עמיר בניון: בודהה קטן

שוש גבאי ליוותה את עמיר בניון בחזרות לקראת הופעת הבכורה שלו שתתקיים בחודש הבא

שנתיים אחרי שהגיע לתל-אביב באוטובוס מבאר שבע, ובתרמילו שני שירים מוקלטים באולפן ביתי, הצליח עמיר בניון בן ה-25 למכור שמונים אלף עותקים מתקליטיו. שישים אלף עותקים מהתקליט הראשון-'רק את'-ועשרים אלף מהשני - 'אותו מקום, אותה הרוח'.

התואר "זמר נשמה מזרחי" לא יסביר את פרץ הרגשות שמעורר הצעיר הביישן והמופנם. כולם רוצים לחבק את הנסיך הקטן משכונה ד', לארוז ולקחת הביתה. אולי בגלל שהמוסיקה שלו מתרחשת במקום עמוק של תפילה והתרוממות רוח.

בניון מעולם לא הופיע על במה. באמצע השבוע החלו החזרות לקראת מופע שמיועד לחודש הבא. הקהל שיבוא להופעותיו יהיה ללא ספק תרכובת משונה ונדירה של זקנים וטף, שהרי כמעט כל מי ששמע את שיריו, משוכנע כי בניון כתב אותם עבורו באופן אישי.

בחדר החזרות השבוע לא ניגן בניון על העוד, איתו הוא ישן בלילה מאז גיל שש. הוא עדיין מחפש את הסאונד שיגרום לעוד להישמע טבעי, צליל כמו שמקסים, אבא שלו, ניגן בחפלות, ולכן הוא עדיין לא מעז להוציא את העוד מן הנרתיק. במקום זה הוא ניגן בגיטרה חשמלית. "אתה מחזיק את הגיטרה נמוך כמו רוקר", מעיר לו הקלידן והמפיק המוסיקלי אדם גורליצקי. "מה לעשות שאני דרדס", מחזיר לו בניון.

"אתה צריך להביא את המרוקאית, אחי", הוא אומר באסרטיביות לגדי סרי נגן כלי ההקשה, וכשהוא מוציא את המצית מהכיס להדליק סיגריה, קופצת משם בובת טרול קטנה עם שערות ירוקות. בניון תוחב אותה בחזרה לכיס.

 

פרידה ממיכה שטרית

 

לאחרונה עבר בניון משינקין לשכונת אפקה, ונפרד ממפיקו מיכה שטרית. על הפרידה הוא מוכן להגיד רק שהוא רוצה להיות עצמאי ולהחליט הכל לבד. "הפכתי לעול כבד, יש לי יותר מדי דברים ומיכה עסוק בתקליט שלו". באפקה הוא מרגיש יותר קרוב לבאר שבע מאשר בשינקין. "שינקין זה מקום מלחיץ. רק חבר'ה צעירים ועבודה. אין שם ילדים, אתה נכנס הביתה וסוגר את הדלת ולא איכפת לך מהשכנים. כאן באפקה יש תחושה של שכונה. יש משפחות, ילדים שמשחקים בחוץ. כאן החיים הם לא במעבר, בינתיים". יוקרתו של בניון עלתה בעיני ילדי השכונה, שותפיו לכדורגל, אחרי שנודע להם שהוא בן דוד של הכדורגלן יוסי בניון.

השבוע התברר לבניון שהוא לא יחמם את לו ריד, נסיך הדיכאון האמריקאי, בהופעתו היחידה בישראל בשבוע הבא. בניון לא נשמע מוטרד, ממילא עד לפני כמה שבועות הוא לא ידע בכלל מיהו אותו לו ריד שכולם מתרגשים ממנו.

הוא לא מכיר זמרי רוק: לא את הביטלס ולא את דיוויד בואי. על זמרים ישראלים כמו ברי סחרוף, שניגן בתקליטו האחרון, הוא לא שמע עד שהגיע לתל אביב. "אני בטוח שיש שירים שאני מכיר, כי אני שומע רדיו, רק יש לי בעיה עם שמות. אני פשוט לא מקשר את השם למוסיקה". בשיחה איתו מתברר שהוא גם לא מכיר מקומות בארץ. "נופים לא אומרים לי כלום" , הוא מחייך במבוכה. לחו"ל טס רק פעם אחת, לבקר את דודו המתגורר בפאריז, ושם לא דהר לשום אתר תיירותי. המקום היחיד שבו הקפיד לבקר כל יום היה השוק הערבי, להריח נענע ופירות, ולרכוש מלוא החופן קלטות של מוסיקה אלגי'ראית ומרוקאית. "הייתי שם כמה חודשים, והדבר היחידי שידעתי בצרפתית זה לבקש מהמוכר בקיוסק להביא סיגריות וכרטיס חיש גד".

 

דגם חדש של מזרחית קלה

 

בקלטות וידיאו שצילמה משפחת בניון, נראה עמיר הילד מביט בהשתאות באביו מקסים שמנגן ב'נדניה', הרכב נגנים מרוקאי. אבא בניון נהג לנגן עם שמעון בנישטי המנוח, אביה של זהבה בן. זהו הקשר היחיד בין שני ילידי שכונה ד'. המוסיקה של בניון שטה בנחת במקביל למוסיקת הפופ המזרחית, ואילו היא יצרה דגם חדש של מוסיקה מזרחית קלה המשלבת מוסיקה קלאסית מזרחית ומערבית. הוא משתמש בכלים אקוסטיים רבים כמו במוסיקה מזרחית אמנותית, אך מצד שני, אין לבניון בעיה לשלב בשיר כמו 'מלאך', מהתקליט הראשון, פתיח לצ'לו ולכינור, ומייד לעבור למקצב חפלה מרוקאי. בניון גם לא מנגן מוסיקה מרוקאית שמחה וקופצנית דוגמת להקת "שפתיים" או פופ הומוריסטי כמו קובי אוז. "המוסיקה היא ים ואני שוחה בו לאן שאני רוצה", הוא אומר.

כובד הראש בו הוא מתייחס לעצמו החשיד אותו בעיני הברנז'ה המזרחית הותיקה. כשאומרים לו את זה, בניון נעלב. "כל דבר שבא לי הוא מהנשמה, המוזיקה שלי היא הכי מזרחית". הזמר שבניון הכי אוהב הוא שלומי שבת, איתו גם הספיק להתיידד מאז הגיע לתל אביב. "אני חולם להפיק אותו מוסיקלית להוציא ממנו דברים עמוקים שיש לו בפנים".

סיניה מזרחי , היחצ"נית של בניון, ותיקה בשוק של הזמרים המזרחים, אישה אדיבה בדרך כלל, הפכה לאדם יגע וחסר סבלנות לאחרונה. היא מתקשה להתמודד עם מבול משונה כזה של מעריצים: עורכי דין וכלכלנים כותבים לו שירים, ושולחים לו סקיצות מוסיקליות. אמהות, נשים מבוגרות וחיילים פונים ומבקשים לספר לבניון חוויות מיסטיות שעברו אחרי הקשבה למוסיקה שלו. הבודהה הקטן, מהפרבר הבאר שבעי, יושב בדירתו הצנועה ליד העוד וג'ירפה ענקית מפלסטיק, ומתנצל במבוכה: "הלוואי ויכולתי לענות לכל אחד ואחת".