בעסה של שבת

גבע קרא עוז מתקשה להאמין ששלומי שבת מרגיש שלם עם אלבומו החדש, "זמן אהבה"

אחרי מסע נפתולים בדרך החתחתים ששמה היא תעשיית המוזיקה הישראלית, הגיע, כך נדמה, שלומי שבת אל הנחלה. תקליט חדש בשוק, "זמן אהבה" שמו, קליל, להיטי, מהשרוול. אחלה מכירות בדרך, אחלה השמעות, אחלה חיים.

רק מה, נדמה, לפחות על פי הראיונות ששבת העניק במסע הפרומו, שמשהו לא שלם אצלו בפנים, משהו שמונע ממנו מלהפוך בחדווה לגרסה נוספת של יואב יצחק.

שבת הרי יודע ומסוגל לעשות מוזיקה עם קצת יותר עומק, עם קצת יותר השקעה ומחשבה, אבל בימי מיתון, כנראה שאין ברירה אלא לפנות למכנה המשותף הנמוך ביותר.

לא שזה תקליט רע. מסוגו. יש פה שירי חתונה מעולים, ושירי 'איזה בעסה' מרטיטים. אפשר לפזם כמעט כל שיר אחרי שמיעה אחת, הלחנים מדביקים וסאונד מקצועי, והטקסטים דבילים כנדרש, אבל בכל זאת, וברוח כמו שיש בחורף הזה,

תקליט במשקל נוצה, מטבעו לעוף מהר ורחוק.