אימוץ לחומרה

יעל משאלי אימצה שני ילדים אתיופים, גיירה אותם לחומרה, וחושבת שהאפליה בין דתיים לחילונים בנושא האימוץ היא לא הבעיה הגדולה

במדינה שנושא ההולדה הוא כמעט ה-עניין שעליו תקום או תיפול קואליציה, טבעי שידיעה חדשותית על אפליה בין זוגות דתיים לחילונים בנושא האימוץ תתפוס מיד כותרות. ובאמת, הרעיון ששמירת מצוות היא קריטריון בבדיקת כשירות הורית מקומם ביותר. מקומם, אך חוקי. חוקי ולטובת הילד. לטובת הילד, משום שבמדינת ישראל יש עדיפות למי שהוא יהודי על פי כל חוק ועל פי כל הגדרה.

פעמיים, בחמש השנים האחרונות, זכינו שיימסר לידינו ילד במשרדי "השרות למען הילד". בשתי הפעמים, מכיוון שכבר היינו הורים לחמישה ילדים ביולוגים, נעשה האימוץ במסלול המקוצר של "ילדים עם צרכים מיוחדים". במדינת ישראל, עדיין, תינוקות אתיופים נחשבים "צרכים מיוחדים", רק בגלל צבעם. אושר גדול לנו, הפסד נורא לזוגות חשוכי ילדים שאמרו "לא" לאפשרות הזו (מבחינתי, אגב, זוגות כאלה היו נחשבים אוטומטית לפסולי הורות. מזלם שבשרות למען הילד מחזיקים בדעות פחות נוקשות).

למדינת ישראל יש כל מיני השגות ביחס לעולי אתיופיה, אבל על-פי חוקי המדינה המקובלים, גם יהונדב וגם חן, ילדיי המאומצים, נולדו לאמהות יהודיות. למרות זאת, ועל אף שמבחינתנו מדובר במהלך חסר חשיבות, עברו שניהם את תהליך הגיור לחומרה. כהורים, לא יכולנו להעלות על הדעת להעמיס עליהם אתגרים מיותרים על אלה שממילא עוד נכונו להם. את מאבקינו האידיאולוגיים, גם בסוגיות הפוליטיות-דתיות, ננהל באופן אחר.

סוגיית האימוץ מורכבת ומסובכת. הניסיון לקבוע מי ראוי להיות הורה מאמץ ומי לא חשוף באופן טבעי ומתמיד לטעויות, משום הסובייקטיביות של העוסקים במלאכת הקודש. אלא שלרגע אסור להתבלבל ולשכוח את המטרה שלשמה עושים את כל העבודה הזאת: מציאת הבית הכי טוב שאפשר למי שזקוק לאימוץ, ולא הפוך - למצוא את הילד הכי טוב שאפשר למי שרוצה לאמץ. קל מאוד להתבלבל בין השניים, משום שזוגות הכמהים לילד מעוררים אמפתיה גדולה.

הכעס שלי בסוגיה הזו הוא לא על האפליה שעושים בין זוגות דתיים לחילונים וגורמים בכך צער גדול לאותם מבוגרים, אלא על כך שהמציאות הזאת גורמת, לעיתים, שילדים הפנויים לאימוץ אך זקוקים לגיור, מחכים במוסדות, או במשפחות אומנה להורים מתאימים. מצב כזה הוא בלתי נסבל בעיניי, והוא המצב הספציפי שהחוק חייב להתייחס אליו כיוצא מן הכלל בכלל המתועב שיצר לכתחילה.

כדי להיות הורה ראוי לאימוץ חייבים לגייס הרבה מאוד אומץ ולהיות נכונים למאמץ גדול. ילדים מאומצים נושאים עליהם נטל משמעותי בכל מקרה, גם כשיש להם הורים מאמצים מצוינים. לכן צריך עד כמה שאפשר להתאים את חייהם לנסיבות החברתיות, הפוליטיות, הדתיות והכלכליות של המקום שהם יחיו בו. ואם המקום הוא מדינת ישראל, ראשית האלף השלישי והלאה, כדאי לזוגות הרלוונטים להתאמץ בכל דרך לגייר את ילדם בגיור האולטימטיבי.

באופן אישי אני לגמרי נגד הגיור המחמיר שנוהגת מדינת ישראל, נוסח בית שמאי, ומאמינה בפשט הגיור של הלל הזקן (שבת, לא, א), "מה ששנוא עליך אל תעשה לחבריך", ואני משתדלת לטובת האפשרות שזה יהיה גם החוק, אבל לא על חשבון יהונדב וחן.