מחשבים: פנטיום 4 - בלי פאניקה

תופי הטם-טם של אינטל נשמעים שוב: המעבד החדש שלה, הפנטיום 4, המהיר ביותר מעל המדף כיום, יוצא לשוק. האם לרוץ ולשדרג או לחכות? הרהורי כפירה

השבוע חשפה אינטל את ה"דור הבא" של המעבדים שתייצר עבור מחשבים אישיים. המעבדים האלה, כמה מפתיע, יעבדו מהר יותר מאלה של הדור הנוכחי ושמם – תחזיקו חזק, אינטל מדהימה במקוריותה – הוא "פנטיום 4"!

אצל רבים מבעלי המחשבים בארץ ההודעה הזו מפעילה מייד מנגנון פאניקה אוטומטי: "האם המחשב הנסיכי שלי שוב הפך לצפרדע חיגרת? האם לשדרג? לקנות חדש? מה עושים…?".

אז קודם כל, התשובה היא לא. על איך הגענו למצב היסטרי כזה ומה לעשות כדי לצאת ממנו, בשורות הבאות.

מחשב הוא בדיוק, אבל ממש, כמו מכונית. בלב שניהם פועמת יחידה מרכזית הכרחית, את שניהם מפעיל משתמש שאינו אמור להבין מה נעשה בקרביים ואת שניהם אפשר לעטוף בכיסוי פלסטיק או בד. אבל הבדל מהותי אחד כן קיים בני השניים. סקירה קצרה של תולדות המכונית מלמדת, כי ההבדלים המהותיים בין ה"מודל T" של פורד למכונית המתוחכמת של ימינו נמצאים בהמון רכיבים, אבל רק לא במנוע.

עמיתי ה', מפקד מדור הרכב של ynet, היה מזדרז להתפרץ כאן ולומר משהו בסגנון: "מה פתאום? אז היה מנוע דו-זיזי עם שני צילינדרים וגל ארכובה אופקי והיום המנוע הוא תלת-הזרקתי מנוהל מאייד סייבר-אלקטרוני". אבל אל"ף, בשעת הקלדת שורות אלה הוא אינו במערכת. ובי"ת, את מי באמת מעניין איך מורכב המנוע? המכונית שלנו טובה יותר מזו של תחילת המאה בזכות הריפודים השמנמנים, המזגן העוצמתי, בולמי הזעזועים המשופרים, מערכת הסטריאו, מראות הצד החשמליות ולמי שידו משגת – החימום האישי לכל מושב. ו…כן, היא הרבה יותר בטוחה.

 

מעבד סקסי

 

תולדות המחשב היו צריכים להירשם באופן דומה, אבל מעצמות מסויימות, ובראשן אינטל, קלטו שהמוצר שהן תורמות לעסק הוא סקסי כמו מנוע המכונית, לא טיפה יותר. בניגוד להנרי פורד, שייצר גם את המנוע וגם את שאר העניין, אינטל מייצרת רק את המנוע.

כאן נכנסה לתמונה מערכת גאונית של יחסי ציבור (מה שקוראים בלע"ז "ספין דוקטורס"), שהצליחה להפוך את הקערה על פיה: מזה כ-15 שנה, במרווחי זמן כמעט קבועים, משחררת אינטל הצהרה "דרמטית" לעיתונות. פעם קוראים לזה XT, פעם AT, פעם "פנטיום" ופעם MMX (תרומה ישראלית, אגב). לכל מותג כזה מוצמדת סדרת מספרים (המתארת בסדר עולה את ביצועי המעבד הספציפי) ותמיד, אבל תמיד, מתלווה לחשיפה הבטחה בומבסטית.

עיון בכתבים עתיקים (PCMAGAZINE מ-1990, 1992) מעלה מחשבות, שמישהו באינטל כתב פעם מסמך מקור, שמאז מחדשים את ימיו בשיטת ה-Copy/Paste. זה תמיד נשמע כמו "הדור החדש של המעבדים יאפשר ביצוע פעולות שהיו דמיוניות עד לפני זמן קצר… יישומים קריטיים… האצת וידאו… תלת-מימד… זמן אמיתי… מולטימדיה…". וכשתופי הטם-טם של אינטל מושמעים, כל השבט בא לרקוד. ארנקיו פתוחים והוא שש אלי שדרוג.

הבה נעצור וניזכר: מחשב הוא כמו מכונית – המהירות חשובה פחות מכל השאר. "כל השאר" במחשב הוא גם רכיבי חומרה היקפיים כגון כרטיס מסך, כמות זיכרון פנימי, כרטיס קול, עכבר, מדפסת וכונן תקליטורים, אבל בראש וראשונה מערכת ההפעלה. לא נעים לומר, אבל מיקרוסופט אחראית הרבה יותר מאינטל לעובדה שהמחשב שלנו היום נראה ומתנהג כפי שהוא (זוכרים את ימי ה-DOS המקוממים ואת ימי הבייסיק הטראגיים שקדמו להם?).

אז נכון – מיקרוסופט כמעט לא המציאה מאומה: את הקונספט הכללי היא העתיקה ממחשב שהוצג לעולם כבר ב-1984 (המקינטוש הראשון כמובן), אבל היא כן הצליחה להעמיד חיקוי שעובד לא רק על חומרה ייעודית (כמו המקינטוש) אלא על כמעט כל שילוב רכיבי חומרה המצטרפים לכדי PC תקני. זה היה (ועודנו) תהליך ארוך, מסורבל, רצוף תקלות מביכות ומעורר אנטגוניזם כלפי ביל והוילה העוצמתית שלו שבמדינת וושינגטון. אבל זה עובד וזה לא מעט.

אז רגע, מה כל הרעש הזה, שמלווה את ההכרזות של אינטל על מעבדים חדשים ודורות חדשים? ובכן – אינטל היא בכל זאת שחקן חשוב בשוק. היא מייצרת הרבה דברים שאינם בדיוק מעבדים למחשבים אישיים. אבל בתחום הזה, היא הצליחה להפוך לשעון הגריניץ' התקני המבשר על בוא ה"מהפיכות" בתחום המיחשוב. זה נכון הנדסית, אבל שגוי צרכנית. אם שמעתם על "חוק מור" (מין נוסחה סתמית לניבוי זמני הכפלת מהירות המעבדים, שהפכה למנטרה שגורה בפיהם של "מבינים") – סימן שהצליחו לעבוד גם עליכם. זה נכון סטטיסטית, אבל חסר משמעות צרכנית.

השפעת מהירות המעבד במחשב שלכם על ביצועי המערכת ועל התחושה הכללית שלכם בזמן העבודה היא בינונית עד זניחה. בינונית אם אתם משתמשים במחשב האישי בעיקר למטרות משחקים (המהפיכות הגדולות עוברות בשדה כרטיסי המסך), קטנה אם אתם אתם משתמשים "חזקים" שאינם מחפשים בידור דווקא וזניחה אם אתם משתמשים במחשב לצרכים "משרדיים" (דהיינו – תוכנות "אופיס" למיניהן). קביעות אלו מתייחסות למשתמשים ביתיים ולא לאנשים שמקצועם הוא יצירה בתלת-מימד, שם כל שיפור במהירות המעבד משפיע מיידית על עבודתם.

 

המחשב הופך בלתי רלבנטי

 

נסייג מייד: במרווחים של כמה שנים, ההבדלים בכוח המעבד כן מתבטאים בדברים שאתם יכולים (או לא יכולים) לעשות עם ה-PC שלכם: נגינת קבצי וידאו שאפשרית היום ולא היתה אפשרית בימי ה-AT, למשל, נגינת קבצי מוסיקה דחוסים בפורמט MP3 המבוססת על כח עיבוד חזק יחסית וכמובן – שימוש במערכת הפעלה מודרנית. אבל הקפיצות האלו מתרחשות מדי כמה שנים, הרבה מעבר למהפיכות הוירטואליות שאינטל ושאר יצרני המעבדים מנסים לייצר.

מי שהצליח להבין את הקשקשת הטכנית עד עכשיו יוכל גם לפענח את החידה הגדולה של עולם המחשבים, הפראדוקס המוזר המטריד את כולנו: איך בכלל יכול מחשב "להתיישן"? מה – הוא עובד היום יותר לאט מהיום שקנינו אותו? גלגלי הדיסק התבלו מסיבובים? נשחק הפנטיום מעומס עבודה? כמובן שלא. כל עוד המחשב עובד, הוא עובד באותן רמות ביצועים כמו ביום היוולדו. שימוש מתמשך במערכת ההפעלה גורם לה לצבור "עומסים", אבל כל פירמוט של הדיסק הקשיח והתקנה מחדש של מערכת ההפעלה מנקה את הליכלוך שהצטבר.

התשובה היא שהמחשב אינו מתיישן, הוא פשוט הופך לבלתי רלבנטי. מדי מספר שנים, השילוב של מערכת ההפעלה המתקדמת, דרישות החומרה של המשחקים ואפילו דרישות של יישומים משרדיים (בעיקר מתוקף המעטפת שלהם, לאו דווקא הפונקציונליות) – שילוב זה הוא "מעבר לכוחו" של המחשב שברשותנו. מי שתורם להזדקנותו המואצת של המחשב הוא אנחנו – בכל פעם שאנו רוכשים מערכת הפעלה חדשה, משחק או יישום "כבד".

יצרני חלקי המחשבים מוסיפים למדורה שמן מיותר: משום מה, הצ'יפ החדש של אינטל (או מתחרותיה) הוא תמיד כה מתוחכם, עד שצריך להמציא בשבילו לוח אם חדש. זקני המשדרגים חוו כבר את כל תדרי המהירות האפשריים – כפול 25 מה"צ, כפול 33 מה"צ, כפול 100 מה"צ. כל שינוי כזה גורר אחריו גם שינוי במהירות עבודת הזיכרון. וכאשר המהירויות נשארות כפי שהן, קופץ משהו חדש: אפיק PCI או AGP, חיבור פרללי או USB, וכן הלאה. אל תטעו – כל שינוי כזה אכן מחזק את יכולת המחשב, אבל משום מה, כל "דור" נהנה רק משינוי אחד בלבד. כך מצליחים למכור לנו, על פני 10 שנים, מחשב שעושה פחות או יותר אותו דבר, בחמש גירסאות "מתחזקות".

מעבדי דור "פנטיום 4" של אינטל יעבדו במהירות של החל מ-1.4 גיגהרץ. כניסתם לשוק תגרום מייד לאפקט שאינטל ביססה מזמן – הוזלת המעבדים מהדור הנוכחי. המתחרות, ובראשן AMD עם מותג Athlon החזק והזול, יחרו יחזיקו אחריה. השיפורים האלה הם ממש לא וירטואלים והם אכן ייגררו אחריהם שיפור ביכולות התוכנה, אבל כצרכן נבון כדאי להמתין ולנצל עד למקסימום האפשרי את היצור המרובע שכבר יש לנו על השולחן, לסחוט ממנו את כל יכולותיו ורק כשנרגיש שאי אפשר עוד – נלך לחנות המחשבים.