למה רוצה ג'וזף ספרא למכור את הבנק הבינלאומי

המצב הכלכלי הקשה בישראל, מצב הבנק ואפילו היחסים העכורים עם פיוטרקובסקי אינם מסבירים את כוונת האחים ספרא לצאת מהההשקעה בבנק בכוונת האחים להתמקד כעת בשיקום האימפריה הבינל שלהם, שלעסקים בישראל יש בה תפקיד שולי

העיתוי שבו מבקש ג'וזף ספרא למכור את הבנק הבינלאומי שבשליטתו אינו מקרי. סביר להניח שאם תיקרה בדרכו אפשרות, הוא ימכור גם את חלקו בסלקום. בכל מקרה, אם בלסאות' תמכור את חלקה, הוא ודאי יצטרף למכירה.

המצב הכלכלי בישראל קשה, ותוצאות הבינלאומי אינן טובות מאלו של שאר הבנקים, ואולי אף טובות פחות. אבל מדובר, בינתיים, בשנה אחת מתוך 12 שנות פעילות של משפחת ספרא בישראל. האחים ספרא היו ועודם מהמשקיעים הזרים הגדולים בישראל. הם הגיעו לכאן עוד לפני שמשקיעים רבים נהרו לכאן.

ייתכן שהאחים ספרא הגיעו לישראל, בין השאר, מטעמים ציוניים, אך הם בטח לא נשארו מטעמים ציוניים. הציונות שלהם באה לידי ביטוי בתרומות נדיבות בהיקף של מיליוני שקלים מדי שנה. עסקים הם עשו כאן, כי היה כדאי להם.

בחישוב גס, 12 שנות פעילות עסקית בישראל הניבו לאחים ספרא כ-750 מיליון דולר ברווחים - סכום נאה בכל קנה מידה. הם רכשו את הבינלאומי בראשית שנות ה-90' תמורת כ-45 מיליון דולר (בערך נוכחי).

הבנק הבינלאומי, שנהנה משנות רווחיות יפות, היה נדיב במדיניות הדיבידנדים שהנהיג. האחים ספרא נהנו מפירותיו, כמו גם מהשקעתם בסלקום (35%).

עם כל הכבוד לבינלאומי ולסלקום, הם חלק מאוד קטן מהפעילות הבינלאומית של האחים ספרא. הפסד של 20 מיליון דולר באלפא-קרד, ההפרשות לחובות מסופקים עקב האשראי לגד זאבי, תבל ואחרים, הם אולי כסף גדול במושגים ישראליים, אבל לא בשביל האחים ספרא.

אין ספק שלקרע בין האחים ספרא לבין נציגם הבכיר בארץ, יו"ר הבינלאומי וסלקום, שלמה פיוטרקובסקי, יש חלק נכבד בהחלטה. שמו של ג'וזף ספרא לא הולך לפניו בכל הקשור ליחסי אנוש. פיוטרקובסקי אינו הראשון ואינו האחרון בין עובדיו בעולם, גם הבכירים ביותר, שעמו הסתכסך ספרא. אבל בסופו של דבר, אם פיוטרקובסקי היה הבעיה, יכול היה ספרא לפטר אותו (תמורת כמה מיליונים) ולמנות נציג חדש.

אלא שנראה שכמו הרבה דברים שקשורים לאחים ספרא, גם כאן הסיבות הן פיננסיות רק בחלקן. רגשות, ובעיקר גאווה, ממלאים תפקיד לא פחות חשוב.

עד לשנת 99', הכל התנהל על מי מנוחות. האח הבכור, אדמונד ספרא ז"ל, ניהל את העניינים ביד רמה. גם אם לכאורה היתה חלוקה, אנשים שהכירו את המשפחה ציינו כבר אז שלא מזיזים אבן מצד לצד מבלי שאדמונד מעורב. גם בשנותיו האחרונות, למרות מחלת הפרקינסון, המשיך אדמונד ספרא ז"ל לנהל את עיסקי המשפחה. אדמונד ז"ל נודע כבנקאי מהשורה הראשונה. אמנם איש לא קל, אמרו עליו, אבל איש הוגן.

בשנתו האחרונה, עשה אדמונד ספרא ז"ל תרגיל לאחיו, כשמכר מתחת לאפם את הריפבליק-בנק שהיה בשליטתו. כמה חודשים מאוחר יותר, לאחר שנספה אדמונד ספרא בשריפה שהוצתה בביתו במונקו, התברר כי נישל את אחיו מצוואתו והשאיר את עיקר הונו לאלמנתו, לילי.

מאז, פועלים האחים, ג'וזף ומואיז, להפוך את החלק שנותר בידם לאימפריה עיסקית גדולה מזו שהיתה לאחיהם. גם כך מדובר באימפריה מכובדת, הכוללת לא מעט עסקים, בכללם בנקו די ברזיל, החברה הסלולרית BCP בברזיל, מפעלי תעשייה, בנקים נוספים והרשימה עוד ארוכה.