תפקידם של הגויים

תפקיד הגויים בעולם לספק לנו עוד זווית ראייה פשוטה וישירה, נטולת רגשי נחיתות או שנאה עצמית

אבי מורי ד"ר ישראל אלדד ע"ה סיפר לי בשעתו על יהודי תושב וינה שפגש ברכבת יהודי בן עיירה קטנה בפולין, שאל אותו כמה יהודים יש בעיירתו ונענה: כמעט אלפיים בלא עין הרע. וכמה גויים? 2. וכמה אצלכם? שאל בן העיירה, וכששמע שמדובר ב-20,000 יהודים ובמיליון גויים תמה: לשם מה אתם זקוקים לכל-כך הרבה גויים של שבת? נזכרתי בסיפור השבוע, כשקראתי על סקר של ג'ון מקלפלין, בר סמכא נודע בארה"ב, ב-11 בפברואר. 37% מהמשיבים הזדהו כרפובליקנים, 36% כדמוקרטים; 53% היו פרוטסטנטים, 28% קתולים, 2% יהודים; 76% לבנים, 11% שחורים ו-10% היספנים. חתך אמריקני מייצג.

71% אמרו כי הם מאמינים שאסור לתת לפלסטינים מדינה ו-77% התנגדו להקצבה שנתית של 150 מיליון דולר לפלסטינים. 61% מאמינים כי מטרתם של ערפאת והרשות הפלסטינית היא השמדת ישראל. 64% סבורים כי אסור למנהיגי העולם לנהל מו"מ עם אבו מאזן כיוון שהוא מכחיש שואה.

יש משהו פשוט מאוד, ברור מאוד, בהבנתם של גויים בארה"ב שמצליח לחמוק מהבנתם של יהודים בארץ ישראל: היכולת לזהות סכנה קיומית. יהודי אירופה נרדמו על משמרתם ערב עלות הנאצים לשלטון בגרמניה ולא נמלטו משם גם כשעוד היה אפשר. מנהיגי העם, בארץ ובגלות, לא הזעיקו את היהודים לברוח מאירופה ולהקים בכוח מדינה יהודית בארץ ישראל. מי שעשה כן, הוגדר על-ידי הזרם המרכזי של הציונות כימין קיצוני, הוחרם ונרדף. כך קורה גם היום בישראל, למי שמגדיר את הפלסטינים כסכנה קיומית לאומית ואומר שאסור לתת להם מדינה, זולת ירדן שכבר יש להם.

בפגישות עם מנהיגי יהדות ארה"ב, ובהם גם כאלו המקיימים מגע רצוף עם הממשל האמריקני והנשיא בוש, הם שבים ואומרים: איש אינו מתנה את מתן הערבויות והמענקים בהקמת מדינה כזאת. אל תצפו מהנשיא האמריקני או מיהודי ארה"ב לעשות מה שאינכם עושים בעצמכם. הנשיא בוש, שרבים לגלגו על בקיאותו בענייני העולם לפני שנבחר לתפקידו, נחוש בהחלטתו להכות בסדאם חוסיין. למרות ההתנגדות הצבועה והפחדנית של צרפת וגרמניה, למרות מיליוני המפגינים בעולם (והמאות בתל-אביב) הקוראים להציל את סדאם חוסיין. הוא גוי פשוט, הנשיא בוש. הלוואי עלינו הפשטות הזאת. היכולת להבדיל בין טוב לרע. בין סכנה לביטחון.

שאלו כל גנרל אמריקני מה היה עושה לו ידע על התקהלות של אנשי אל קאעידה חמושים בכל מקום שהוא – והתשובה תכלול טיל שיוט או טייסת מפציצים. אבל מדי יום אנו רואים בטלוויזיה אלפי אנשי חמאס או ג'יהאד איסלאמי או פת"ח מניפים נשקם באוויר בלווית חבריהם – ושום מסוק של חיל האוויר אינו משגר לעברם טיל אחד. מה מסובך בזה? האם עוד לא הפנמנו את העובדה הפשוטה שאנו במלחמה? שצריך להכות באויב בכל דרך אפשרית? למה לא לירות בכל רעולי הפנים בהפגנות ובלוויות לפני שיהפכו לפצצות מתקתקות?

גם לרעים שבגויים צריך להאמין לפעמים, גם לצוררי ישראל ולאנטישמים האומרים מה הם רוצים ומה בכוונתם לעשות. קל וחומר לטובים שבהם. לאויבי שונאינו. הנה התשובה לשאלה למה צריך כל כך הרבה גויים. כדי שתהיה לנו עוד זווית ראייה פשוטה וישירה, נטולת רגשי נחיתות או שנאה עצמית. לפעמים, דברים שרואים משם לא רואים מכאן.