התרגשות טסטוסטרונית באוויר. העולם עוטה שריון גברי ומנסה לחלק את שורותיו בין הרעים והטובים. עד לפני שבוע היה די ברור מי עומד באיזה צד: הטובים דוברי אנגלית במבטא אמריקני או בריטי, והרעים דוברי מוסלמית. בין אלה לאלה התרוצצו האירופים וניסו למקם את עצמם הכי טוב שאפשר, בתנאים הלא פשוטים מבחינתם. ורק לישראלים אין, ולא הייתה בכלל התלבטות. מבחינתם, מוסלמי טוב הוא אגדה היסטורית.
כך שבעוד דוברי האנגלית מתמקדים ב"מיגור הטרור האיסלמי", ומתרוצצים לשם כך בין אפגניסטן, איראן, עיראק ועזה (ובדרך לאזורים נוספים בעולם שמפנים עורף למרוּת האמריקנית), אירופה מתבוננת פנימה אל תוך עצמה ומבינה משהו שהאמריקנים והישראלים טרם הבינו. במלחמה הזו, שעל הסף, המוסלמים כבר ניצחו.
בשבועות ובחודשים הקרובים זה בהחלט ייראה אחרת, המלחמה הזכרית הזו בין הקאובוי האמריקני לפנומן העיראקי תיראה כמו סרט מלחמה מתוכנן היטב. פצצות יתפוצצו, מטוסים יטוסו וטנקים ישעטו לכל עבר. דם ואש ותמרות עשן און-ליין. יש לצפות שיותר מוסלמים ייהרגו בסרט הזה, אבל בשוך הקרבות עדיין יהיו בעולם יותר מוסלמים ממה שרוב היהודים, הנוצרים והאתאיסטים היו רוצים. בתוך כמה שנים יפצה הרחם המוסלמי את אומתו על האובדן.
בישראל מדברים מדי פעם, בעיקר כנימוק בעד ונגד הסכם שלום או טרנספר, על ה"איום הדמוגרפי". דמוגרפיה היא מושג נייטרלי, האיום הנצמד אליה הוא תוצאה של פרשנות ועשייה מזיקה. אירופה חיה את הדמוגרפיה הזו כבר עכשיו, והיא בהחלט מרגישה מאוימת. עד עכשיו הגנו על עצמם האירופים בדרכם הישנה והגזענית. ה"אנשים האלה", "הערבים", "המוסלמים", יכולים להגר ולהתרבות במדינותינו הנאורות ככל שהם רוצים, אבל הם לא ייהנו משוויון זכויות אזרחי, יחיו בתת-תנאים ומדי פעם נאפשר לגלוחי הראש לשחרר קצת לחץ בשכונות שלהם. ככה הופכת הדמוגרפיה לפצצת זמן מתקתקת ולאיום.
עכשיו עושים האירופים את החשבון שלהם ושואלים את עצמם אם כל הבלגאן הזה כדאי להם. הרחם המוסלמי בבלגיה, צרפת וגרמניה עובד מסביב לשעון, וכאשר הבלגים, הצרפתים והגרמנים בודקים את פוטנציאל הילודה שלהם, הם מגיעים למסקנה שאולי לא כדאי לעצבן את המוסלמים "שלהם".
אם העולם המערבי, על משמעויותיו המגוונות (גיאוגרפיות, פוליטיות, כלכליות, צבאיות, תרבותיות ודמוגרפיות) היה מתעניין באמת בטוב ורע, הוא היה עושה הכל כדי לחדד את ההבדל בין "מוסלמים" לבין "טרוריסטים", ואז היה מתברר לו שבהחלט עדיף להתיידד עם האיסלאם במקום להילחם בו. אבל העולם מתנהל היום על-יד אמריקנים תאבי שליטה – עובדה שכמעט לא משאירה למוסלמים ברירה אלא להיות "איום דמוגרפי" ו"טרור".
כישראלים, ההתרחשויות העולמיות האלה הן הגדלה של המציאות היומיומית שלנו. כמו את הג'ינס והקוקה קולה, אימצנו מהאמריקנים גם את השקפת העולם הפורזית ש"משפחה לא צריכה יותר מארבעה ילדים", וגם את הששון אלי קרב ואת המוכנות לצאת למלחמה מדי פעם, כדי לעשות שקט לכמה שנים.
זה לא יעבוד. סוף הרחם לנצח.