כמה פעמים יצאתם לטיול מלאי תקוות: "נראה נופים", אמרתם, "נשלב את אירופה הקלאסית רגע לפני שהילדים גדלים ובדיוק כשמשתחררת תוכנית חיסכון". ובכלל… יהיה מגניב, האמנתם.
כמה פעמים חזרתם הביתה סחוטים, עצבניים, מרירים ובעיקר זקוקים לחופשה נוספת כדי להתאושש מחלום הבלהות שאליו נקלעתם. הילדים רבו כל הזמן, היא עם מיגרנה, הוא במצב קטטוני, וכולכם נשבעתם שזו הפעם האחרונה… אז לפני שאתם מכריזים שיותר לא תצאו לטייל בהרכב מלא, לפני שאתם מקנאים בילדים של השכן, לפני שאתם מאפסנים את התרמיל, כדאי שתדעו: אין כזה דבר חופשה גרועה, יש חופשה גרועה עבורכם, וכמו בכל דבר בחיים, גם כאן קצת מודעות לא תזיק.
ראשית - כדאי להנמיך ציפיות. הטוב ביותר יקרה במקרה. אם אתם מפנטזים על חופשה משפחתית חלומית בתאילנד: עצי קוקוס, ים טורקיז ושקט המאפשר לקרוא את כל כתביו של ניטשה כשבמציאות תלויים עליכם שני פעוטות תזזיתיים, רוב הסיכויים שאתם יורים לעצמכם ברגל. במקרה כזה אולי עדיפה חופשה בקלאב מד השמרני. אם אתם מפנטזים על אירופה הניאו-קלאסית אבל ילדיכם בשלב של זעקות חתרניות בקצב תופי הטם-טם, ייתכן שעבורכם חופשה באי יווני תהיה הרבה יותר מוצלחת.
שנית, אתם חייבים להבין איזו מין משפחה אתם. האם לכולכם יש עניין משותף? האם גיל הילדים מאפשר טיול שכזה? האם אתם באמת מטיבי לכת? גלו מי אתם לפני שתבחרו את אופי הטיול. למי שיכול להרשות לעצמו לקחת פסק זמן של שלושה חודשים, וגם למי שיכול לקחת רק יום אחד בלבד, טיול מתוכנן היטב בהחלט יכול להפוך לחוויה בלתי נשכחת.
אז רגע לפני שהאביב פוקד ולכבוד יום המשפחה, להלן שלושה סוגי משפחות והטיולים המתאימים להן.
המשפחה האקטיבית
אם הבעל הוא יוצא יחידה מובחרת ועדיין עושה מילואים בשמחה ("למה לא? בכיף"), הילדים רחבי כתפיים, עם שערות על השיניים ותלויים על העץ ("אמא, תראי, בלי ידיים") והאישה מגדלת אולר קפיצי כחיית מחמד ("בטור עורפי, אמרתי"), אולי טיולי רנסנס באיטליה זה לא המקום בשבילכם. משפחה שכזו מן הסתם תיהנה מאתגרים אחרים.
אפשר לערוך טרקים משפחתיים בטיבט, ספורט אתגרי בניו זילנד, חופשת סקי בשוויץ, וכל דבר אחר אשר ישלב מעט מנוחה והרבה פעילות. זכרו, שלטים כמו "זהירות מפולת" יעשו לכם הרבה יותר מכל פסל של דוד חלקלק העור.
בארץ :רפטינג ומסע אבובים בצפון; אפשר לצלות דג (שנתפס בחנית) ולשחק משחקי 'הישרדות'. וגם: קרטינג בנתניה, מצנחי רחיפה, סקי בחרמון, טיול ג'יפים בנגב, מסע ניווט במדבר יהודה; אפשר להדליק מדורה ולצלות מרשמלו, להתבונן בשמיים זרועי כוכבים ולחשוב, למה אנחנו לא עושים את זה יותר?
יום בתל אביב: להיכנס לעיר בפקקים כמסע גיבוש בפני עצמו. להמשיך אל הלונה פארק ולמתקני הספורטק: טרמפולינה, קיר טיפוס, זירת החלקה על רולרבליידס, ולקנח בשיט תחרותי בירקון (סירת קיאק). האקטיביים הקיצוניים ייהנו גם לחפש חנייה או לתפוס מונית.
המשפחה הפסיבית
הוא לא אוהב ליזום ("תעזבי אותך"), היא אף פעם לא מגיעה לזה ("מהר, אנחנו מאחרים"), הילדים יונקים טלוויזיה חמש שעות ביום (לא כולל 'המורדים'). משפחה שכזו, מן הסתם, אינה בנויה לפעילות יתר ולפרויקט יזמות מורכב, ולכן כדי להוציא את המקסימום, אפשר להחליט על טיול מאורגן עם אוטובוס ממוזג ומדריך שיפנה אתכם לאתרים נבחרים (לפניכם/לימינכם/לשמאלכם) מקניה ועד אירלנד. הנוף עובר נחמד, מדי פעם אתם מתבקשים לרדת ולסייר מעט. בכל קטלוג של סוכני נסיעות יש את קטגוריית 'טיולי משפחות', והמלה 'אטרקציות' מפוזרת שם בנדיבות.
בארץ: לא לצאת למקומות שיש בהם סימנים חקוקים על סלע מטעם החברה להגנת הטבע. רק המחשבה שיש מסלול שצריך לעבור אותו יגרום לכם לתחושת דיכאון. טיול בספארי ברמת גן או כל מקום מגודר אחר, יטיב עמכם. זכרו, העיקר שטוב לכם ביחד. אתם לא צריכים להוכיח שום דבר לאף אחד. ממטולה ועד אילת לא חסרים שולחנות עץ עם מתקן למנגל שלכם. תביאו אתכם מוסיקה ומשחקים שכולם אוהבים: קלפים, מטקות, שש-בש, כל דבר שיאפשר לכם להרגיש נינוחים וקרובים מאי פעם.
יום בתל אביב: להצטרף לסיורים היסטוריים מודרכים ביפו, בבית הקברות טרומפלדור ובכל מקום שיש בית לשימור, ולקנח בשיט בירקון (סירת מנוע).
המשפחה המעורבת
בין שני הקטבים נמצאת המשפחה המעורבת, המשלבת בין מנוחה לפעילות.
עם קצת התחשבות בכל המשתתפים, החופשה יכולה לנוע מספורט אתגרי ועד לשאנטי בגואה בלי שום בעיות. משפחה שכזו מרוויחה בכל הסגנונות, בתנאי שהיא מצטיידת בסבלנות ומכירה מה כל אחד במשפחה אוהב, ודואגת שיהיה גם מזה.
לטיול גדול שחסכתם עבורו כסף מראש אפשר לנסוע למזרח הרחוק; אפשר לשכור וילה בטוסקנה עם קפיצה ליורודיסני; קורס סקיפר מזורז ואתם על יאכטה בשיט תעלות בצרפת; מסע אופניים מתון בהולנד; קרוס קאנטרי בארצות הברית עם קרוואן מפנק ומה לא. אפשר לחפש במדריכים השונים כל מיני אירועים ופסטיבלים מעניינים ולהתכוונן לפי זה.
בארץ: מיום בראש הנקרה ועד שבוע בים המלח והסביבה; מפסטיבל שנטיפי ועד ספארי בנגב. וגם: טיולי אוכל בצפון, שמורת החולה, מערת הנטיפים ובית גוברין, חמת גדר ופארק הזוחלים. בקיצור, לפי התקציב ומצב הרוח.
יום בתל אביב: ביקור בגן הזואולוגי והבוטני בבית הספר לטבע, פיקניק מושקע בגינת דובנוב, ולקנח בשיט בירקון (סירת פדאלים).
ולסיום: גמרתם לקרוא את הכתבה, אתם נושאים עיניים ופוגשים את בן/בת זוגכם (קאוץ' פוטטו, במקרה הטוב), מתבוננים בילד (מחובר לפלייסטיישן ויש לו צורה של ג'ויסטיק), צופים בילדה (מזריקה הודעות SMS ולא יורדת מהטלפון), אל ייאוש. כנסו לאינטרנט, תשתלבו בפורום טיולי משפחות, תורידו תמונות של אלו שבאמת עושים חיים, תקראו על חוויות, תראו את כל המקומות שיש בעולם, תצטרפו לקהילת המטיילים, תכתבו שחזרתם כרגע מבייג'ינג, ותתחילו לפברק לכם חיים. כן, גם זה סוג של מפלט. סוג של טיול.