציות עסקינן, אי אפשר שלא להזכיר את זו של נגיד בנק ישראל, דוד קליין. יש שיטענו כי בקרוב יסיים גם הוא את הקדנציה, מוקדם מהמתוכנן. ובינתיים, יתנחם קליין בתואר הפטפטן של הקדנציה.

להזכירכם: הוא שבישר לנו, תוך שהוא מכניס לקוחות להיסטריה ומשקיעים לוויברציות, כי התמוטטות של בנק גדול איננה תסריט דמיוני בישראל. מספר ימים לאחר מכן המשיך קליין לפטפט וסיפר לעשרות סטודנטים מבולבלים כי כולנו מקווים שהממשלה החדשה תהיה אחרת, ולמי שלא ממש קלט את כוונת המשורר תיקן קליין והבהיר כי הוא אינו מתכוון מבחינה מפלגתית אלא מבחינה אנושית.

 

ההססן

 

המפקח על הבנקים, יצחק טל, פרש לאחרונה מתפקידו. במהלך הקדנציה שלו הוכיח, כי חוסר החלטה יכול לפעמים להיות גרוע יותר מקבלת החלטות שגויות. בתקופתו התמוטטו הבנק למסחר והבנק לפיתוח התעשייה, אך טל לא נעמד על רגליו האחוריות; חודשים ארוכים הוא אינו מצליח לקבל החלטה חד-משמעית בעניין עסקת איי.די.בי; כמעט כל הבנקים במערכת עומדים למכירה בתקופת כהונתו, ואין התקדמות.

טל חשש לעשות צעדים של ממש ולעמוד על שלו, וההחלטה החד-משמעית היחידה שקיבל היתה לעזוב את התפקיד.

 

המהמר

 

יוסי מימן הוא הגמבלר של הקדנציה. הוא לא השקיע בקזינו יריחו, והוא אינו מפעיל אניית קזינו באילת, אלא שם את כספו על ההימור הגדול בעיר - ערוץ 10. הערוץ, שהושק בתחילת הקדנציה ונחל כישלון חרוץ, נאסף לחיקו החם של מימן, שהגיח ממחוזות רחוקים. הוא רמנם פעיל כאן כמה שנים, אך לציבור הרחב הוא לא היה מוכר עד כה. ההיכרות עלתה לו, עד כה, 150 מיליון שקל. נעים מאוד.

כיום כמעט כל אחד יודע מי זה יוסי מימן: ההוא שהביא את מיקי חיימוביץ' ב-900 אלף דולר, והצליח לגזול מערוץ 2 את הכספת ויוצרה ארז טל ולהקים חברת חדשות מאפס, לאחר שרוקן את הערוצים המתחרים מחלק ניכר מהטלנטים שלהם והוכיח את מה שכבר שכחנו - לכל אחד יש את המחיר שלו.

במקביל מראיין מימן שותפים פוטנציאליים - בהם ולדימיר גוסינסקי ורון לאודר - ומתכונן לימים טובים יותר. סוג של אופטימיסט.

 

המתבכיין

 

בתואר זה זכה בשנים האחרונות איש העסקים אלפרד אקירוב, אם כי לא מעט התמודדו על התואר. אקירוב זכה בזכות השיאים שרשם מי שאת ההיסטוריה העסקית שלו מפארת רשימת סכסוכים מכובדת: הסכסוך עם בעלי הקרקע שעליה נבנה מגדל האופרה בתל-אביב, הסכסוך עם חברת קרתא, הסכסוך עם רשת הילטון העולמית והסכסוך עם איש העסקים אבי טיומקין מהווים רשימה חלקית. לכל כישלון יש אבות, ואקירוב אכן מקפיד למצוא אותם - אך לא בביתו.

בתחילת 2000, רגע לפני התפוצצות הבועה, הכריז אקירוב על הפסקת פעילותו בתחום ייזום הנדל"ן והפניית עיקר משאביו להשקעה בתקשורת. לימים מצא עצמו מול מספר השקעות כושלות. בתביעה מתוקשרת ויחידה במינה טען אקירוב כי דוד רובנר הוא האשם בהשקעה הכושלת שביצע בחברת ג'יגמי, שקרסה בינתיים. רובנר, בעבר מנכל אי.סי.איי, הוא שהציג את ג'יגמי בפני אקירוב, ובעקבות הפרזנטציה החליט אקירוב להשקיע 5 מיליון דולר בחברה. אלו, מותר לציין, נמחקו יחד איתה, ואקירוב - שהתקשה לבלוע את הגלולה המרה - התנפל על רובנר.

גם השקעותיו בתקשורת לא היו מן המוצלחות. כל המשקיעים בערוץ 10, לבד מיוסי מימן, לא מרוצים. אך אקירוב, כך נדמה, יהיה הראשון לנטוש את הספינה הטובעת, בינתיים, הוא לא חוסך מלים בעניין.

 

המועמד הנצחי

 

זה לא משנה אם זה בתחום התקשורת, המזון, הקמעונאות ואפילו הבנקאות. אם יש מישהו שראוי לתואר מועמד נצחי זה ללא ספק אמנון דיק. בשנה האחרונה בלבד פורסם שמו כמועמד לתפקיד יור בנק המזרחי, מנכ"ל חברת סלקום ומנכל רשת קלאב-מרקט. לא ברור מטעם מי הוא מועמד בכל פעם שמתפנה משרה במשק, אך ריבוי המועמדויות יוצר טעם לפגם. בעבר, יש לציין, כיהן דיק בתפקידים בכירים בעלית, כמנכ"ל יפאורה-תבורי וכמנכ"ל רשת השקם ז"ל. כיום הוא איש עסקים פרטי, עם אחזקות בתקשורת בנוסף לכך שהוא מרכז קבוצת משקיעים המתמודדת במכרז על הקו-אופ.

 

החוצפן

 

רקע: ימי שירת הברבור של רוגוזין תעשיות, כשבעלי האג"ח של החברה בשיא הקריזה. מתחוור להם כי לא יראו כאן כסף. ואז מגיח בעל השליטה ברוגוזין דאז, עזרא הראל, מציע לבעלי המניות לא להיות גרידי (חמדנים - א.ר) ומעניק הגדרה מחודשת למושג חוצפה.

כיום נמצאת רוגוזין-תעשיות בפירוק, ונגד בעליה ומנהליה מתנהלת חקירה של הרשות לניירות ערך. הראל, שהמשיך למשוך כספים גם כשהחברה לא עמדה בתשלומים לבעלי האגח, המשיך לטעון כי החברה משלמת מחיר על הציפיות הגבוהות ממנו - אם כי הודה שהוא אינו אלוהים והוא עושה טעויות - ולבסוף מכר אותה בסכום מגוחך של 100 אלף דולר לידידו יוחי שניידר, באומרו: נתתי לשניידר את התנאים הכי טובים כדי לעשות רה ארגון ברוגוזין בצורה נקיה ונכונה.

חודשים ספורים לאחר מכן כבר לא מצא המפרק הממונה, עוד פיני רובין, אף אחד בשטח, ונאלץ לפנות לבית המשפט ולהודיע שהוא מוצא עצמו מדבר אל הקירות. הראל, כך נראה, כבר עבר הלאה.

 

המתגרשים

 

ג'וזף ספרא ושלמה פיוטרקובסקי התגרשו השנה בפיצוץ גדול. כמו מרבית מקרי הגירושין, גם כאן מדובר במקרה מכוער שעדיין לא הגיע לסיומו, ובינתיים - הילדים סובלים. כמו זוגות רבים, גם הזוג פיוטרקובסקי-ספרא נזהר שלא לכבס את הכביסה בחוץ, מה גם שמדובר בהרבה כסף. לפיכך, יש הרבה ספקולציות סביב הליך ההידרדרות של היחסים. הסיבות להתנפצות האידיליה ודאי רבות ומורכבות, וקשה לקבוע מה היה הקש האחרון: אולי הפרשיות הלא מוצלחות שהביאו את הבנק הבינלאומי למצבו הנוכחי, אולי ההפסד העצום בחברה הסלולרית בברזיל, בה ייצג פיוטרקובסקי את האחים ספרא. הקרע ביחסים בולט ואכזרי: לפני מספר שבועות טס פיוטרקובסקי כל הדרך לברזיל וישב שעות בהמתנה לפגישה עם ג'וזף ספרא, במטרה לסכם עניינים בצורה יפה, אך ספרא לא קיבל אותו והוא שב את כל הדרך לישראל.

מצב לא נעים, אך כמו בכל גירושין, גם זה ייגמר. בינתיים נוצר מצב קצת מביך עבור היור, שלא מדבר עם בעל הבית, אבל גם כבוד אפשר לבלוע כשהמחיר מתאים. והילדים הבינלאומי וסלקום? כמו בכל גירושין, את הנזקים עוד נראה בעתיד. החשבון אצל הפסיכולוגים יהיה אף גבוה יותר מהמיליונים שמתווכחים עליהם אבא ואמא.

 

המתישים

 

אחרי שדודה לאה הגיחה, והדוד דוד הרגיש פתאום צורך להתבטא, והבן-דוד דורי חבר לבן-דוד גדי, וכולם נגד הבן-דוד נוחי, שבעצם התקומם נגד הדוד שמואל - הגענו לתחושת שובע ממעללי הדנקנרים. מצאנו עצמנו מותשים, אי שם בין הכתבה ה-504 לזו ה-710. הסכם ועוד הסכם, וזכות סירוב וזכות הצטרפות - 6 בתי-אב, הרבה ילדים ונכדים, הרבה כסף, הרבה אגו, ולכל אחד יש מה לומר. למי יש כוח לזה?

 

הנעלם

 

מישהו ראה לאחרונה את מנכ"ל כור, יונתן קולבר? בשנתיים האחרונות נכתבו הרבה מלים על קונצרן כור ההולך ונעלם (המערכת מתנצלת מראש: שם התואר קונצרן מוצמד למילה כור מתוך הרגל). עם הזמן הפך כור לעוד חברה במשק, כזו שנסחרת בשוק ההון במחזורים נמוכים, מבלי שמישהו מוצא בליבו מילה טובה לומר עליה. ביצועיה מעוררים בעיקר סוג של חמלה.

לבעלי השליטה, משפחת ברונפמן, המבוכה הקשה סביב ההצטמקות של ספינת הדגל של עסקיהם בישראל, כור, מתגמדת לעומת המבוכה שמעורר תהליך ההצטמקות של עסקיהם בעולם. אבל איפה המנכ"ל של עיסקי צ'ארלס ברונפמן בארץ? איפה המנכ"ל של כור? הוא אינו נראה עוד וקולו אינו נשמע. כדאי לזכור: מנכ"ל כור נחשב בעבר לאחד האנשים המשפיעים והחזקים במשק. כיום, אין קול ואין עונה.

 

העקשן

 

הכי עקשן שיש וכנגד כל הסיכויים - נוחי דנקנר לא נכנע. בתקופה בה אין עסקות מהותיות, הוא מחליט לבצע עסקת ענק לרכישת השליטה בקונצרן איי.די.בי. המפקח על הבנקים מציב מכשול אחר מכשול. הממונה על ההגבלים העסקיים אינו עושים חיים קלים. משפחתו החמה והתומכת מחכה לו מעבר לכל פינה. המוכרים - משפחת קרסו - נעמדים על הרגליים האחוריות. השווי של איי.די.בי מידרדר. החברה מידרדרת. הבנקים מבקשים עוד בטחונות.

אבל הוא ממשיך, כמו במרוץ משוכות, מדלג מעל כולם, טס לשוויץ, מסכם על דחייה, משיג הפחתה במחיר, מסכם עם גורם אחר גורם. דנקנר נחוש לבצע את עסקת חייו, הוא משדר אופטימיות ואינו מתכוון לוותר. בעוד מספר שבועות נדע אם הצליח.

 

החמדן

 

בקטגוריה זו נוצר תיקו מעניין. הזוכה הראשון בתואר הוא גד זאבי, שהונע מתאווה לרכוש עוד ועוד עסקים. הוא ביצע רכישות, מינף עצמו וכשזה לא הספיק - הסתבך עם לווים שונים ושותפים סמויים.

רכישת המניות בבזק היא שהביאה למפולת, וכמו כדור שלג החל הכל לקרוס. המשטרה החלה לחקור את קשריו עם איש העסקים הרוסי מיכאל צ'רנוי, והאיש שלא ידע לעצור באדום הורד מהכביש תוך כדי נסיעה מטורפת.

הזוכה השני הוא רפי פלד, שנפילת קבוצתו פלד-גבעוני היתה קשה ותיחקר עוד זמן רב. פלד אקס מפכ"ל, אקס מנכ"ל משרד ראש הממשלה, אקס מנכ"ל חברת החשמל, נפל קורבן לחמדנותו. הוא התחבר לאנשים שהבטיחו לו כי יהפכו אותו לאיש עשיר - טל יגרמן, אריה גבעוני, האחים הבי - ואלה ניצלו את שמו הטוב לפתוח דלתות. עם זאת יש לציין: פלד לא נפל קורבן לאף אחד מהם, אלא בעיקר היה קורבן של אישיותו שלו. הוא הלך מסנוור אל המטרה. היו שניסו להראות לו את הדרך, אך חמדנותו העבירה אותו על דעתו. הוא הפקיד את גורלו בידי קוסם, שהבטיח לו כי יעשה אותו לאיש עשיר. אלא שהקוסם עשה קסם, ופלד נעלם.

 

הגיבור הטראגי

 

אי אפשר שלא לרחם על רענן כהן, שפרש מהכנסת לטובת משרה בכירה בסקטור העסקי – יו"ר הבנק לפיתוח התעשייה - רגע לפני שהבנק התמוטט. הוא נקלע תוך ימים ספורים לסערה שכללה מאבקים בין בנק ישראל לאוצר, על רקע גל משיכת פיקדונות שאיים למוטט את הבנק כליל. כהן, חסר רקע בבנקאות, נאלץ ללמוד את הנושא תוך כדי תנועה. גם המנכ"ל שלצידו, אורי גלילי, מונה רק באותה תקופה. כהן, שכבר סיכם על תנאים יפים וחלם על כהונה שלווה של 5 שנים לפחות, נאלץ לוותר, ובמקום להתרווח בכורסת העור שלו נאלץ לנהל מלחמות יומיומיות. מאז נכנס לתפקיד לפני כ-5 חודשים אין רגע דל. הוא וגלילי עומדים בראש בנק שכל רגע מאיימים עליו שייסגר.

אלא שבימים אלה מתברר שלא כל כך קל לסגור את הבנק, ואין ממש קופצים על תיק האשראי הבעייתי שלו. בעניין זה מתנהלים כעת מגעים עם האוצר. לכהן צפויים עוד ימים ארוכים בתפקיד.

 

זו שהפכה אותנו לגיבורים טראגיים

 

ושוב נזכיר לכולם איך הצליחה פקידת בנק אלמונית לגנוב מאות מיליוני שקלים לאורך תקופה של 5 שנים, מבלי שאף אחד שם לב. עכשיו אנחנו, משלמי המסים, מסייעים להשיב חלק מהכספים ללקוחות שהפקידו את חסכונותיהם בבנק קטן ולא ממוחשב, שמנהליו לא ידעו לשמור עליו ובעליו שותקים והמפקח על הבנקים מתנער. אתי אלון יושבת בימים אלה בבית המשפט ומסבירה בקור רוח כיצד עשתה זאת. היא מסבירה, ובנקאים ותיקים מתקשים להאמין. משפשפים את העיניים. אומרים שאי אפשר לעבוד על כל האנשים כל הזמן. אלון כמעט והוכיחה שאפשר.

 

וזו שבטעות היתה שם

 

עכשיו כבר כולם מבינים. שרי אריסון נקלעה בטעות למרכז סערת הפיטורין בבנק הפועלים. היא לא היתה צריכה להיות שם. לולא מסיבת העיתונאים התמוהה שקיימה, גם עמיר פרץ לא היה נזכר בה. כי הרי אריסון - עוד בעלת מניות בבנק - היא רק חלק מגרעין שליטה שחברים בו כמה וכמה בעלי מניות. אריסון לא מכהנת כיור הבנק כמו שלמה נחמה, ולא כסגן יו"ר הבנק כמו דני דנקנר (שניהם חברים בגרעין השליטה). היא ודאי לא מכהנת כמנכ"ל כמו אלי יונס. אז מה לה ולכל זה? אבל אריסון עשתה מעשה והפכה בין יום, בטעות טקטית אחת, לסמל במאבק נגד פיטורי 900 מעובדי בנק הפועלים. עמיר פרץ, שמן הסתם יקבל מחר כיסא בכנסת, יכול להתקשר להודות לגברת, שעל כנפיה יגלוש לכנסת.