היפ הופ למתחילים

ה"סאייפר" הוא מועדון זעיר בלאור איסט סייד שזינק על גל ההיפ הופ שהציף את העיר. מדי שבת מתרחשות במקום מסיבות על טהרת המוסיקה השחורה מג'א רול לפרינס, מדיאנה רוס למיסי אליוט. המהססים ישמחו לדעת שאפשר גם להגיע ללא ידע מוקדם בתחום

בשנה האחרונה, יותר מאי פעם, אנו עדים להשתלבותה של המוזיקה השחורה לסוגיה בעולם הקלאבינג העירוני. לבד מן העובדה שיותר ויותר מועדונים בהארלם, בברונקס ובברוקלין צוברים תאוצה ומושכים קהל מכל רחבי העיר, החלו אתרי בילוי רבים במנהטן לקיים ליינים של מוזיקה שחורה, ערבים שמיועדים לאו דווקא לקהל המזוהה מיידית עם היפ הופ ואר'נבי. תוסיפו לכך את הגל האופנתי של רצועות האוס ממוקססות עם להיטי נשמה נוסטלגיים, גל שג'וניור ואסקז היה מחלוציו, ונראה כי אין מנוס אלא ללמוד איך מזיזים את האגן כהלכה.

קשה להתווכח עם הקביעה שאין מקום הולם יותר מאשר "סאפייר בר –לאונג'" לקיים ליין של מוזיקה שחורה. על רקע התרסקותם האיטית אך המתמדת של מקומות בילוי רבים במנהטן, דווקא סאפייר זוכה בשנים האחרונות להצלחה מופלאה. עד עתה היו אלה הליינים של ערבי שני ושלישי שניקזו למקום את הבליינים הכבדים של העיר, אלה שלא הולכים לישון לפני 4 בבוקר גם באמצע השבוע, כשיש למחרת עבודה.

בערב שני ממוצע בסאפייר תיתקלו לפחות בדי. ג'יי מוכר אחד (קרל קוקס, ולאיו מלאיו ובושווקה הם אורחים קבועים), בפליט/ה של להקת רוק (למשל, ליידי קארי מדילייט) ובערב רב של פרומוטרים. אבל דווקא מוצאי שבת הוא ערב הדגל של המוזיקה השחורה. וההסבר לכך פשוט. ללא צורך בפרומוטרים, מצליחים בעלי סאפייר לקבץ בערב מוצאי שבת ממוצע יותר מ- 300 בליינים, וצריך לזכור שמדובר במקום זעיר שיכול להכיל בעת ובעונה אחת לא יותר מ- 80 מיוזעים.

המוזיקה עושה את שלה וההמונים נוהרים למקום כדי לשקשק איברים ולנענע את הידיים כמו שרואים באם.טי.וי, בחסות המדריכים ג'ארול ומיסי אליוט. אמנם, בחדירה ראשונית נתקלים בעיקר בפרצופים לבנים או בעיניים מלוכסנות, אך מקץ דקות אחדות מובנת הנוכחות השלטת של הקהל הלבן.

הליין מתמקד בהיפ הופ למתחילים. שלא כמו מועדוני מוזיקה שחורה כבדה כדוגמת "אן.וי", בסאפייר מתנגנים בעיקר שירים של אמנים עכשוויים פופולריים: ג'יי זי, טימבלנד, בסטה ריימס, נאז, ג'א רול ומיסי אליוט. בחלוף השעות מבליחים להיכל טראקים של אולד סקול היפ הופ, ואז פורצים לרחבה קולותיהם של מייקל ג'קסון, ארתה פרנקלין, דיאנה רוס ואפילו, רחמנא ליצלן, פרינס. הקהל מתמכר לרגעי הנוסטלגיה הקסומים, המחזירים אותו למסיבות הכיתה העליזות בברוקלין, או לחילופין בטוקיו.

העובדה כי סאפייר בנוי מחדר לא גדול ומלאונג' מלבני באחוריו, מאפשרת תצפית בעלת אופי אנתרופולוגי במהותו. ראשית, חשוב לציין כי כמו בחוג לריקודי עם למתחילים, גם לסאפייר אפשר להגיע ללא ידע מוקדם. למען האמת, בליינים נטולי חוש ריקוד ישתלבו היטב במקום. אמנם קשה להימנע ממבטי הפליאה המהולים בבוז שמשוגרים מכיוונן של חבורות בליינים שחורים הצמודים לעמדת הדי. ג'יי משל היה זה גלגל הצלה, אך השאר מאלתרים תנועות שרכשו במיטב מסיבות ההאוס שהתרחשו בעיר בשנים האחרונות.

לצד השירים והריקודים, יש בין הנוכחים פנויים ופנויות שבאים לתור אחר מציאות. את האחרונים ניתן לאתר בקלות: הם עומדים שעונים על הבר, בוחנים כל איבר לגופו ומסמנים מטרות. בדומה לשרשרת המזון, השגרה קבועה למדי: לאחר ששלב הדיג הושלם בהצלחה, פונה הזוג המאושר ללאונג' האחורי, שם הוא יכול לשוחח ואף להתנשק קלות לאורו הרומנטי של מסך טלוויזיה מרצד.

לעובדה כי סאפייר הוא מקום לא מחייב, נטול פוזה ובעל אופי שכונתי סימפטי אפשר למצוא סימוכין רבים. בכניסה נגבים מכל בליין חמישה דולר בשיטת 'מיד ליד', כלומר הבליין מושיט את השטר למאבטח, שמטמין אותו בכיסו ומסמן לבליין להיכנס. הקואט צ'ק הוא לא יותר מאשר קיטון זעיר שמתפקע כבר לאחר עשרים מעילים. המסך בלאונג' מרצד באופן שמזכיר את הטלוויזיה הישראלית בראשיתה ואת השירותים לא ניתן לנעול. אלו ואחרים מלמדים שהסאפייר מציע בילוי נעים, חמים ומקומי למי שמחפש אלטרנטיבה למועדונים הגדולים והמסחריים.

הבר, למשל, מצטיין בשירות מהיר ואדיב להפליא. במציאות של היום, גם השתכרות באווירה סימפטית היא הישג בלתי מבוטל

 

Sapphire

 

249Eldridge St.

פתוח: כל ערב בשבוע משעה 19:00 עד 04:00 בבוקר

ערבים מומלצים: שני (דיפ האוס), שבת (היפ הופ)

מוזיקה: שילוב של פופולרית עכשווית עם להיטים נוסטלגיים

מהבר: שוטים של טקילה, כי הם זולים (6 דולר) ומשכרים במהירות

ציון: 8