מוזיקה אלקטרונית? דווקא נחמד

עם צאת שני אלבומי הכיסוי לשירי ארץ ישראל, מספרת זהבה בן על הרצון לשיר קלאסיקות ישראליות, המפגש עם המוזיקה האלקטרונית, החשיבות בשמירת נכסי הצאן ברזל שלנו ועל החזרה הצפויה אל המוזיקה המזרחית. "זה הבית", היא אומרת

באולפן קטן בנמל הישן של תל-אביב, לא רחוק ממונטנה של פעם, עושה זהבה בן חזרות לקראת הופעת פרומו טלוויזיונית לשני אלבומיה החדשים - שני דיסקים המכילים גרסאות כיסוי לקלאסיקות ישראליות. אחרי כמה שעות אולפן, שכוללות עבודה מדוקדקת על כל פרט ופרט לקראת הופעה בתוכניתו של אלי יצפאן, מוכנה זהבה בן לקפל את הציוד ולחזור הביתה לבנה, "התינוק שלי", כמו שהיא אומרת, בן הארבע וחצי.

 

- הוא אוהב שאת שרה?

 

"ממש לא. בשבילו המוזיקה היא מה שלוקח אותי ממנו".

 

למרות שכבר יותר משנה בן לא הוציאה אלבומים חדשים, קשה לומר שהיא קופאת על שמריה. הפרוייקט הנוכחי, שכולל שני אלבומי גרסאות כיסוי לקלאסיקות ישראליות - אחד בעיבודים תזמורתיים בניהולו האמנותי של ראובן פינטו, שמכליאים בין מזרח למערב, והשני שמתבל אותם במוזיקה אלקטרונית בהפקתו של חיים לרוז - הוא פרי עבודה של שבעה חודשים. במקביל היא עובדת על אלבום מזרחי נוסף שיציאתו מתוכננת בהמשך השנה. בין לבין היא מסתגלת לכנפיים הגדולות שפרסה עליה חברת NMC במטרה לפתוח בפניה אפשרויות חדשות. זה אמנם הפרוייקט המשותף החמישי בינה לבין חברת התקליטים, אבל הפעם נדמה שמדובר לא רק בעוד פרוייקט, אלא בסוג של התחייבות שמעבר להפקת אלבומים, כולל רצון ללוות ולתת לבן את כל הכלים להצלחה.

זו לא הפעם הראשונה שבן שרה גרסאות כיסוי לשירים ארץ-ישראליים מוכרים, אבל זו כן הפעם הראשונה שהיא משלבת בעבודה מוזיקה אלקטרונית. "זה דווקא נחמד", היא אומרת, "זה לא בדיוק השירים שגדלתי עליהם וגם לא בדיוק המוזיקה שגדלתי עליה, אבל זה כן מדבר אליי". נקודות החיבור היו, בין היתר, בתמלילים שהיא שרה, כמו "בית אבי", שבוצע במקור על-ידי יהורם גאון. "כל שיר שמדבר על אבא, ולא משנה באיזה סגנון מוזיקלי, תמיד מצליח לרגש אותי. הייתי מאוד קשורה לאבא שלי וזה שיר שאני שרה מבפנים", אומרת בן, שהקדישה את האלבום כולו לאביה.

 

לשמור על נכסי צאן ברזל

 

האלבום "בית אבי" כולל שירים כמו "היו לילות", "ירושלים של זהב", "הרעות", "שלווה", "זמר נוגה" ו"להיות לבד". עם אחדים מהשירים היה זה המפגש הראשון שלה. "העבודה היתה מאוד קשה, לא הכרתי את רוב השירים קודם ואלו היו חומרים חדשים בשבילי", מסבירה בן. "הדיסק הזה מוגש גם לאנשים שלא הכירו אותי ומצד שני מציג את השירים לאנשים שלא הכירו אותם קודם. אני שרה לכולם - לקהל מזרחי ולקהל לא מזרחי, לא מחלקת את הקהל שלי לסוגים".

ראובן פינטו, מי שהפיק מוזיקלית את האלבום ומלווה את זהבה מזה 15 שנה, מדגיש את המשפט האחרון הזה ומוסיף: "בשבילי זו שליחות. אני חושב שיש הרבה מאוד שירים באלבום שחשוב שהנוער יכיר. מאחורי חלק מהם יש מאורעות היסטוריים, שלא לדבר על הלחנים והטקסטים, כאלה שהיום כמעט ולא עושים. לא הייתי רוצה שהם ילכו לאיבוד, זה נכס צאן ברזל וכדאי לשמר את זה". פינטו מספר שלאורך השנים, במהלך הופעות עם בן, הקהל נהג להעביר פתקים הכוללים בקשות לביצוע השירים. "היא לא כל-כך הכירה את השירים, אבל אני האמנתי שהיא יכולה לשיר כל דבר. אחרי 'זמר שלוש התשובות' שהיה הצלחה אדירה, כל מי שהיה מסביבה לא כל-כך שם לב לזה שמדובר כאן במשהו אחר. אני חשבתי שצריך להמשיך בקו הזה ובמהלך העבודה הגשתי לה את השירים באופן שמתאים לצורת המחשבה שלה, ברוח הדברים שהיא מכירה. יכולת הביטוי של זהבה יכולה להביא את השירים האלה לקהל הרבה יותר רחב מאשר הגרסאות הישנות. באופן שבו הוא מובא עכשיו, ברוח העכשווית ובלבוש המודרני אני חושב שזה יפתח לקהלים חדשים".

 

- זהבה, את מרגישה שהגיע הזמן לנוח מחידושים לשירים ישנים?

 

"כן. הוצאנו את שני האלבומים יחד כי שניהם קאברים ובינתיים זה מספיק. באלבום הבא אני חוזרת אל עצמי, אל חומרים מקוריים מזרחיים, זה הבית".