האוצר כמטבע העובר לסוחר

המדינה במצב כלכלי קשה אך ראש הממשלה מתייחס לתיק האוצר כאל כדור משחק במגרש הקואליציוני

אכן תרגיל גאוני במנהיגות ביצע אתמול ראש הממשלה שרון: הוא נתן לשר האוצר, שהיה מעוניין להמשיך בתפקידו, את תיק החוץ, ונתן לשר החוץ, שהיה מעוניין להמשיך בתפקידו, את תיק האוצר. בכך מתכוון שרון להושיב (בכוח) על כיסאו של שר החוץ את שר האוצר. ראש הממשלה מאייש שניים מבין שלושת התיקים הבכירים ביותר בממשלתו על פי זוג העקרונות: "החלף ומשול" ו"השפל ומשול".

לאזרח הפשוט קשה לרדת לעומקה של הגאונות שבתרגיל הנ"ל, והוא שואל את עצמו מה בדיוק מרוויח המינהל הציבורי בישראל מחילופי המשרדים בין שני השרים – חילופים הנעשים בניגוד גמור לרצונותיהם והעדפותיהם. האם משרד האוצר ומשרד החוץ הם מטבעות עוברים לסוחר, זוג גרביים משומשים, שאפשר להורידם מרגליו של שר אחד ולהלבישם על רגליו של שר אחר?

כל דרך ההתנהלות של שרון ביחס למינוי שר האוצר הבא היא שערורייתית. שרון הפך את משרד האוצר – באחת משעותיה הקריטיות של הכלכלה הישראלית – לכדור משחק קואליציוני, הנזרק משחקן לשחקן. הוא הציע/הבטיח את המשרד לסילבן שלום, לאהוד אולמרט, לפרופ' יעקב פרנקל ולבסוף בא תורו של בנימין נתניהו לחבוש את כובע המועמד מס' 4 לשר האוצר.

בנימין נתניהו יכול להיות שר אוצר טוב. הוא ראוי לתפקידו, והתפקיד ראוי לו. יש לו השקפת עולם כלכלית מגובשת ומוכרת, יש לו תוכנית ברורה לחילוץ המשק, יש לו כושר מנהיגות, יש לו ניסיון רב שנתי בניהול המדינה במצוקה, יש לו גמישות, מקוריות וסוג של כריזמה. יש לו גם חולשות בולטות: אופיו ההפכפך, נטייתו להקצנה ויחסי האנוש הבעייתיים.

בניגוד לדעה הרווחת, נתניהו כלל לא יזדקק לגיבוי של שרון בגיבושה ובביצועה של המדיניות הכלכלית המועדפת בעיניו – זו המדיניות שכל מרכיביה של הממשלה החדשה תומכים בה בהתלהבות. נתניהו יציע קיצוץ גדול (ומיידי) בתקציבי המשרדים ובתשלומי הרווחה, הפחתת מסים עמוקה, השקעות חוץ-תקציביות בתשתיות פיזיות ותחבורתיות, עידוד להיי-טק, שמירה קפדנית על עצמאות בנק ישראל ועל תוואי הגירעון הממשלתי היורד, מסע הפרטה מזורז, ביטול רגולציה ממשלתית איפה שרק ניתן, עידוד תחרותיות בענפים סגורים, כמו חשמל, מים ונמלים, מאבק במונופולים ובקרטלים ובעובדיהם ועוד צעדים שיאושרו פה אחד בממשלת שרון-לפיד, ממשלת ימין לאומית-ליברלית.

מינוי נתניהו גם יתקבל בעין יפה בקהילה הפיננסית הבינלאומית ובממשל האמריקני.

אך בנימין נתניהו יכול להיות גם שר אוצר גרוע. הוא יכול להפגין שחצנות, יהירות, אטימות חברתית ועמדה של "אני ואפסי עוד". הוא עלול לסמוך יותר מדי על הפחתות המסים כמכשיר להתנעת הצמיחה ולהתעלם מההיבט הגרעוני שלהם. הוא עלול להגדיל תקציבים בעלי אופי פוליטי מובהק, והוא מסוגל לצפצף על הצורך לבנות הסכמה ציבורית רחבה לצעדים מכאיבים.

כישלון מהדהד מובטח לנתניהו אם יראה את שירותו באוצר כתחנת מעבר להתמודדות על ראשות הממשלה ולא כמשימה לאומית יחידה מסוגה, קשה כקריעת ים-סוף ודורשת את מלוא ההקרבה האישית. גם הקרבת קריירה. רק כך יצליח.

אין כעת למשק הישראלי, במצבו המשברי העמוק, זמן ואופציה לתרגילי כיבודים פוליטיים. כמה מאכזב ומקומם שתרגילים כאלה השפיעו – ועוד איך השפיעו! – על ראש הממשלה שרון במעשה המרכבה הקואליציוני שלו.